המגדלור אינו מאיר

256 רשויות מקומיות פועלות היום בישראל: 75 עיריות, 128 מועצות מקומיות ו-53 מועצות אזוריות. בכל אחת מהרשויות האלה עומד ראש רשות, ולכל אחד מהם יש סגן - לא אחד, אלא כמה. לא משום שצריך למען התפקוד השוטף, חלילה, כי אם בגלל שהפוליטיקה הפנימית, אתם יודעים, מחייבת סידורי עבודה לעסקנים.

על פי החוק, כל ראש רשות וסגניו חייבים להעביר למדינה הצהרת הון בתוך 60 יום מרגע שנבחרו. בהצהרת ההון הזאת הם צריכים לפרט את ההון הקיים ברשותם, כולל נכסים והתחייבויות וחובות שיש להם ולבני משפחתם וערך הנכסים שברשותם. גם לאחר סיום תפקידם, הם מחויבים בהגשת הצהרת הון, וכל זאת כדי לייצר מקסימום שקיפות עם מינימום אפשרות למעשי שחיתות במהלך הכהונה. זה לא מספיק, אבל זה משהו. אם כולם היו עושים זאת כנדרש, אולי היו נמנעים כמה כתבי אישום, ועל כך עוד ארחיב בהמשך, אבל גם את המעט הזה לא כולם עושים. המציאות של ארצנו הקטנטונת היא מציאות של "קומבינה אחת גדולה", כפי שאוהב לומר איש כלבוטק רפי גינת - כך במישור הארצי, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במישור המוניציפלי.

אחד כבר הלך: צבי בר (צילום: פלאש 90)

נכון להיום, 59 מתוך ראשי הרשויות, שזה בערך רבע, עדיין לא הגישו את הצהרת ההון. ומה המדינה עושה? כלום. לא מזמן כתבתי כאן על שמונה שרים בממשלה, ארבעה סגני שרים ועוד שישה שרים לשעבר ושלושה סגני שרים לשעבר שטרם הגישו הצהרת הון כמתחייב בחוק, ושום סנקציה לא ננקטת נגדם. אז מה לנו כי נלין. אלה נבחרינו, וזה מה שמגיע לנו, כנראה. גם נבחרינו החדשים, אלה שממלאים עכשיו את מושבי הכנסת, מסרבים לקבל את הצעת החוק המחייבת כל אחד ואחת מהם לפרסם בפומבי את הצהרת ההון שלהם, כדי שהציבור יוכל לדעת עם מי יש לנו עסק, וזאת בנימוקים משונים של פרטיות. לנבחרי ציבור אין פרטיות, וזה חלק מהמחיר שהם ובני משפחתם משלמים.

למה אני אומר את כל זה? כי מה הפלא, אפוא, שנגד תשעה ראשי עיר מכהנים יש היום כתבי אישום והמלצות לכתבי אישום בכפוף לשימוע? השחיתות הפכה להיות שם נרדף לרשויות עירוניות, אבל גם במישור הארצי לא טומנים את ידם בצלחת.

רק השבוע ניתנה לבג"ץ האפשרות לקבל החלטה שתהיה בבחינת מורה דרך. זו גורסת שאם הוגש נגד ראש עיר כתב אישום, הוא יהיה חייב להשעות את עצמו מיידית, כפי שנהוג לגבי שרים וסגני שרים. אלא שבג"ץ בחר בדרך הקלה יותר והסתפק בהצהרה של ראש העיר המדובר שלא יתמודד שוב בבחירות הבאות, מה שלא מחייב את שאר ראשי הערים הנאשמים להתחייב התחייבות דומה.

שהציבור יכריע

25 שנה מכהן צבי בר כראש עיריית רמת גן, ואלמלא הכריח אותו בג"ץ, הוא היה מתמודד לקדנציה נוספת, שישית במספר, גם כשמעל ראשו מרחף כתב אישום על קבלת שוחד של 1.9 מיליון שקל מיזמי נדל"ן, הלבנת הון, זיוף, מרמה והפרת אמונים. איפה הבושה? זה מה שחמור - כבר אין בושה. לא שפעם לא גנבו, לא שפעם לא היו מושחתים, אבל פעם לפחות היו מתביישים ונעלמים כלא היו. היום כולם משתינים מהמקפצה בלי להסס. אני אומר את הדברים ומוסיף הסתייגות - אדם שטרם הורשע בדין חפותו עומדת לו. כך לגבי צבי בר וכך לגבי השאר.

• " אלמלא מנע זאת ממנו בג"ץ, צבי בר היה מתמודד לקדנציה נוספת לראשות עיריית רמת גן, כשמעל ראשו מרחף כתב אישום על קבלת שוחד של 1.9 מיליון שקל מיזמי נדל"ן, הלבנת הון, זיוף, מרמה והפרת אמונים. איפה הבושה? כבר אין בושה "

המקרה של צבי בר מצטרף לרשימה מכובדת, מי פחות ומי יותר, של ראשי ערים שהסתבכו עם החוק: שמעון גפסו מנצרת עילית, חיים אביטן מחדרה, שלמה לחיאני מבת ים, יוסי בן דוד מיהוד, זוהר עובד מטבריה, איציק רוכברגר מרמת השרון, אבי אלקבץ מעפולה וראש עריית נשר דוד עמר. עד שבית המשפט יחליט מה יעלה בגורלם, ייקח עוד זמן, אבל לציבור תינתן עוד קודם לכן האפשרות לקבוע מי יעמוד בראשם. האם יהיו אלה שעננה כבדה מסתירה את השמש מעל לראשם או אחרים? יש לי תחושה חזקה שמבוססת על ניסיון העבר שהנאשם יציג את עצמו כקורבן המערכת הרודפת אותו, אם זה בגלל מוצאו או אם זה בגלל "הצלחתו" להזיז ערים וגבעות. אז עכשיו הגיע תורו של הציבור הרחב לא לקנות את התירוצים הללו ולומר באמצעות הקלפי שנציג הציבור שרוצה את קולו חייב להיות צח כשלג.

וזה מקום להתייחס גם לפרשת הנגיד החדש-ישן יעקב פרנקל, מבלי להשוות חלילה בין המקרים. מספיקה העובדה שפרנקל היה מעורב בסיפור של ספק לקיחה של מוצר מבלי לשלם עליו, ספק חוסר הבנה וטעות בשל חוסר תשומת לב - העובדה הזאת יש בה די כדי שיסיר את מועמדותו לתפקיד המרכזי ביותר במשק הישראלי. כי העומד בראש הפירמידה הוא המגדלור, והמגדלור צריך לפעול כל הזמן בלי הפסקות ובלי הפרעות רעש, ואת זה חייבים נבחרינו להבין, את זה חייבים להפנים משרתי בציבור הבכירים ואת זה חייב בראש ובראשונה להבין הציבור כולו.

איך מרגיש התוקף שהותקף

מה אתם חושבים על אדם שאומר "פירקנו להם את העצמות"? לא יכול להיות שהוא אלים, נכון? לא יכול להיות שזו השפה המדוברת בבית, נכון? לא יכול להיות שזו התרבות המוכרת לו מהסביבה שבה הוא חי והאנשים שאיתם הוא מסתובב, נכון?

השבוע הותקף החייל שמעון סימן-טוב על ידי שני חרדים בשעה שצעד לבוש מדים ברחוב שערי שמים, סמוך לישיבת מיר. אלא ששמעון לא יצא פראייר, ולדברי אחיו, הוא הצליח להכות חזרה את תוקפיו ו"לפרק להם את הצורה". חיילים שמותקפים באחרונה על ידי חרדים במאה שערים ישר מעוררים אמפתיה ציבורית, ובצדק. במקרה הזה קשה לי לגלות אותה אמפתיה כלפי המותקף.

שמעון סימן-טוב הוא אותו צעיר שלפני שנה השתתף עם אחרים בתקיפה ובלינץ' בארבעה ערבים בכיכר החתולות במרכז ירושלים. הוא הבוגר היחיד שהוגש נגדו כתב אישום בפרשה ובו מייחסת לו התביעה תקיפה מחמירה הנובעת מגזענות, פרסום דברי הסתה וגזענות והסתה לאלימות. נער רך הוא אותו סימן טוב, כזה שאינו מסתבך בקטטות ואינו יודע מהי אלימות.

האם זה מקרי שהצעיר שתקף ומשפטו מתקיים גם בימים אלה הוא אותו הצעיר שהותקף? אין לי תשובה, אבל אני בטוח שאלה המאמינים ב"שכר ועונש" יימצאו כאן חיזוק לאמונתם.