אפשרות של פילוג

משה גרילק
08.07.13

נשאלת השאלה: מדוע בוחשת העסקנות החרדית בבחירות לרבנות הראשית? מה היא עושה בכלל בשדה זה שהוא שדה קוצים בעיניה? התשובה: היא חוששת, ובצדק מבחינתה

לאמיתו של דבר, אין ליהדות החרדית עניין ברבנות הראשית. מבחינתה, היא סמכות הלכתית. אין היא זקוקה לפסקי הלכות היוצאים מלשכות הרבנים המכהנים, ומאז ייסודה של הרבנות, הביעה היהדות החרדית את התנגדותה למוסד וראתה בו סוג של "רבנות מטעם". וזאת, על אף גדלותו המוכחת בתורה של מייסדה הרב קוק ז"ל.

 


החזון אי"ש. מנהיגות רוחנית מכוח אישיות וגדולה בתורה

היהדות החרדית ראתה סכנה בעצם הרעיון לכונן גוף הלכתי עליון שממנו כביכול תצא תורה לישראל ונוסד ונבחר על ידי ממסד חילוני, והיא כפופה לו בצורה זו או אחרת. וזאת , בלי קשר לעומדים בראשה, העשויים להיות גדולים בתורה. אך בפועל, עלולים להגיע למשרה רמה זו גם אישים שאינם בדיוק כתר התורה המובהק, עטרת היא לראשם. זו התנגדות למוסד שהוא כעין מוסד האפיפיורות, להבדיל, רעיון זר לחלוטין למבנה יהדות התורה, מן הימים שבטלה הסנהדרין מעם ישראל.

 

מני אז, בכל הדורות עד ימינו, צמחה המנהיגות הרוחנית והסמכות התורנית מכוח אישיותו וגדולתו העצומה בתורה של הנבחר. זאת, בלא כל הכתבה מלמעלה, על ידי גוף בוחר כלשהו, מרפקים, דילים וקומבינות המוכרים לנו עד כדי סיאוב. אכן, כל קהילה בחרה לעצמה רב כרצונה, ובה אמנם התקיימו בחירות, פחות או יותר דמוקרטיות, ודעת הקהל נשמעה. אולם, בחירה זו חייבה רק את חברי הקהילה הבוחרת, ואם נכשלה בבחירתה, היה זה כשל נקודתי, מקומי.

 

החזון אי"ש לדוגמה

אך למעמד העל של פוסק הדור שכל קהילות ישראל נשמעו לו וסרו למשמעתו ההלכתית ולהנהגתו הגיע המועמד הנערץ רק בבחירתו החופשית לחלוטין של העם. העם, אשר הגיע למסקנה מתוך ההכרה העמוקה שעומדת מולו אישיות כבירה, מורמת מעם, שבידו נתונה ההנהגה הרוחנית של הדור. " הרבנים החרדים חוששים שבגלל לחצי שלטון, תקשורת ובג"ץ עלולים רבנים מסוימים להתכופף, "להתיישר" כדעת המפרנסים, קרי הממסד החילוני, להקל במקום שלא ניתן, ולהמון העם ידמה שזו ההלכה הראויה "

 

הוא יכול היה לצמוח במשך הדורות - כפי שאכן קרה וקורה - בכל מקום ברחבי התבל. לעתים צמחה ההנהגה במרקש, במצרים, בווילנה, בניו יורק, בארץ ישראל ועוד. נזכיר רק שם אחד לשם המחשה: רבי אברהם ישעיה קרליץ, המכונה על שם ספרו "חזון אי"ש". הוא לא היה רב בפועל, לא היה לו כושר דיינות או כושר לרב עיר, הוא לא שימש בשום תפקיד - הוא רק ישב ולמד תורה בבני ברק והפך למנהיגו הרוחני הבלתי מעורער של עולם התורה והיהדות החרדית. הוא לא היה נואם בחסד, לא הופיע בפומבי במסעות שכנוע והיה שתקן בלתי נלאה. אך עם זאת, הוא הותיר חלל עמוק עם הסתלקותו בשנת 1954, והפונקציה שלו לא התמלאה במלואה עד ימינו. כי סמכותו - סמכות של כל גדול בדורו - לא נכפתה על העם מלמעלה. העם הוא שנשאב אל אישיות זו ובחרה בו.

 

על כן, לא היתה קיימת אפשרות שאי פעם הנהגה בינונית ולא ראויה במלוא מובן המילה תקבע תורה והוראה לכל בית ישראל. כך, פחות או יותר, במילים אלו או אחרות הביעו בשעתו מנהיגי היהדות החרדית את הסכנה שבמוסד זה, העלול להתקבל על ידי המונים כמוסד עליון קובע, מעין סנהדרין של שנות האלפיים, אף כי בראשו לא יעמדו אישים ראויים דוגמת המייסד הרב א.י. קוק ז"ל. וזאת כמובן מבלי לזלזל בשום מועמד היום או רב שכיהן בעבר, אף כי סמכויות הלכתיות מוחלטות לא היו בידו. ועינינו הרואות התגשמות טיעון זה.

 

גם החילונים רוצים

ואם כן, נשאלת השאלה מדוע בוחשת העסקנות החרדית בבחירות לרבנות הראשית? מה היא עושה בכלל בשדה זה שהוא שדה קוצים בעיניה? למה היא מנסה לקדם מועמדים שיהיו מקובלים עליה?

 

בדיוק בגלל הסיבה הזאת: הכרת מציאות החיים במדינת ישראל. במצב העניינים הנוכחי, הרבנות הראשית היא חישוק חשוב לשמירת החיים של רוב העם היהודי בארץ. למרות קולות העולים מן הציבור החילוני הקוראים לביטולה ולניתוק הדת מחיי המדינה, מתברר שקולות אלו אינם מבטאים את דעת הרוב. לפי הסקרים של מרכז גוטמן (בהזמנת קרן אבי חי), שהאחרון בהם פורסם באחרונה, עולה שרוב העם היושב בציון, למרות שאינו מקיים תורה ומצוות כראוי, מעוניין הוא לנישואין ולגירושין על פי ההלכה היהודית ועל פי דת משה - על כל ההשלכות הנובעות מכך.

 

אמנם טענות מוצדקות רבות בפי חילונים רבים על חוסר יחס נאות מצד חלק מן הממסד הרבני כלפי אזרחים הנזקקים לשירותיהם (מציאות שחייבים לתקנה לאלתר), אך כאמור, הסקרים מלמדים שרצון הציבור בכללותו להיות קשור להוויה היהודית הוא עמוק יותר ואינו נובע דווקא בגלל חוק המדינה. זו המציאות, ואין לשנותה. כלומר, הציבור החילוני בארץ זקוק ברובו לשירותיה של הרבנות הראשית.

 

תסריט של פילוג בלתי נמנע

וכאן בדיוק קיימת בעיה באופייה של רבנות זו. לפני הרבנים הראשיים עומדים כמה אתגרים קשים הדורשים פתרון. קודם כול, מאות אלפי העולים הלא יהודים מברית המועצות שאינם יכולים להינשא על דת משה וישראל. סוגיית הגיור, העלול להיהפך בגלל הלחץ הציבורי לגיור אינסטנט, שאינו עומד לדעת הפוסקים החרדים בקריטריונים הנדרשים. כלומר המתגייר נשאר גוי. וכן בעיות של מעוכבות גט שנים רבות. ברור שרוב הציבור רוצה להיות בטוח שהגט שקיבל או נתן כשר למהדרין ושלא תיווצר בעיית ממזרות של הילדים.

 

אלו מקצת הבעיות שהרבנים החרדים חוששים מהן ומכך שבגלל לחצי שלטון, תקשורת ובג"ץ עלולים רבנים מסוימים להתכופף, "להתיישר" כדעת המפרנסים, קרי הממסד החילוני, להקל במקום שלא ניתן, ולהמון העם ידמה שזו ההלכה הראויה.

 

ההתערבות כיום היא ניסיון למנוע מצב כזה. כי במקרה זה הפילוג יהיה בלתי נמנע: ייפתחו ספרי יוחסין וגם בנושא בסיסי זה יתהוו פה שני עמים. זה חשש ואחריות לשלמות העם.הרצון לשמור על המרקם העדין של החברה הישראלית הוא הדוחף, כך לדעתנו,להתערבות לקבוע מי יישב על הכס הרם בשנים הבאות. 


בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

עוד בבית אבי חי