באחד מפרקי הסדרה הבריטית "מראה שחורה" הוצג לאחרונה חזון מטריד: לא רחוק היום, גורסים יוצריה, שבו ניתן יהיה להוסיף ולתקשר עם אדם אהוב גם אחרי שיחלוף מן העולם. אוסף הגיגיו, רסיסי היגדיו, כל משפט תועה שפלט או כתב הבר מינן באיזו מדיה אלקטרונית יגובשו לכלל פרופיל וירטואלי אשר יוסיף לשוחח עם מוקירי זכרו הגווע וללוות אותם. הגוף הוא אבק פורח, אולם הפלט המילולי יחיה ויתקיים לנצח. אם התכוונו ב"מראה שחורה" להציג תמונת עולם עתידית, הרי שהסרט התיעודי "ישעיהו ליבוביץ: אמונה, אדמה, אדם" מוכיח שבכל הקשור למדען והפילוסוף מרחוב אוסישקין, העתיד כבר כאן. 
לאתגר ולהרגיז. ליבוביץ
ליבוביץ, שהלך לבית עולמו לפני כמעט 20 שנה, תועד בחייו באינספור קטעי וידאו. חלק קטן מהם נשזר ליצירה בת שלושה פרקים המבקשת להגדיר בשביל הדור שלא ידע את ישעיהו (ובשביל להזכיר לדור שכן) את עמדותיו המוחלטות, המנוסחות היטב. לצדו של המרואיין עז המבע וחד הלשון מתייצבים ב"ישעיהו ליבוביץ: אמונה, אדמה, אדם" צאצאים ותלמידים, בעבר או בהווה, שמוסיפים להתרפק ולהתפלמס כאילו לא חלפו שנות דור מאז מותו בשיבה טובה. המשיכה, הגעגוע והקִעקוע הם הנושא המרכזי של הסרט, שכן בשעה שהסרט אינו מוסיף דבר על משנתו הסדורה ממילא של ליבוביץ, הרי שהוא חושף היטב את עומק צריבתה של משנה זו בתודעתם של חסידיו ומתנגדיו. את עומק כמיהתם של רבים כיום, ובהם יוצרי הסרט וצופיו, לפולמוסן ער בדמותו של ליבוביץ, שיאתגר וירגיז אותם כפי שעִצבן המנוח.
עברו 20 שנה מאז שהלך לעולמו, והעניין בישעיהו ליבוביץ, כך נדמה, רק הולך וגובר. ספרים פרי הגותו ועל אודותיו ממשיכים לראות אור; שמו מוזכר תדיר בכלי התקשורת, והתבטאויותיו השנויות במחלוקת – הזכורות שבהן הן "יודונאצים" ו"דיסכותל" – הפכו למטבעות לשון. בימים
הבחירה להקים לתחייה את ליבוביץ דווקא כעת מעידה ודאי על הקושי העכשווי לאתר בין שורות אנשי הרוח של שנות האלפיים דמות העשויה לרשת אותו ולמלא בצורה מוצלחת את עמדת המוכיח הרוחני בשער. היא עדיין אינה מסבירה את סוד הפופולריות העצומה שלה זכה ליבוביץ בחייו ובמותו. עמדותיו האידיאולוגיות - הדתיות והפוליטיות - היו חדות, תובעניות, קיצוניות ונטולות ניואנסים, לא קרוצות מחומרים הנוחים למשתמש העכשווי. תביעתו המוחלטת מן המאמין הדתי לצייתנות גמורה ולוויתור מודע על כל חיפוש אחרי משמעות במעש ההלכתי רחוקה שנות אור מן השיח הידידותי, ה"ניו אייג'י", של תקופתנו. ובכל זאת, דווקא אלה שבאורחות חייהם מתקשים או מסרבים להעפיל אל רום דרישותיו הם אלה המוסיפים להתפעל ולצטט את אמרותיו החד משמעיות.
לפופולריות שבחיים ולאחר מיתה זו אחראיות שתי מידות שאותן טיפח ועליהן עמל ליבוביץ כל ימיו. האחת היא מידת הכנסת האורחים והתלמידים שהיתה בו. קשיות העורף האידיאולוגית דרה בשכנות טובה לאנושיות פשוטה ולאהבת אדם לא מוצהרת. כל צמא למי הרוח זכה בביתו לספל גדוש, וניכר כי גם במארח עצמו היה צמא רב לדיאלוג אינטלקטואלי. נכונותו של ליבוביץ, ואולי אף רצונו לשמש בתפקיד חכם השבט, היו מידתו המשמעותית השנייה. אין ספק כי ליבוביץ היה מודע לתפקיד זה, והוא שִכלל ושייף את אמרותיו בדרכים שלא היו מביישות קופירייטר משגשג. בשיחותיו שבעל פה, בדרשותיו הטלוויזיוניות ובפולמוסיו המתועדים היטב נוסחו תובנות קשות לביצוע במשפטים קצרים וקליטים. השנינה והחריפות היו למטבע העובר לזוכר, ועם הזוכרים היטב נמנים גם יוצרי ומשתתפי הסרט. שיתוף הפעולה של ההוגה עם מתעדיו הרבים נעשה בכוונת מכוון. אי אפשר אחרת. אין זאת כי עוד בחייו הבין ליבוביץ את הצורך העצום באנשים מסוגו ונרתם בחדווה לייעוד אשר נקרה בחייו. " עמדותיו היו חדות, תובעניות, קיצוניות ונטולות ניואנסים, לא קרוצות מחומרים הנוחים למשתמש העכשווי. תביעתו המוחלטת מן המאמין הדתי לצייתנות גמורה רחוקה שנות אור מן השיח הידידותי, ה'ניו אייג'י', של תקופתנו. ובכל זאת, דווקא אלה שבאורחות חייהם מתקשים או מסרבים להעפיל אל רום דרישותיו הם אלה המוסיפים לצטט את אמרותיו החד משמעיות "
את "ישעיהו ליבוביץ: אמונה, אדמה, אדם" יש לראות, אם כן, כסרט המבקש להתרפק על דיוקנו של ההוגה הראשון שהבין אל נכון את עוצמתה של הפופולריות וביקש לרתום אותה לצורכי משנתו. הוא לא נרתע מעלבונות הדדיים, כיוון שידע את הכלל התקשורתי כי "אין זה משנה כלל מה כותבים עליך, העיקר שיאייתו את שמך נכון". החיפוש התמידי אחרי קהל, בחדרו העמוס ספרים ותלמידים, באוניברסיטה או בטלוויזיה, הוביל לגיבושה של מסה אדירה, כתובה ומצולמת, המאפשרת לשפתיו להוסיף ולדובב בקבר. עמוק אל תוך המאה ה-21 ליבוביץ הוא עדיין כוכב תקשורת. השמועות על מותו היו, לכל הדעות, מוגזמות ומוקדמות מדי.
