גרי אקשן

העידן הגרמני: שבע שעות ברציפות

בתחילת שנות ה-70 עברתי לגרמניה עם עוד כמה חבר'ה ישראלים, וביחד היינו להקת הנסיכים. הפעילות שם שינתה לי את כל ההשקפה על מוזיקה, והפכה אותי למוזיקאי אמיתי. ניגנו במועדונים כמעט מדי ערב במשך שבע שעות רצופות. זה לא צחוק - או שאתה נופל מהרגליים או שאתה הופך למוזיקאי מעולה. גרמניה היתה הארץ היחידה באירופה שבה היה סוג כזה של מועדונים. אם היית מנגן טוב, היו משיגים אותך גם ממועדונים אחרים.
 

הייתי גם באוסטריה ובהולנד באותן שנים, יחד עם ארבעת הנגנים הישראלים האחרים. היה לנו את ההווי שלנו, וישראלים אחרים נמשכו אלינו. הקהילה היהודית בעיר שבה גרנו אימצה אותנו. היינו בבית הכנסת המקומי, והיינו די מחוברים. למרות זאת, לא תמיד זה מצא חן בעינינו, רצינו להיות יותר אוניברסליים.

מלחמת יום כיפור: אמסטרדם-ישראל-מצרים

ביום כיפור 73' הייתי באמסטרדם עם הנגנים שלי. בדיוק פרצה המלחמה. הלכנו לקנות עיתון ישראלי במרכז אמסטרדם. המוכר ידע שאנחנו יהודים, ואמר: 'שמעתי שיש משהו בישראל, תבדקו'. חשבנו שאולי הוא סתם מגזים. הגענו הביתה, פתחנו BBC - נהיה לנו שחור בעיניים. בדמיון ראיתי דברים נוראיים, והאמת היא שהמציאות לא היתה רחוקה מזה.
 

פתאום כשקורה דבר כזה, אתה פועל אוטומטית ורוצה לחזור הביתה. לא חשבתי הרבה. אמרתי 'אני לא יכול להישאר כאן עוד רגע אחד'. תכף ומיד הזמנתי מקום בטיסה הבאה לישראל. אמרו לי שייצא מטוס רק בהפסקת האש. הכי מדהים הוא שיום לאחר שנחתתי בישראל כבר ניגנתי במצרים מול חיילים. עם הנחיתה החבר'ה שלי אמרו לי: 'בוא, עושים מילואים בהופעות'. אמרתי 'יאללה', והלכנו לנגן מול חיילים ישראלים, אחרי שחצינו את התעלה. ושתבין, יום לפני כן הייתי באמסטרדם - עולם אחר לגמרי.

ההצלחה הגדולה: היה נחמד

אין לי יותר מדי מה לספר על שנות ה-80-70. היה נחמד, היינו מנגנים הרבה. בין לבין עשיתי הרבה מילואים והופעתי מול חיילים. בסוף שנות ה-70 ניגנתי עם שלמה ארצי בהקלטות האלבומים שלו, וגם ביצענו ביחד את "פתאום כשלא באת". יום אחד הוא אמר לי: 'בוא נעשה הופעה לחיילים ומילואימניקים'. הוא רצה שנהיה ביחד על הבמה כל הזמן. אמרתי: 'על הכיפאק, למה לא'. הלהקה שלו היתה אמורה ללוות אותנו. התחלנו להופיע בבסיס חיל האוויר ברמת דוד, ובהמשך שלמה החליט שזה לא מתאים לו, וחזר למתכונת הקודמת שלו. גם אני הופעתי לבד, ולא ראיתי מזה מי יודע מה כסף. זה לא אמריקה. בארץ אין קשר בין הופעות לכסף, אלא אם כן אתה שלמה ארצי. אבל בסדר, הופענו ונהנינו. כל העניין היה ליהנות.

אירוע מוחי: לא אמרתי די

יום אחד הייתי כאן באולפן. פתאום טראח – נפלתי על הרצפה. פתאום רגל שמאל הפסיקה לעבוד. כל צד שמאל הפסיק לעבוד, כולל היד. הייתי בהכרה. זחלתי והצלחתי לקום. הטעות הגדולה היא שלא הבנתי מה קורה לי. אם הייתי מבין מה העניין, הייתי הולך לבית החולים עוד באותו יום. אז לא הבנתי את המשמעות. בערב כבר הרגשתי טוב וירדתי לעבוד עם קליינט שהגיע לאולפן. הכל כבר עבד בסדר.
 

הנפילה הראשונה היתה למעשה אזהרה רצינית, אבל לא הבנתי אותה. אחרי שבוע זה קרה לי שוב, הפעם בבית. הייתי על הכורסה, ולא יכולתי לבצע פעולות פשוטות. אשתי הזמינה אמבולנס ולקחו אותי לבית חולים. בחדר מיון אמרו לי: 'עברת אירוע מוחי'. התברר שעדיין יצאתי מזה בזול. נדפק לי צד שמאל, היד היתה משותקת לגמרי בהתחלה, אבל אחרי שבועיים-שלושה הצלחתי להזיז אותה.

עכשיו אני מנגן וזה בסדר. יש אנשים שעוברים אירוע מוחי ולא יוצאים מזה בחיים. אני יצאתי מזה, אבל לא לגמרי ב-100 אחוז - אני לא יכול לשיר. הקול שלי לא נשמע טוב. " הנפילה הראשונה היתה למעשה אזהרה רצינית, אבל לא הבנתי אותה. אחרי שבוע זה קרה לי שוב. הייתי על הכורסה, ולא יכולתי לבצע פעולות פשוטות. אשתי הזמינה אמבולנס ולקחו אותי לבית חולים. בחדר מיון אמרו לי: 'עברת אירוע מוחי'. התברר שעדיין יצאתי מזה בזול. נדפק לי צד שמאל, היד היתה משותקת לגמרי בהתחלה, אבל אחרי שבועיים-שלושה הצלחתי להזיז אותה. עכשיו אני מנגן וזה בסדר, אבל אני לא יכול לשיר. הקול שלי לא נשמע טוב "

את האלבום החדש שיצא לאחרונה הקלטתי לפני האירוע, עוד ב-2008. החלטתי להוציא אותו רק בשנה האחרונה. עד אז הייתי בטיפולים רפואיים, ולא הייתי בכלל בעניין של להוציא אותו. ואז החלטתי: 'יאללה, לעבודה!'. זה האלבום האחרון שלי כרגע. אני מקווה מאוד שהקול יחזור ואז אקליט עוד. לא אמרתי די. אין מה לעשות, החיים של האמן הם ההקלטות. זו היצירה האמיתית.

ערב הוקרה: מקווה שלא שמעו אותי

אני חושד בחבר שלי, הפסנתרן יאיר סתווי, שלא מוכן להודות בכלום, שהוא יזם את הערב. פנה לאנשים נוספים כמו יאיר ניצני והרים יחד עם כולם את ערב ההוקרה שערכו לי לפני כמה שנים. זה היה אחרי האירוע המוחי, כדי לעזור לי. הופיעו שם שלמה ארצי, ריטה, תיסלם, דודו טסה, פיטר רוט, כל הגיטריסטים המובילים - כולם בהתנדבות. זו היתה אחת ההופעות עם הסאונד הכי יפה ששמעתי בארץ. זה היה ערב מרגש, הופעות של ארבע שעות וחצי בערך. כל המי ומי היו שם, פרגנו. זה נתן הרגשה טובה מאוד.
 

לא דיברתי במופע, אבל העיפו אותי על הבמה כשתיסלם ניגנה. ניסיתי לשיר בקטנה. גם עם אריאל זילבר עליתי לאיחוד של תמוז בלי שלום. אני הייתי במקום שלום. שרתי שם, אבל אני מקווה (צוחק) שלא שמעו אותי.