ויהי ד'אור

03.09.12

פסטיבל שירי ילדים, להקה צבאית, אופרה, פיוטים וזובין מהטה. דודו כהן מתלווה לדוד ד'אור למסע בין תחנות בזמן

פסטיבל שירי הילדים: ותודה להוריי שהחזירוני לפרופורציה

הפעם הראשונה שהופעתי מול קהל היתה כשהייתי בן עשר בפסטיבל שירי הילדים. באותה תקופה היה רק ערוץ 1, ואחוזי הרייטינג של הפסטיבל היו גבוהים מאוד. אני זוכר את היום שאחרי השידור וכיצד קיבלתי חיבוק גדול של אהבה מתושבי העיר בת ים, העיר שבה גדלתי. זה היה נעים מאוד, אך כילד לא היו לי כלים להכיל את השינוי ואת הפרסום. הוריי, ששמו לב שאני משקיע הרבה פחות בלימודים, דאגו להחזיר אותי מהר מאוד לפרופורציה: הם סירבו לכל ההצעות של מפיקים שונים שביקשו להפוך אותי ל"ילד פלא", ועל כך אני מודה להם מאוד. חזרתי לשגרה, שרתי לעצמי באמבטיה וכתבתי שירים למגירה. כך, עד התחנה הבאה - להקה צבאית.

הלהקה הצבאית: המציאות גברה על כל דמיון

לבחינות הלהקה הצבאית באתי עם מי שאז היתה ידידה טובה שלי בבית הספר והיום היא רעייתי -  פזית. הגעתי לא מוכן בכלל. לא הייתי בטוח איזה שיר אשיר, ואפילו לא הגעתי עם תווים או עם אקורדים. עשרות נבחנים סביבי עשו תרגילי פיתוח קול והתאמנו עם המלווים המוזיקליים שלהם על שיר האודישן. הם נראו לי אז מקצועיים כל כך, שזה עירער את ביטחוני, שמלכתחילה לא היה גבוה. למזלי, פזית היתה שם וחיזקה אותי. כשהגיעה ההודעה שאני משובץ ללהקת פיקוד מרכז, השמחה היתה גדולה. אמי, שגדלה על המוזיקה של הלהקות הצבאיות הוותיקות, הסתובבה במשך ימים שלמים עם חיוך נרגש ואף עשתה מסיבה גדולה.

 

השירות בלהקה היה מורכב מאוד. מובן שיחסית לחיילים קרביים היינו בגן עדן, אך באמת שלא היינו מפונקים כפי שנהוג לומר על הלהקות הצבאיות. המפקדים רצו להוכיח שחידוש הלהקות היה חיוני וחשוב ושיבצו אותנו לשלושה מופעים בכל יום. חוץ מזה, היו לנו תורנויות שמירה כמו לכל חייל, אסור היה לנו לפשוט את מדי הדקרון הייצוגיים גם כאשר הטמפרטורה הייתה בלתי נסבלת ותרנו את הארץ לאורכה ולרוחבה, כולל גיחות ללבנון, באוטובוס ישן וקופצני מאוד. 12 מוזיקאים בפוטנציה, שכל אחד מהם רוצה להיות כוכב, כלואים שעות רבות באוטובוס קטן... קצרה היריעה מלתאר את אשר חווינו באוטובוס הזה. מי שמכיר את הסרט "הלהקה" נחשף למשהו דומה מאוד, אלא שאצלנו המציאות גברה על הדמיון. גם אחרי שהשתחררתי מהצבא נזקקתי לזמן רב כדי באמת להשתחרר.

  " החלה מלחמת המפרץ. גרתי בדירה שכורה בתל אביב, קרוב לקריה. כולם אמרו שהטילים הכימיים מעירק מכוונים לשם. היה לי קשה להירדם, וכדי להעביר את הזמן בלילה, הייתי צופה בסרטי וידאו. אחד מהם היה סרט סרבי שבו שר ילד קטן מנגינה נוגעת ללב. כל הלילה המנגינה הזאת לא עזבה אותי, ולקראת הבוקר התיישבתי ליד הפסנתר וכתבתי לה מילים. כך נולד השיר "קול מהשמים" "

עולם המחזות: "אתה קונטרה טנור?"

עם שחרורי מהצבא, הבנתי שלזמר צריך שיהיו גם יכולות משחק ותנועה. התקבלתי ל"הבימה", לתפקיד קטן בהצגה "מעגל הגיר הקווקזי", ולמרות שתפקידי הזעיר לא הצריך זאת, נשארתי שעות ארוכות לצפות בעבודתו של הבמאי עומרי ניצן עם גדולי השחקנים בארצנו, ובהם יוסי בנאי, זכרו לברכה . צפיתי בהם בהשתאות ולמדתי כל הערה וכל תנועה. התאהבתי בתיאטרון וניסיתי את מזלי בהפקות נוספות. בכל פעם גדל תפקידי מעט, עד שבהצגה "זעקי ארץ אהובה" כבר שיחקתי באחד התפקידים הראשיים.

 

בדרך נחשפתי לגדולי הבמאים, ובהם רוברט סטרואה ב"טרטיף", חנן שניר ב"חתונת הדמים", ג'רום סבארי ב"קברט" ואף אפרים קישון זכרו לברכה ב"סלאח שבתי". לבית ספר טוב מזה לא יכולתי לייחל. באחת החזרות למחזה של מולייר בחן אותנו מוזיקאי ידוע מגאורגיה ששמו גיה קנצ'לי. הוא ביקש מהנבחנים לשיר אופרטה קצרה שכתב למחזה. בכל פעם ביקש שנשיר גבוה יותר, עד אשר נשארתי היחיד ששר. הוא הביט בי בהשתאות ושאל: "אתה קונטרה טנור?". זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את המושג הזה. "לא זוכר מה זה", אמרתי במבוכה. "זה נדיר מאוד", הוא אמר, "כדאי לך לפתח את זה".

 

נרשמתי לאקדמיה למוזיקה בירושלים, ושם נפתח בפני עולם שלם של מוזיקה קלאסית ברוקית, שהתאימה מאוד לקולי. בו בזמן לא ויתרתי על חלומי לכתוב את שיריי, ובדרך לירושלים הייתי מזמזם מנגינות וכותב דברים שרציתי לומר. חתמתי עם המפיק שלמה צח, והתחלנו לחזר אחרי חברות תקליטים.

 

באותה שנה החלה מלחמת המפרץ. גרתי בדירה שכורה בתל אביב, קרוב לקריה. כולם אמרו שהטילים הכימיים מעירק מכוונים לשם. היה לי קשה להירדם, וכדי להעביר את הזמן בלילה, הייתי צופה בסרטי וידאו. אחד מהם היה סרט סרבי שבו שר ילד קטן מנגינה נוגעת ללב. כל הלילה המנגינה הזאת לא עזבה אותי, ולקראת הבוקר התיישבתי ליד הפסנתר וכתבתי לה מילים. כך נולד השיר "קול מהשמים". לימים יצרתי קשר עם המלחין הסרבי, ואף הופענו יחד. רבקה מיכאלי התאהבה בשיר והזמינה אותי לשיר אותו בתוכניתה "סיבה למסיבה". יום למחרת השתנו חיי. הביקורות אהבו, האלבום מכר זהב והתחלתי את מסעי כזמר מקצועי.

 

העבודה עם הפילהרמונית: קיסריה ואלבום משותף

זובין מהטה הזמין אותי לאודישן. לא ישנתי כל הלילה. לנגד עיניי עמדה דמותו העוצמתית, מנצחת על שלושת הטנורים הטובים בעולם בחגיגות המונדיאל. לשיר עם הפילהרמונית הישראלית זה כמו חלום, חשבתי לעצמי. שוב הגעתי נרגש ועייף לאודישן. "אני לא טוב באודישנים", אמרתי לו בהתנצלות. "זה בסדר", ענה בקצרה. "בוא נתחיל". 100 נגנים עטפו אותי על הבמה, עצמתי את עיניי ונתתי לגופי להתמזג עם הצלילים. כשסיימתי, נגני התזמורת רקעו ברגליהם; הבנתי שהם אהבו את הביצוע. כך התחיל הרומן שלי עם התזמורת - רומן שהוליד אלבום משותף עם רפי קדישזון כמנצח ואף הגיע למופע משותף בקיסריה.

 

חזרה למקורות ושירת רבים: מי ירצה לשמוע אלבום פיוטים?נחשף לתפילות. פיטר גבריאל

לאחר פטירת אבי התפללתי בבית הכנסת שמול ביתנו - בית כנסת נוסח עולי לוב, ארץ מוצאו של אבי. התפילות חדרו לנפשי בעוצמה שלא הכרתי. הכאב והזיכרון של אבי שר אותן מנגינות בדיוק הולידו אצלי את הצורך לנסות לשיר אותן בקולי ובדרכי. חשבתי שזו דרך טובה להתחבר אל אבא; דרך הניגונים שכה אהב לשיר. וזו היתה גם דרכי להנציח את זכרו. כך התחיל פרויקט "שירת רבים".

 

איש לא הקליט אז פיוטים, ואנשים חשבו שהשתגעתי. "מי ירצה לשמוע אלבום פיוטים?", שאלו בתמיהה, "אתה יודע מה הולך היום ברדיו?". להפתעתי, חברת התקליטים חשבה שזה רעיון מצוין ותמכה בפרויקט. בתוך זמן קצר, גל עצום של שירים מהמקורות שטף את הרדיו. את אלבום הפיוטים שלי שלחתי לפסטיבלי מוזיקת עולם, וכך הייתי בין האמנים הישראלים הראשונים שהופיעו עם תפילות יהודיות על הבמות הגדולות בעולם: בסין, באוסטרליה, באירופה ובארצות הברית. אנשים רקדו ושרו לצלילי התפילות הללו. שרתי אותן לצד פיטר גבריאל, שאב חאלד ואפילו הנשיא ביל קלינטון והאפיפיור נחשפו למילים החזקות ולמנגינות המופלאות האלה. מי ייתן ואוכל להמשיך בפרויקט ולהקליט כמה שיותר ניגונים ופיוטים, מכל העדות ובכל הסגנונות, שייחשפו גם לדורות הצעירים יותר. לצערי, חלק גדול מהם כמעט נשכח, וחבל שיצירות אשר ליוו את עמנו שנים רבות ייעלמו. נוסף על כך, לא מזמן חזרתי לאהבה ישנה - הקלטתי אלבום שכולו יצירות קלאסיות אהובות ("הקול קלאסי", בשיתוף טל ירדני), ובימים אלה אני עובד על אלבום מקורי חדש.

עוד בבית אבי חי