היהודים החדשים: מסדר זיהוי

אלוליסטים

ע"ש בית המדרש אלול בירושלים. כינוי לחילונים גמורים שפעם בשבוע לומדים כמה טקסטים מארון הספרים היהודי, ובכך מדגישים של"אורתודוקסים אין בעלות על היהדות". אלוליסטים הוא גם כינוי גנאי בפי אלה שחושבים שלימוד תורה צריך להיות משמעותי יותר.

 

סימן זיהוי: משקפיים עגולים.

ביטוי: "תראו את האלוליסט הזה, לא יודע לפתוח דף גמרא לבדו וחושב שהוא כבר תלמיד חכם".

כינוי נוסף: מחוברים למקורות

 

ברגים
ברגי. איור: שלומי צ'רקה

כינוי לישראלים שלומדים במרכז לקבלה של ד"ר ברג. אחד ממאפייניה של הקבוצה הוא שהפעילות במרכז לא מובילה לשמירת מצוות, אלא מהווה עניין אופנתי ומיסטי. בעיני הציבור הדתי, אנשי המרכז - שעם שורותיהם נמנים כוכבים הוליוודים שאינם נדרשים להתגייר - הם למעשה חברים בכת שאין לה שום קשר אמיתי ליהדות. חברים רבים בה באים משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות.

  

סימני זיהוי: הזרקות בוטוקס (גם לגברים).

ביטוי: "הברגים האלה תפסו גובה מאז שמדונה מגיעה לתפילות".

כינוי נוסף: מיליונרים חובבי קבלה

 

ברסלברים

חסידות ברסלב קיימת כבר 200 שנה, ובעשורים האחרונים הצטרפו לגרעין הוותיק שלה קבוצות שונות של חוזרים בתשובה, שלא התקבלו בברכה. מבחינת הוותיקים, רק מי שאבות אבותיו השתייכו לחסידות יכול לכנות את עצמו ברסלבר, וכל המצטרפים החדשים, במיוחד אלה מבני עדות המזרח, הם מתחזים. חסידי ברסלב החדשים הם הפלג התוסס ביותר בעולם החסידי, ובניגוד לחסידי ברסלב הוותיקים, שלא שונים בהרבה מחרדים אחרים, יש להם אופי ייחודי. הם שומרים על קשר חם ואוהב עם חבריהם ועם בני משפחותיהם מהפרק הקודם בחייהם, ומתגוררים בקומונות - לעתים אף בערים חילוניות.

 

סימן היכר: כיפה לבנה גדולה, פאות ארוכות וחיוך קבוע.

ביטוי: "עזוב אותך, כולנו ברסלברים, אתה רק עוד לא יודע את זה".

 

גבעוני מצוי. איור: שלומי צ'רקה.

גבעונים

כינוי לסוג מסוים של תושבי המאחזים הלא מוסדרים בגדה (ה"גבעות"), במיוחד אלה המתגוררים

באזור גב ההר. משלבים תפישה דתית הדומה לזאת של החרדים עם לאומנות קיצונית, גישות של חזרה לטבע וניתוק כמעט מוחלט מהמערכת הממלכתית של המדינה. מבחינתם, הדתיות-לאומיות של דור ההורים לא טובה בהרבה מחילוניות.

 

סימני זיהוי: כיפה מצמר אלפקות, פאות פרועות ומכנסי שרוואל (גם לנשים).

ביטוי: "ההפגנה דווקא היתה רגועה, עד שבאו הגבעונים והתחילו לקרוא לשוטרים נאצים".

כינויים נוספים: נוער הגבעות, אנשי "תג מחיר", יצהרניקים (על שם ההתנחלות יצהר)

 

דתי אוטונומי

בדרך כלל אדם בשנות ה-30 לחייו, שגדל בציבור הדתי לאומי ומרד בסמכות הרבנים ובפרשנות שלהם לתורה ולמצוות, אבל לא רוצה לעזוב את המשפחה והחברים. חי בקונפליקט מסוים כשהוא מנסה ללכת בתלם אך גם להסתכל לצדדים.

 

סימני זיהוי: כיפה סרוגה חד-גונית, שמסתתרת בין קיפולי הקרקפת.

ביטוי: "אני דתי אוטונומי, מאמין באלוהים אבל גם דורש ממנו תוצאות".

כינוי נוסף: דתי לפי דעתי

 

דתי לייט

לא אמירה אידיאולוגית או רוחנית, אלא בעיקר בחירה של סגנון חיים. צעירים עירוניים שנוח להם להישאר דתיים כל עוד זה לא דורש מהם לערוך ויתורים גדולים מדי. הם לא מטילים ספק באמונה, אבל אמביוולנטים בכל הנוגע לקיום המצוות כשהדבר פוגם בהנאות החיים.

 

סימני זיהוי: כיפה צבעונית קטנה, שבשעת הצורך נתחבת במהירות לכיס החולצה.

ביטוי: "אין לי בעיה לעשות את זה בדייט הראשון, אני דתייה לייט".

 

דתל"פ

דתי לפעמים. צעיר דתי שהתפקר ונהפך לדתל"ש, אבל עם הזמן מוצא את עצמו נמשך חזרה לקיום חלק מהמצוות, במיוחד מצוות שיש בהן חוויה פולחנית משמעותית, לא מתוך אמונה אלא בשביל הנוסטלגיה. עם השנים הוא לומד ליהנות מכל העולמות: הוא שומר על חלק מסוים מהמצוות, אבל גם לא זונח את תענוגות החיים, גם את אלה האסורים.

 

סימני זיהוי: בדרך כלל הוא בלי כיפה, אבל כשהיא כבר שם, היא מתחברת בטבעיות לראש.

ביטוי: "זה שהחלטת שאתה דתל"פ אומר שאתה כבר לא מזמין פסטה עם פירות ים?"

כינוי נוסף: חובב מצוות

 

דתל"ש

דתי שנהפך לחילוני, לא מקיים מצוות ולא מאמין באלוהים, אך עדיין גאה במקום שממנו בא. מאמין שהוא אדם תרבותי ומוסרי יותר בזכות הידע שלו ביהדות, ממשיך ללמוד תורה כתחביב, ומרגיש נוח יותר עם דתל"שים כמוהו, ואפילו עם דתיים פתוחים, מאשר עם חילונים מלידה.

 

סימני זיהוי: ישתמש בציניות בביטויים כמו "בעזרת ה'", ויבדוק כיצד בן שיחו מגיב.

ביטוי: "אני רואה שגם אתה דתל"ש. איפה היית בבני עקיבא?"

כינויים נוספים: מתפקר, הוריד את הכיפה

 

דתלשל"ש

דתי לשעבר לשעבר. בניגוד לדתל"פ, הוא עשה צעד נוסף בחזרה אל חיקה החמים של הקהילה הדתית. עם זאת, יש בו עדיין ספקות כבדים ומשיכה חזקה לעולם החילוני. הוא מקיים את רוב המצוות אבל מתייחס באופן ביקורתי לאלה שנראות לו מגוחכות, ומחנך את ילדיו במסגרת ליברלית-דתית. במקרים רבים, גבר דתלשל"ש לא יחזור ללבוש כיפה כי נוח לו שלא מזהים אותו כדתי באופן אוטומטי.

 

סימני זיהוי: טיקים קלים בכל פעם שמישהו רואה אותו מקיים מצווה.

ביטוי: "הדתיים האלה כל כך מעצבנים אותי, חבל שאי אפשר לבנות קהילה רק של דתלשל"שים כמונו".

 

חב"ד

חסידות שראויה לערך בפני עצמה, מכיוון שהיא שונה מכל האחרות. מזה 17 שנה, מאז מותו של הרבי מלובביץ', אין לחב"ד אדמו"ר - ולא יהיה לה עוד. למרות המנהיג הנעדר, חב"ד נהפכה לתנועה גלובלית עם מאות סניפים בארץ ובעולם, המספקים שירותי דת, הסעדה ותרבות חסידית לכל יהודי באשר הוא. בניגוד למרבית החסידויות, חב"ד אינה מסתגרת וחלק גדול מאוד מהחסידים הם חוזרים בתשובה. האליטה של חב"ד הם ה"שלוחים", נציגי התנועה המופקדים על הפעילות באזור מסוים, לפעמים בנקודה נידחת על פני כדור הארץ שבה אין יהודים דתיים פרט להם. השליחות, הכוללת גם את בת הזוג ואת הילדים, היא תפקיד לכל החיים.

 

סימני זיהוי: חליפות (הרבנים לובשים לעתים מעילי פראק) וזקני פרא. בניגוד לחסידים אחרים, החב"דניקים אינם חובשים שטריימלים אלא כובעים רבי תיתורת.

ביטוי: "לא היו לנו כיפות והבחורות לבשו מכנסיים, אבל קיבלו אותנו יפה בבית חב"ד".

כינוי נוסף: לובביצ'ער'ס

 

חבקוק

ראשי התיבות של השילוש חב"ד, ברסלב והרב קוק. כינוי לדתי שומר מצוות שנמשך מאוד לצדדים הרוחניים והמיסטיים של היהדות. הוא מתחבר במיוחד למצוות שלהן הוא יכול לייחס משמעות רוחנית נעלה, ולפעמים מזניח מעט את המצוות שיש בהן פחות עניין מיסטי.

 

סימני זיהוי: בגדים המשלבים מוטיבים חסידיים והודיים. לגברים - חוט תכלת בציצית.

ביטוי: "זה לא שיעור לחבקוקים, הרב שכלתן מדי ".

כינוי נוסף: רוחנים (במלעיל)

חוזר בשאלה. איור: שלומי צ'רקה  

חוזר בשאלה

דתל"ש שפרידתו מהחיים הדתיים הייתה כרוכה בלבטים, בייסורי נפש ובמשבר רוחני עמוק וממושך. הוא חווה את חייו החדשים כחילוני כחוויה רוחנית בפני עצמה, ולעד ידבר על הדת בכאב ובגעגועים בלתי מוסתרים.

 

סימני זיהוי: כחוש וחיוור. כשנשמעת מוזיקה דתית או קולות תפילה, עובר בו רעד קל.

ביטוי: "חזרה בשאלה היא תהליך שנמשך כל החיים, אי אפשר להתנתק לגמרי".

כינוי נוסף: יוצא לשאלה, אפיקורוס בעל כורחו

  

חילוני לגמרי

מקפיד להדגיש בכל הזדמנות את הניתוק המוחלט שלו מהדת ואת העובדה שאינו מקיים אף מצווה. החילוני רואה בדת ריטואל פרימיטיבי מוחלט, והמטען התרבותי שלו הוא הישראליות החדשה. מבחינתו, יהדות היא לאום בלבד ודתו האמיתית היא אתאיזם.

 

סימני זיהוי: פיתה עם סטייק לבן ביום הכיפורים.

ביטוי: "אפילו ברית מילה לא עשינו לבן. רופא הוריד לו את העורלה בבית החולים, אבל לא היה שום טקס".

כינויים נוספים: חילוני לתיאבון, ישראלי ללא דת

 

חסידים

קיימות עשרות חסידויות בישראל ובחו"ל, שהגדולות בהן - בעלז, גור, ויז'ניץ וסאטמר - מונות אלפי משפחות. אבל יש גם חסידויות שמצליחות להחזיק בקושי בית כנסת פעיל אחד. לכל חסידות מנהגים ייחודיים ודרך לבוש מיוחדת, ויש צורך במילון מיוחד כדי לעמוד על כל הסממנים. המשותף לרוב החסידים הוא שהם נולדו לתוך משפחות חסידיות ומאמינים באדמו"ר, שהוא שליחו של האל עלי אדמות - תפקיד שקיבל בירושה מאביו. חסיד אמיתי מתייעץ עם רבו בכל מהלך משמעותי בחייו ומקבל את עצתו כפקודה מחייבת.

 

סימני זיהוי: מעילים ארוכים וכובעים בעלי רוחב משתנה (על פי החסידות) במהלך השבוע, קפוטה מבריקה ושטריימלים בשבת.

ביטוי: "הטיש של השבת האחרונה היה משהו מיוחד, אבל רק חסיד היה מבין מה הלך שם".

 

חרדי חדש

לא זרם מוגדר, אלא כינוי שמאחד תחתיו את כל סוגי החרדים שהגיעו למסקנה שהחיים במאה ה-21 דורשים התאמות, אך לא רוצים לעזוב את הקהילה החרדית. המרידה הקטנה שלהם יכולה לבוא לידי ביטוי בצריכת תרבות חילונית, בגיוס לצה"ל, ביציאה לעבודה בסביבה חילונית, בכתיבה בפורום המקוון "בחדרי חרדים" ובמגורים בשכונה חילונית. על פי רוב, החברה החרדית מקבלת את קיומם בשקט ומעדיפה להתעלם מהמרידה.

 

סימני זיהוי: חולצת כפתורים בצבע תכלת או ורוד. פאות מקופלות מאחורי האוזן.

ביטוי: "יש בסרט הזה קטעים לא צנועים, אבל אם אתה חרדי חדש, תסתדר עם זה".

כינוי נוסף: חרדי מודרני

 

חרד"ל
חילוני לגמרי. איור: שלומי צ'רקה

זרם משמעותי בציבור הדתי, שבשנים האחרונות מאמץ קודים מחמירים של קיום מצוות. בדרך כלל מגיעה ההחמרה יחד עם עמדות פוליטיות ימניות מאוד. החרד"לניק שואף להגיע לאדיקות דתית שלא תיפול מזאת של החרדים, ולנאמנות למדינת ישראל ברמה הגבוהה ביותר. בקרב חלק מהחרד"לים, נפגע הקשר למדינה בעקבות ההתנתקות מרצועת עזה.

 

סימני זיהוי: ציציות בחוץ וזקנים לגברים ושמלות צבעוניות משתפכות לנשים. עדיין הולכים עם סרט כתום לזכר הגירוש מגוש קטיף.

ביטוי: "הבן החרד"לי שלי חזר מהישיבה והכריח אותי להוציא את הטלוויזיה מהבית".

כינוי נוסף: תורניים

 

ירושלמער'ס

הפלג הקיצוני ביותר בקהילה החרדית. לא מוכנים להכיר באופן רשמי במדינת ישראל, לא מצביעים בבחירות ואפילו מוותרים על תקציבים מהמדינה. מתייחסים אל עצמם כממשיכי בני היישוב הישן ולכן מתעקשים לגור במאה שערים ובשכונות שסביבה (בשל ריבוי אוכלוסין, נאלצו להתרחב גם לבית שמש). החסידויות הירושלמיות מאוגדות תחת העדה החרדית, המפעילה את מערך הכשרות היוקרתי, בד"ץ העדה. הקיצוניים במיוחד בקרב הירושלמער'ס, כמו הסיקריקים ונטורי קרתא, מתנהגים באופן פרובוקטיבי כשהם יוצאים להפגנות אלימות ברחובות ירושלים או נוסעים לרמאללה להצהיר אמונים להנהגה הפלסטינית.

 

סימני זיהוי: מעיל ארוך עם פסים שחורים-לבנים ביום חול וזהב-שחור בשבת (מכאן כינוי  הגנאי "הזברות").

ביטוי: "הירושלמער'ס האלימים האלה מוציאים שם רע לכל החרדים".

כינוי נוסף: קנאים (בהגייה אידישאית), העדה

 

ישראלי-יהודי

מנסה לחזק את זהותו היהודית במסגרת תפישה הרואה בתרבות הישראלית המודרנית המשך ישיר לתנ"ך ולתלמוד. חשוב לו ללמוד את הרמב"ם, אבל בעיניו גם כתבי ברנר הם טקסט מכונן. לא מקיים מצוות על פי התפישה האורתודוקסית, אבל מתעניין מאוד בהיבטים הסוציאליים של המצוות.

 

סימני זיהוי: תמיד מסתובב לפחות עם שני ספרי יהדות - אחד ישן ושמרני, השני חדש ומודרני.

ביטוי: "איך אתה קורא לעצמך יהודי-ישראלי אם לא קראת את א"ד גורדון על חשיבות השבת?"

 

ליברל-דתי

דומה לדתי אוטונומי בכך שהתנתק מכבלי הממסד הדתי ולא מחזיק כלל מהרבנים, אבל בשונה מהאוטונומי, שחי את חייו בשקט, הוא מנסה לחולל מאבק ולהקים מוסדות דתיים אלטרנטיביים. הוא מתפלל בשבת במניין שוויוני, שבו נשים ממלאות תפקידים שבבית כנסת דתי רגיל שמורים לגברים בלבד, מחפש לילדיו מסגרות חינוך שבהן ניתנת פרשנות ליברלית לתורה ולמצוות, ורץ להשתתף בכל הפגנה נגד הממסד הדתי השמרני. מבדיל את עצמו מדתי לייט בכך שמניעיו אידיאולוגיים.

 

סימני זיהוי: מקפיד לא ללבוש בשבת חולצה לבנה כמו הדתיים "האחרים", אלא משהו בעל סגנון אישי יותר.

ביטוי: "אם תבואי אלינו לשבת, תוכלי גם לקרוא בתורה, אנחנו כבר לא חשוכים".

כינוי נוסף: modern orthodox

 

ליטאים

אשכנזי חרדי שאינו משתייך לחסידות, ובמקום זאת נוהה אחרי ראשי הישיבות הליטאיות. למרות השם, מרבית הליטאים אינם צאצאים למשפחות שחיו על חוף הים הבלטי: המונח מתייחס למקום שבו שכנו כמה ישיבות גדולות לפני השואה. ליטאים מדגישים את הצד האינטלקטואלי של הלימוד התלמודי ומבחינתם הלימוד הוא ערך עליון, בניגוד לחסידים המדגישים גם את העבודה שבלב. תופשים את עצמם כאליטה של העולם החרדי.

 

סימני זיהוי: כובעי קנעטש, חליפות קצרות (הרבנים במעילי פראק), זקנים קצרים.

ביטוי: "כמו ליטאי טוב, נשארתי בכולל עד גיל 30".

כינוי נוסף: ליטבק

 

מסורתי-דתי

הגדרה חדשה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמחליפה את ה"מסורתי" הקלאסי. הכוונה לאדם שנהנה לקיים מצוות מתוך אמונה מלאה, אבל מתקשה להסתגל לאורח חיים של קיום מצוות מלא. הוא גם לא מעוניין להזדהות כדתי מסיבות חברתיות ולכן בדרך כלל לא לובש כיפה.

 

סימני זיהוי: גלוי ראש אבל מנשק מזוזות כפייתי.

ביטוי: "אם רק יכולתי, הייתי דתי. אני לגמרי מאמין באלוהים".

כינוי נוסף: כמעט דתי

 

מסורתי לא כל כך דתי

עוד הגדרה חדשה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כוללת את מי שמקיים מדי פעם איזו מצווה ונהנה לשמר קצת מסורת יהודית בחייו, אבל לא מוכן לקבל על עצמו הגבלות הלכתיות. עם זאת, הוא מעדיף לא להגדיר את עצמו חילוני מכיוון שהוא מאמין באלוהים.

 

סימן זיהוי: חמסה על מחזיק המפתחות וכיפה בתא הכפפות.

ביטוי: "אני לא דתי אבל אני לא מסוגל לאכול חזיר. אני מרגיש שאלוהים מסתכל לי בצלחת".

כינוי נוסף: חילוני מאמין

 

משיחיסט

חב"דניק שלא מסוגל לקבל את העובדה שהרבי מלובביץ' ("מלך המשיח") נפטר לפני 17 שנה, אלא משוכנע שהוא מסתתר ומחכה להתגלות כשהדור יהיה ראוי לכך. מתקשר עם הרבי באמצעות פתיחה אקראית של אחד מספריו והפלת עט על מלה מסוימת.

 

סימני זיהוי: כיפה שחורה שעליה רקום באותיות זהב "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". עונה לטלפון במלים "יחי המלך".

ביטוי: "הבוקר שאלתי את הרבי אם אני צריך ללכת למקווה, והוא ענה לי שכן".

 

מתחזק

נמצא בשלב ראשון של חזרה בתשובה, המתאפיין בהקפדה חלקית על מצוות ולימוד תורה פעם בשבוע. מתחזקים עדיין לא החליטו אם להמשיך את כל הדרך, ופעמים רבות חוזרים לאורח חיים חילוני או נשארים מסורתיים בלבד.

 

סימני זיהוי: כיפה בכיס מוכנה לשליפה, ובבוקר סימני הנחת תפילין לא מדויקת על היד .

ביטוי: "אנחנו מתחזקים. התחלנו לעשות קידוש בליל שבת, אבל ממשיכים להדליק אחר כך טלוויזיה. נראה לאן זה יוביל".

כינוי נוסף: מחפשים דרך ליהדות

 

נ-נחים

זרם בתוך הברסלברים המאמינים ב"פתק" המסתורי של "הסבא", הרב ישראל דב אודסר, הכולל את המלים "נ-נח-נחמ-נחמן מאומן". זרמים חרדים אחרים, גם בתוך חסידות ברסלב, מתייחסים בזלזול לנ-נחים, שכולם חוזרים בתשובה ואינם מתעסקים כמעט בלימוד תורה אלא מרכזים את מאמציהם בעשיית נפשות לפתק, בין השאר בריסוס כתובות נ-נח-נחמ-נחמן על כל קיר פנוי. אפשר לראותם בצמתים וברחובות הערים, יוצאים מרכב מסחרי ומתחילים לרקוד לצלילי "נחמן מאומן".

 

סימני זיהוי: חולצה לבנה מלוכלכת מתנפנפת, זקן פרא, כיפה לבנה גדולה ומבט מעט מטורף בעיניים.

ביטוי: "תגיד נ-נח-נחמ-נחמן, תאמין ותראה איך כל הצרות שלך נפתרות".

כינוי נוסף: חסידי הסבא

 

ציידי הרצאות

חבר'ה בשנות ה-20 לחייהם, חלקם דתל"שים ואחרים חילונים, שהבילוי המרכזי שלהם הוא נסיעה להרצאות, לימי עיון ולכנסים שעוסקים ביהדות. הם צמאי ריגושים, ותמיד רוצים למצוא את המרצה שיגיש את פרשת השבוע בצורה המקורית ביותר. מחליפים ביניהם מידע על חוגים סגורים ליודעי סוד, ויהיו מוכנים לנסוע עד לצפון הרחוק או לנקודה הנידחת ביותר בנגב, כדי לשמוע את המילה האחרונה על הרמב"ם. הם לא עקביים בשמירת מצוות, אבל תפילת נעילה של יום כיפור מול השקיעה מעל מצוקי מדבר יהודה עושה להם את זה.

 

סימני זיהוי: כמעט תמיד נעים בקבוצות תוך כדי ניהול דיונים פילוסופיים.

ביטוי: "מהרגע שהשיעור נהיה קצת מסובך, כל ציידי ההרצאות ברחו ונשארו רק הרציניים".

כינוי נוסף: צרכני יהדות

 

ש"סניק

ש"ס היא אמנם מפלגה שהוקמה ב-1984, אבל היא מגדירה מגזר חברתי שלם. הש"סניק הוא חרדי באמונתו ובאורחות חייו ובדרך כלל גר באזור חרדי, אבל בהתנהלותו היום-יומית הרבה יותר נינוח ופתוח מהחרדי האשכנזי המצוי. במקרים רבים הוא היה בעבר חילוני או מסורתי, וגם אם נולד חרדי רבים מבני משפחתו אינם כאלה והוא שומר עמם על קשר חם. גם היחס שלו למדינה ולציונות הרבה יותר אוהד מאשר זה של מרבית החרדים האשכנזים.

 

סימני זיהוי: שילוב של ליטאי עם חרדי חדש.

ביטוי: "הש"סניקים האלה לא רציניים - קוראים לעצמם חרדים אבל לומדים אנגלית בבתי הספר שלהם".

כינוי נוסף: חרדי מזרחי/ספרדי

 

שומרים

חילונים שהחליטו בעקבות השתתפות בכמה הרצאות על יהדות שהם מתחילים לקיים מצווה אחת בלבד, לרוב שמירת שבת או כשרות. הם נצמדים אליה באדיקות, ומשתדלים להדביק בה את כל בני המשפחה. מכל הבחינות האחרות הם נשארים חילונים.

 

סימני זיהוי: הפמוטים בבית מוצגים במקום בולט, מעל מסך הפלזמה.

ביטוי: "אנחנו כבר לא יכולים לבוא אתכם לטיולים בשבת, אנחנו שומרים. אבל למרתון הסרטים ביום כיפור בוודאי שנגיע".

 

תינוק שנשבה אצל הדתיים

דתל"ש שאין לו שום געגועים לעברו הדתי או עניין מיוחד ביהדות. לדבריו, גם כשהיה דתי לכאורה לא האמין בדבר וקיים מצוות רק מתוך הרגל שנכפה עליו. הוא קפץ על ההזדמנות הראשונה שהיתה לו ונהפך לחילוני ללא שום לבטים.

 

ביטוי: "נולדתי בטעות למשפחה דתית".

סימני זיהוי: אין.

Model.Data.ShopItem : 0 6