דיפ-פריז

משפחת קמינצקי. סיביר

הרב לוי קמינצקי, שליח חב"ד, טומסק, סיביר. אוכלוסייה: מיליון תושבים. יהודים: 9000. בתי כנסת: אחד. פעילות יהודית: גן ילדים, בית ספר יום ראשון, מועדון צעירים, מועדון לגיל הזהב. טמפרטורה ממוצעת בחורף: מינוס 28 מעלות.

עוד שבת קפואה. לפני פחות מדקה יצאתי מביתי לכיוון בית הכנסת, ורק שבע דקות הליכה מפרידות ביניהם. בקיץ אני לא מייחס לשבע הדקות הללו כל חשיבות, אבל עכשיו, בשלהי פברואר, לכל שנייה יש משמעות.

אני נזכר מתי שמעתי לראשונה על טומסק. זה היה לפני שנתיים, בכינוס הדו-שנתי של שלוחי הרבי מלובביץ' במדינות חבר העמים, שהתקיים במלון ליד ים המלח. רעייתי ואני, זוג צעיר שנישא זה עתה, באנו לפגוש את הרב הראשי של רוסיה, הרב ברל לזר, כי אמרו שיש לו כמה הצעות מעניינות לשליחות. סיפרנו לו קצת על עצמנו, הוא שאל כמה שאלות ואז אמר: "תשמעו, יש עיר גדולה שנקראת טומסק ויש בה עשרת אלפים יהודים. העיר נמצאת בסיביר אבל זה לא נורא, לא כל כך קר כמו שזה נשמע. אפשר לעשות שם הרבה דברים: לפתוח בית כנסת, להקים  בית ספר יהודי, ועוד ועוד. וזה רק ארבע שעות וחצי טיסה ממוסקבה".

נכון, החורף של השנה שעברה לא היה נוראי. שרדנו. אבל עכשיו קר. זה לא קר, זה קפוא: מינוס 48. אני חובש כובע פרווה, מעיל פרווה ונעלי פרווה - אבל זה לא עוזר, אני מרגיש שאני בדרך לקפוא. אני שם לב שהמרכז הנוצרי, ששוקק חיים בכל שבת, סגור היום. גם בסיביר מינוס 50 זה קר.

אתמול דיברתי עם חבר מכפר חב"ד. כשאמרתי לו שבשבת החזאים צופים שהטמפרטורה תגיע למינוס 50 מעלות, הוא שאל "יש בכלל הבדל בין מינוס 50 למינוס 20?". אז כן, יש הבדל, אפילו הבדל גדול. בדיוק אותו הבדל שיש בין פלוס 25 לפלוס 5. זה באמת נס שאנחנו גרים רק 7 דקות הליכה מבית הכנסת.

האם יהיה מניין? הרי כבר שלושה ימים הכל סגור, וההסקה בבית הכנסת לא משהו.

נשארו רק 200 מטר, זה ממש כלום, שתי דקות וחצי ואני שם.

כשנכנסתי לבית הכנסת לא האמנתי למראה עיניי: 48 יהודים, שעד לפני שנה וחצי לא דרכה כף רגלם בבית הכנסת, באו בקור הזה להתפלל ולשמוע את קריאת התורה. רובם לא קוראים עברית, אבל הנשמה מבינה.

כששאלתי את פליקס חיימוביץ' בן ה-78 איך יצא מהבית בקור הזה, הוא אמר לי משפט שעשה לי טוב: "יהודי יכול להתחמם רק בבית הכנסת".