מה אכפת לי

רבי שמחה בונים מפשיסחא היה מלווה את ר' יחזקאל מקאזמיר העירה. בהילוכם הוציא הרבי מקאזמיר את קופסת הטבק שלו ונתן לרבי בונים שיריח ממנו. שאל אותו רבי בונים: "מאין ידעת שבזה הרגע חפצתי באותה הרחה?". השיבו הרבי מקאזמיר: "ומאין יודע החוטם שצריך לשאוף הטבק בעת שהיד קרבה אליו? אלא משום שהם גוף אחד!".

פעולתו של הרבי מקאזמיר למען רצונו וצרכיו של רבי בונים כאילו היה איבר נוסף שלו, חלק ממנו, היא "ואהבת לרעך כמוך" - כמוך, כגופך, כחלק אורגני ממך, כך עליך לחוש את חברך. ומהי שנאה? אולי זהו אותו פירוד, היפוכה המוחלט של ההזדהות, ההתאחדות, הערנות לאחר. אולי שנאה פירושה להיות אדיש, לא מודע לשני, לחסכיו, לצרכיו, לרצונותיו.

אדישות זו אין בה מן האלימות האקטיבית, אך לעתים בוטה וצורבת היא ממנה. פירוד במובן המרוחק, הלא מתייחס, הוא-הוא היפוכה של אהבה. שתיקה של אדישות פוגעת בנו יותר מתגובה שלילית מהאחר מפני שהיא ביטוי לפירוד רב יותר, כמו איבר הנכרת מהגוף ואינו מורגש עוד להבדיל מאיבר כואב. כשנרגיש כלפי האחר זעם, כעס או עלבון, נבין שישנה כאן אהבה ששינתה פניה, אך אין היא שנאה. המוות האמיתי הינו פירוד מוחלט מהזולת, ניתוק שבו לא נחוש אפילו את כאבי הפאנטום מאותו איבר שנכרת.

אפרת בן ארזה היא זוכת פרס צרצרפיס ובעלת בוטיק בשוק מחנה יהודה.