נחום היימן מבקש חתימה (טובה)

 יום אחד פגשתי פרופסור לרפואה, שהוא אחד מחברי הטובים ביותר. הוא איש מאוד רציני, אפילו קצת כבד. אמרתי לו שיש בערך 140 יוצרים ומשוררים שיש עוד להוציא. הוא אמר לי: "בן כמה אתה?", אמרתי שאני בן 76. הוא הוציא מחשבון והתחיל לחשב. הוא אמר: "אם אתה מוציא שבעה-שמונה דיסקים בשנה, תצטרך לחיות עד גיל 242", והדגיש בקול רם: "ואתה לא תסחוב את זה".

מגיע לנו להיחתם בספר החיים כי עבודה רבה לפנינו.

פילוסוף סיני אחד משושלת צינג אמר: "עם אשר חדל לשיר, מתעורר בבוקר אחד וחדל להיות עם". זה כל כך נכון. מה עוד נשאר לנו טהור יותר מהשירים, עם כל הסחי שסביבנו? יחד עם זה, בשביל מיליונים אני לא עוזב את הארץ הזאת כי היא שלי, ואין לי עוד מקום בעולם שבו אני יכול לקרוא פרק תנ"ך מדי בוקר למרות שאני חילוני, ואין עוד ארץ שבה אני יכול לקום בבוקר ולומר: זה שלי.

יש לנו עשרות אלפי שירים ששרדו את מחול השעות של הזמן. אין עוד עם בעולם שיש לו כל כך הרבה שירים שציבור כל כך גדול שר ואוהב. אותה תופעה קיימת בריקודי עם. באיזו ארץ יש 600 אלף איש שמשלמים כסף בשביל לרקוד? גם אם הסיבות הן גיאו-פיזיות, אנשים מתגעגעים לגעת אחד בשני, מתגעגעים לריח של זיעה אנושית, מתגעגעים לדיבור ורוצים לעזוב את המחשב לרגע.

יש לנו מוזיקה בלב, יש לנו ארץ נהדרת, יש לי אישית אישה נפלאה. אני קם בבוקר, עובד שעה בגינה כי מעפר אתה ואל עפר תשוב, ואם אתה מתחיל עם העפר בבוקר, הוא שוכח אותך עוד שנה.

נחום היימן הוא יושב ראש העמותה לשימור הזמר העברי.