מסר חינוכי

למרבית הישראלים השם יאנוש קורצ'ק נקשר באופן אוטומטי לשואה. אלא שקורצ'ק היה מעל הכל מחנך דגול שראה בראש ובראשונה את כבודו של הילד לנגד עיניו וחיבר קורצ'ק אמנה המאגדת זכויות יסוד שיש לכל ילד בעולם. את הדבר הזה מבקשת תמרה מיאלניק להזכיר במופע  "כשאגדל להיות קטן" המשלב מחול, משחק ווידאו ארט, הנותן ביטוי לראייתו של קורצ'ק את עולם הילדים ולמשנתו ההומניסטית המורכבת המדגישה את זהותו היהודית אשר הושמטה מדפי ההיסטוריה בפולין.

המופע שואב את עלילתו מתוך מכתביו הקצרים של קורצ'ק "הרש'לה  והרב המשוגע", "אסתריקה", ומתוך פרקים מיומנו. זה קורה ב-13 תמונות המגוללות את סיפורו של קורצ'ק החל ממלחמת העולם הראשונה ועד למותו.

"רוצה לחנך את האמנים לעתיד". מתוך המופע

המופע הועלה לראשונה בבכורה בצרפת, בקו-פרודוקציה עם המחזאי הצרפתי פרננד גרניה בפסטיבל מטעם הקהילה האירופאית לתיאטרון האירופאי וזכה לביקורות נלהבות. בין היתר, מול הפולנים. "כשהם שמעו שהעליתי מופע על קורצ'ק, שאלו: 'איך את מכירה אותו?, הרי הוא פולני'", משחזרת הרקדנית, הזמרת והשחקנית תמרה מיאלניק שיצרה את המופע.

מטען הכאב
"כשהעליתי את המופע שמתי את הדגש על העובדה שקורצ'ק היה יהודי. קראתי כמה ספרים שהוא כתב. בין היתר, 'מכתבים לאלוהים' – ספר שירים שהוא מדבר על האמונה שלו ובעיקר על התעסקות שלו בזהות היהודית. באחד מהסיפורים הקצרים שכתב, יש את הסיפור של הרשל'ה, ילד חריג, שנזרק מבית הספר ולא מצליח לשבת על ספסל בית הספר. הוא פוגש במקום את מי שהופך להיות מורה לחיים שלו, רב משוגע. הרב מלמד אותו את הא"ב ואת הקריאה בבראשית".

כך התגלגל סיפורו של הרשל'ה למופע, אבל מאחורי כל זה מסתתר גם סיפור אישי כואב וטעון. "בשנה בה התחלתי לעבוד על המופע, נפתחה תיבת פנדורה שסגרתי אחרי שהתייתמתי מהוריי. אדם מקהילת קלצה, סיפר לי שלפני המלחמה נולדו לאמי בן ובת שנרצחו בחיסול גטו קלצה בשנת 1942 בצורה מזעזעת", מספרת מיאלניק. "זכרתי שאמא סיפרה לי את זה כשהייתי בת חמש, ליד מכונת התפירה שלה.

"כששמעתי את הסיפור הזה הדחקתי אותו מתוך טראומה שאולי גם אותי ייקחו מאמא שלי", היחא מסבירה. "כשהתחלתי לעבוד על העבודה של קורצ'ק, האדם הזה בא וסיפר לי כיצד נרצחו אחי ואחותי. הם נסגרו עם עוד 43 ילדים בתוך צריף. ההורים לא יכלו לעשות כלום. הם לקחו את הקבוצה הזאת ללא מבוגר. הקטנה ביותר היתה בת שנה ושלושה. הם הלכו מהצריף ברגל עד בית הקברות, ושם ירו בהם בין הקברים".

הידיעה הזו לא מרפה, אבל מיאלניק החליטה לתקן את ההיסטוריה המעוותת ולצרף אל אותה קבוצת ילדים מבוגר רך ואוהב, שילוום בדרכם האחרונה. המבוגר הוא יאנוש קורצ'ק.  "יאנוש קורצ'ק הוא הדמות שעל התיאוריות שעליה גדלתי", אומרת מיאלניק, דור שני לניצולי שואה, רגע לפני שהיא מעלה בכורה בישראל. היא גדלה בבלגיה כפליטה. אמה ברחה ב-1946 מפוגרום קלסה בפולין, ומיאלניק אומצה על ידי גברת פעילה בקהילה בבריסל. "היא היתה מנהלת בית ספר יהודי שהיינו הולכים אליו בימי ראשון ורביעי, ובעצם ניהלה תיאטרון יידי שעד היום קיים בבריסל.  כאשר אבי נפטר הייתי בת 15 והיא הפכה להיות אפוטרופוסית שלי. היא ניהלה את הקייטנות, את התיאטרון ואת בית הספר על פי ראייתו של יאנוש קורצ'ק".

משנה הומניסטית מורכבת. קורצ'אק

על השאלה מהי ראייתו של קורצ'ק, משיבה מיאלניק:  "ניהלנו חיים של שלטון עצמי. היו לנו משפטים באותה צורה כמו שהתנהלו בבית היתומים. היא נתנה לכל הילדים שנכחו אצלה גם בתיאטרון וגם בקייטנות מקום מכובד".

בלי הפאתוס
מיאלניק עלתה לארץ ב-1971, השתקעה בירושלים ומקדישה את רוב חייה לקידום אמנות המחול בירושלים. תמרה סיימה את לימודיה ב"אקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים". היא רקדה בלהקה של חסיה לוי, ייסדה את המגמה למחול של ה"תיכון שליד האקדמיה" בה לימדה עד לשנת 2000. תכנית הלימודים של מגמה זו משמשת עד היום דוגמא לכל מגמות המחול בארץ. במקביל, מנהלת מיאלניק את בית הספר למחול בשכונת שמואל הנביא והקימה תכנית לימודים מקצועית מסובסדת לילדים בירושלים משכבות כלכליות חלשות.

מיאלניק החליטה לגדל דור של רקדנים שהם אמנים המעורבים בחברה. "קורצ'ק, גם בגלל שהיה יהודי וגם כי אני חיה בארץ, היה אצלי בראש הסולם בדרך שבה אני רוצה לחנך את האמנים לעתיד. לכוון אותם ולומר: לכו, תסתכלו מסביב ותלמדו ממה שקורה לכם, ומתוך המסביב כבדו את האחר".

"אין פאתוס במופע", היא מדגישה. "השתדלתי לא להעביר מופע שיש בו פאתוס אלא רוך, וילדות, וכבוד לילד. אני מראה איך הם הולכים למוות כשהם הולכים איתו כי הוא ליווה אותם. הוא לא השאיר אותם יתומים עד הסוף. לפחות להם היה להם את המזל הזה להיות מלוה על ידי דמות מגנה".

"כשאגדל להיות קטן", מרכז שטיינברג, חולון. יום ה' 22.4.10 בשעה 20:30

כתבה: כרמית ספיר-ויץ