חרות על הלוחות

17.05.10

לא תמיד היו לוחות הברית סמל יהודי מובהק, באמנות היהודית למשל הם כלל לא תוארו עד ימי הביניים. במיוחד לחג מתן תורה, אלה ארזי על גלגוליהם של שני לוחות האבן הנושאים את עשרת הדברות

איזה דימוי עולה בעיני רוחנו כשמוזכרים "לוחות הברית"? מיד מצטיירים לוחות מלבניים מחוברים זה לזה שחלקם העליון מקומר ועליהם כתובים "עשרת הדברות" בנוסח מקוצר, חמישה בכל לוח. ומה מסמלת צורה זו? זוהי תמצית התורה שניתנה למשה בהר סיני, ולא בכדי הם מופיעים כסמל שכיח על ארונות קודש בבתי כנסת או מתפקדים כלוגו של ארגונים דתיים בני זמננו, דוגמת הרבנות הראשית לישראל או תנועת הנוער "בני עקיבא".

 

 

לא תמיד היו לוחות הברית סמל יהודי מובהק ושגור כל כך, גם צורתם עברה גלגולים שונים ולמעשה זהו הסמל ההפכפך ביותר שידעה התרבות היהודית, כאילו שיחק תופסת או מחבואים במגרש פנים יהודי ובין תרבותי. אם כן, מתי וכיצד הפכו לוחות הברית לסמל חזותי רעיוני ומדוע הם מתוארים מחוברים זה לזה כשצדם העליון מקומר על אף שאין לכך אזכור מפורש בטקסט המקראי?

באמנות היהודית העתיקה – מימי בית שני עד ראשית ימי הביניים – לא נהגו לתאר את לוחות הברית כלל. פרט זה מפתיע במיוחד לאור העובדה שהדימויים החזותיים השכיחים באותה התקופה הם של חזית ההיכל ושל כלי בית המקדש. תיאורים אלו נוצרו מתוך געגועים לבית המקדש שחרב ומתוך תקווה שיבנה במהרה. נראה אם כן שבתקופה זו לא היו לוחות הברית סמל חשוב.

הנקודה האנטישמית
יש הטוענים כי העדר הלוחות מקורו בפולמוס עם השומרונים, שייחסו חשיבות רבה לעשרת הדיברות בפולחן שלהם. רק לקראת סוף ימי הביניים, החל מן המאה ה-13, אנו מוצאים תיאורים של לוחות הברית באמנות היהודית. לוחות הברית מופיעים שם בשני הקשרים טבעיים ועדיין לא במעמד של סמל: האחד הוא תיאור המקדש וכליו בדפי פתיחה של ספרי תנ"ך ספרדיים, והשני הוא תיאור מעמד הר סיני. בשני המקרים הלוחות מתוארים כלוחות מלבניים נפרדים זה מזה, ללא הקימור המעוגל. גם באמנות הנוצרית המוקדמת מופיעים לוחות הברית בהקשר טבעי של אילוסטרציה לסיפור מעמד הר סיני, אך מפתיע לגלות שהם אינם מוצגים כלוחות אלא כמגילה גלולה.

 
מתן תורה, טופוגרפיה נוצרית, המאה ה-9

לוחות הברית קיבלו את צורתם המקומרת באמנות הנוצרית המערבית המאוחרת ושם גם קיבלו לראשונה מעמד של סמל. צורה זו החלה באזור צרפת ואנגליה, החל מן המאה ה-12 ולאט לאט היא הלכה והתפשטה לאזורים אחרים באירופה ואף לאמנות היהודית, עד שדחתה כל צורה אחרת שהיתה מוכרת קודם לכן.

צורתם המקומרת שאולה מן הדיפטיכון, שנולד בעת העתיקה. הדיפטיכון הקדום היה מורכב משני לוחות עץ מצופים שעווה ששימשו לכתיבה (ע"י חריתה). הדיפטיכון עבר גלגולים שונים והאריך ימים בכנסייה במשך כל ימי הביניים, ושימש מלכתחילה השראה לציור לוחות הברית משום שהוא מורכב משני לוחות.

באותה תקופה, כאמור, קיבלו לוחות הברית לראשונה מעמד של סמל. היה זה סמל ליהדות והיו לו קונוטציות אנטישמיות. ככזה הוא הופיע בציורים ובפסלים של הנשים המייצגות את הנצרות והיהדות; .  אקלזיה, המסמלת את הנצרות, תוארה תמיד כאשה גאה האוחזת בידה האחת צלב ובידה השנייה גביע יין. סינגוגה לעומתה, המסמלת את היהדות, תוארה כדמות מובסת, אשר שומטת מידיה את לוחות הברית. לוחות הברית המושפלים סימלו את הברית הישנה שהוחלפה, על פי התאולוגיה הנוצרית, בברית החדשה.

 כמו אקלזיה וסינגוגה ידועים לנו איורים נוספים מאותה תקופה שעשו שימוש בלוחות הברית כסמל אנטישמי. לדוגמה בתנ"ך אנגלי מן המאה ה-14 ניתן לראות שלוש דמויות יהודיות אשר לוחות הברית קשורים סמוך לעיניהם; זאת על מנת לבטא את עיוורונם לנוכח הברית החדשה.

לוחות הברית המקומרים שימשו לא רק כסמל יהודי אנטישמי, נקשרה אליהם אף הוראה אנטישמית מעשית. במאה ה-13, פסק מלך אנגליה הנרי השלישי, כי על כל היהודים לשאת אות קלון בצורת לוחות הברית: "כל יהודי יישא על חזהו על לבושו העליון בכל מקום אשר ילך או ירכב, הן בעיר והן מחוצה לה, כעין שני לוחות לבנים עשויים בד או קלף מעוגל בקצהו."

 
תנ"ך מאויר, אנגליה, מאה 14

מיד לאחר מותו של הנרי ב-1272 עלה לכס המלכות המלך אדוארד הראשון וחידש את החקיקה המפלה. הוא המשיך לרדוף את היהודים, עד שבשנת 1290 גירשם מארצו.

רנסנס ללוחות
כיצד אם כן חדרו לוחות הברית המקומרים לתרבות היהודית ומדוע הפכו לסמל? הדבר התאפשר רק בתקופת הרנסנס, באיטליה, מדינה שבה במהלך ימי הביניים, לא היה ללוחות הברית מעמד של סמל, ולא היתה להם קונוטציה אנטישמית. באיטליה לוחות הברית תוארו כשני לוחות מלבניים נפרדים זה מזה והם הופיעו כאיור לטקסט המקראי בלבד. הופעה מאוחרת של לוחות מטיפוס זה אפשר למצוא בפסלו הנודע של מיכלאנג'לו "משה" מן המאה ה-16.

הלוחות מטיפוס הדיפטיכון חדרו לבסוף לאיטליה אך לא התלוותה אליהם המשמעות האנטישמית המבוססת כל כך מאנגליה ומצרפת. באיטליה בתקופת הרנסנס התפתחה מאוד אדריכלות הפנים של בית הכנסת ותולדות הסמל שלובות בהתפתחות ארון הקודש. עד סוף ימי הביניים היה ארון הקודש רהיט נייד שדומה לארונות המשמשים לצרכי חול בבתי העשירים. בימי הרנסנס, עלתה חשיבותו של ארון הקודש והוא הפך ליסוד אדריכלי משולב בקיר בית הכנסת.

באותה עת הורגש הצורך לקשט אותו בסמל המצהיר על מהותו ועל מטרתו. בהתאם לתפישה הכללית, לפיה בית הכנסת הוא מקדש מעט, ארון הקודש קושט בלוחות הברית בהקבלה ללוחות שהיו בארון בזמן המקדש. בארונות הקודש המוקדמים מן המאה ה-15,  לוחות הברית היו מצוירים בצד הפנימי של דלתות הארון, כאילו היו מצויים בתוכו. החל מן המאה ה -16 הם החלו להופיע מעל ארונות הקודש כגולת הכותרת.

מארון הקודש עבר סמל הלוחות לכל שאר כלי הקודש: ראשית על גבי הפרוכת והכפורת ואחר כך על מעילים לספרי תורה, טסים, כתרים, רימונים, תמונות של מזרח ועוד. אמנות בתי הכנסת האיטלקית השפיעה על שאר תפוצות הגולה, וכך סמל הלוחות התאזרח בכל העולם היהודי.
 
כתבה: אלה ארזי

 

.

Model.Data.ShopItem : 0 6

עוד בבית אבי חי