שטים לתהום

02.06.10

כולם הפכו לאנטישמיים או למטומטמים שלא מבינים את המציאות באזורינו? ומי מבין את המציאות נכוחה? רק הפשיסטים מאירופה, המטיפים מטקסס והאברכים מברוקלין? ד"ר ינאי עופרן משוכנע שהפשיטה בלב ים הצליחה להטביע את שאריות האמון המדולדל בשיקול הדעת של השלטונות הישראלים

 שטים לתהום
מתוך שידורי אל ג'זירה
"תגיד", אמרה לי אשתי לפני כמה ימים, "הם הולכים לשלוח חיילים לטפס על הספינות?" גיחכתי. חבל שאין לה מושג בעניינים צבאיים. "לצה"ל יש שיטות", הסברתי לה. סיפרתי לה על מפקד חיל הים לשעבר שהסביר השבוע ברדיו שאפשר לעצור את המשט בלי לעלות על גבי כלי השיט, על לוחם שייטת בדימוס שהסביר שאפשר להשליך חבל עבה אל תוך מדחף הספינה ולתקוע אותו, ועל ימאי שהסביר למראיין שאפשר להקיף את האוניה בכלים של חיל הים ולמנוע את התקדמותה. אשתי עדיין פקפקה בהיגיון שבהחלטה לעצור את המשט, אבל הצלחתי לשכנע אותה שלפחות ברמה המבצעית יש שם למעלה אנשים שיודעים מה הם עושים.

גם את זה, את שאריות האמון המדולדל בשיקול הדעת של השלטונות, הצליחו אירועי הימים אחרונים לנתץ. הפעולה הישראלית, היום זה כבר ברור, שירתה את החמאס טוב יותר מהמשט עצמו וקירבה מאוד את סופו של המצור הישראלי. אבל, מסתבר, שזה היה הנזק הקטן. גורם בכיר במערך הדוברות הישראלית הגדיר את פשלת המשט "נקודת ציון". בתודעת העולם, הוא הסביר, עשינו עוד צעד ענק, אולי בלתי הפיך, עמוק אל ציר הרשע. איש ממנהיגי העולם לא רוצה להראות בחברתנו השבוע. אנחנו רשאים, אם נרצה, להאמין שנתניהו הוא זה שיזם את ביטול פגישותיו המתוכננות עם נשיא ארה"ב ושאר מנהיגי העולם, אבל איכשהו קל יותר להשתכנע שהיוזמה לא היתה כולה שלו.

אמור לי מי חבריך

מי שנוסע בעולם יודע כבר זמן רב שהמקומות והאירועים שבהם לא נעים להיות ישראלי הולכים ומתרבים. יותר ויותר אנשים חושבים שירדנו מהפסים, וטורחים לומר זאת לכל ישראלי שהם פוגשים. יותר ויותר גורמים חושבים שצריך לנער אותנו, להפעיל עלינו לחצים, אפילו לבודד אותנו. כמה נוח להתעטף בתחושה שכולם אנטישמים או טיפשים, ושאנחנו קורבנות אומללים וצודקים. כמוצאי שלל רב קופצים ישראלים מבודדים על הפתרון שמציעה להם הממשלה – להפעיל עוד יותר כוח. להראות לכולם – לשגריר הטורקי, לנשיא ברזיל, לסמולנים ולמשתתפי המשט – מי אנחנו. "איך יכול להיות שנשיא ברזיל יגיד שלקבר הרצל הוא לא עולה? צריך לתפוס אותו באוזניים ולזרוק אותו מעבר לים. הרי מי זה ברזיל לעומת עם ישראל? מה התרומה של ברזיל לעולם לעומת מדינת ישראל?", אמר לפני כמה ימים אחד ממנהיגי המתנחלים בראיון פומבי, וסיכם במשפט קולע אחד את האסטרטגיה המדינית של הממשלה.

 שטים לתהום


עורכי דין יודעים שגם לעורך הדין הטוב ביותר לא כדאי לייצג את עצמו. עדיף תמיד להסתמך על מישהו עם מעורבות רגשית קטנה יותר. מישהו קר רוח שרואה את המציאות נכוחה. קשה למצוא משקיף קר רוח שלא חושב שיצאנו מדעתנו בשנים האחרונות. מי החברים שלנו היום? מפלגות הימין הקיצוני והניאו-פשיסטים באיטליה והולנד, נוצרים פונדמנטליסטיים באמריקה שמקווים שמלחמה במזרח התיכון תעורר את הביאה השנייה של ישו ואברכים חבד"ניקים בברוקלין.

החידוש של התקופה האחרונה הוא שאפילו יהודי התפוצות, שכבר שנים קופצים לדגל להגן על כל מעשינו, מטילים ספק הולך וגובר בצלילות דעתנו. גם בארה"ב וגם באירופה קמו לאחרונה התארגנויות יהודיות משמעותיות שקוראות לישראל לפרק את ההתנחלויות. פיטר ביינארט, עיתונאי יהודי אמריקאי ידוע ומשפיע, פרסם השבוע מאמר חריף שעורר סערה גדולה. הוא מזהיר מפני ניכור הולך וגובר של רוב הצעירים היהודים בארה"ב ממדינת ישראל. ילדיו שלו, הוא חושש, ייאלצו לבחור בין להיות יהודים שלא אכפת להם מזכויות אדם ומדמוקרטיה לבין להיות יהודים שלא אכפת להם מישראל. ממשלת ברק-נתניהו-ליברמן ותומכיה בעיתונות פטרו גם את הקריאות הללו כטרנד פוסט ציוני של יהודים אכולי שנאה עצמית, או במקרה הטוב, נשמות תועות ומבולבלות שנכנעו לתעמולה הכוזבת של הפלסטינים. כולם: האירופים, האמריקאים, חוקרים מהאקדמיה, משפטנים, מומחים צבאיים מכל העולם גדולי המדינאים בדימוס, אנשים שתמיד תמכו בישראל ובזכות היהודים להגדרה עצמית, כולם הפכו לאנטישמיים או למטומטמים שלא מבינים את המציאות באזורינו? ומי מבין את המציאות נכוחה? רק הפשיסטים מאירופה, המטיפים מטקסס והאברכים מברוקלין?

 שטים לתהום
צילום: דובר צה"ל
ברור מאליו – אויבינו חיים בחברה שטופת גזענות והסתה, השנאה העבירה אותם על דעתם וכנראה שהם אינם מעוניינים או אינם מסוגלים להגיע איתנו להסדר שלום. רוב העולם מכיר גם בכך. אבל "ההסברה הישראלית" שגורסת שחשיפת הכיעור בצד השני תמחק את כיעורינו שלנו מבוססת על היגיון עקום. 

וגם אם לא נצליח לראות את כיעורינו שלנו, וגם אם נשקע אל תהומות של ייאוש וצער על כך שדווקא אלינו נטפלים, למרות שיש נבלות גדולות יותר בעולם, כדאי לזכור עובדה חשובה אחת: הנכס הביטחוני היקר ביותר של הציונות ושל ישראל לא היה ההגנה, צה"ל, או דימונה. ביטחונה של ישראל הסתמך בראש ובראשונה על תמיכה של אומות העולם. המשימה הביטחונית החשובה ביותר כרגע היא לשקם את התמיכה הזאת. 

כתב: ד"ר ינאי עפרן 
לתגובות: editor@bac.org.il 

Model.Data.ShopItem : 0 8

עוד בבית אבי חי