רפורמים, בואו להצביע

19.07.10

לחרדים יש כוח פוליטי והם מנצלים אותו – וזה בסדר גמור. אסף וול תוהה למה הרפורמים האמריקאים לא משיגים לעצמם תעודות זהות כחולות ובאים להשפיע על המשחק הדמוקרטי בישראל

"כל עם בטוח שהוא העם הנבחר, אפילו הרומנים", אמר פעם פרופ' להיסטוריה. מתברר שניכוס הייחודיות הזאת אינו אופייני רק לנו, היהודים. העניין שהוא שאצלנו יש כבר זרמים ותתי-זרמים המשוכנעים שהם המגזר הנבחר. הזרם שבו בחר אלוהים להתגלות עלי אדמות.

מי שמתייחס ברצינות תהומית לעניין זה הוא כמובן המגזר החרדי. אך טבעי שיתבע לקבל את השליטה על ועדת הקבלה של העם הנבחר. לשיטתם של החרדים, רק הם יודעים מה אלוהים אוהב, מה הוא רוצה וכיצד מפנקים אותו - בזבחי פחים בוערים, אלא מה. לכן הם תובעים שמדינת ישראל לא תכיר בגיור רפורמי, ותגדיל את סמכויות הרבנות בכל הקשור לכניסה למועדון הפרימיום הזה.

לא רק התנגדות לגיור רפורמי מעסיקה את החרדים. כידוע, עסקנים ממגזר זה הביאו את בתי הדין הרבניים לפסול את גיוריו של הרב חיים דרוקמן, חובש כיפה סרוגה. כזכור, אחד הלוחמים הגדולים ברב דרוקמן היה הרב לייב טרופר מארגון "נצח ישראל". זה האחרון מחה השכם והערב נגד "חדירה של גויים גמורים לכרם ישראל" ונגד "הפרצות בעולם הגיור". למרבה המבוכה, חשף ה"ניו יורק פוסט" קלטות שבהן נשמע הרב טרופר משדל גויה המבקשת להתגייר לעסוק בענייני מין. מיותר לציין כי טרופר מצא בעבר אוזן קשבת אצל מנהיגי הציבור החרדי, והתברר כבעל השפעה על מהלכי הגיור בארץ.

למען ההגינות, יש לציין כי הרב טרופר הוקא מיידית מקרב הציבור החרדי. אבל דוגמה זו ממחישה עד כמה ענייני הגיור בישראל נתונים בידיים בעייתיות מאוד. ידיים שטובת הגר או טובת עם ישראל לא נמצאים בהכרח בראש סדר העדיפויות שלהן.

 

אין להם משקל פוליטי

הבעייתיות ברורה, אך הביקורת שיש לי כלל אינה כלפי הציבור החרדי, שכל מטרתו היא השגת כוח ושליטה – מה לי כי אלין. תלונתי היא דווקא כלפי הציבור הרפורמי הגדול בקהילות ארה"ב. אם איני טועה, קהילות אלה מונות כמה מיליוני יהודים, שאינם רואים את התחרדותה של הביורוקרטיה הישראלית בעין יפה, במידה מסוימת של צדק.

אלא שכאמריקאים עליהם לדעת טוב מכולנו שאלה כללי המשחק הדמוקרטי. לחרדים יש כוח פוליטי והם מנצלים אותו. זאת זכותם הלגיטימית. טענתם של הרפורמים - שמשקלם גבוה יותר באופן מוחלט בקרב העם היהודי - צודקת אולי מבחינה מוסרית, אך אין לה תוקף דמוקרטי. זאת משום שבאופן יחסי, לרפורמים אין כמעט משקל פוליטי בישראל.

בכל זאת, יש מה לעשות. אדרבא, ישחקו הרפורמים את המשחק הפוליטי עד תומו. היות שרובם המכריע לא יתקשו להוכיח את יהדותם (כך אני מאמין), הרי שהם זכאים לתעודת זהות כחולה. יממשו במחילה את זכותם זו וייכנסו כשותפים לגורל העם היושב בציון. כל שהדבר דורש מהם הוא להגיע פעם בארבע שנים אל הקלפי בישראל ולהפעיל את כל כובד משקלם.

עלייה כזו מדי כמה שנים תחזק את מדינת ישראל מבחינה פוליטית וכלכלית, יותר מכל תרומה כספית. היא תתרום לדמוקרטיה ולשיח הפלורליסטי. הרפורמים יוכלו לבטא בצורה אלקטורלית את כוחם האמיתי באוכלוסיה היהודית - ובא לציון גואל. אם בכל זאת יבחרו הרפורמים שלא להתאזרח ושלא להצביע, זו זכותם המלאה. אך גם אם יעדיפו להתלונן ולהתאונן - לא ייתקלו בביקורת. בהחלט נבין ללבם, הרי כולנו יהודים.

כתב: אסף וול 
לתגובות: editor@bac.org.il 

עוד בבית אבי חי