לא בא בחשבון

02.02.11

מי שכשל כשר ביטחון חוזר כמועמד לראשות הממשלה, ושר שישב בכלא רומז על קאמבק. אולי הגיע הזמן שהפוליטיקאים הישראלים יחליפו את הביטחון העצמי והיהירות בחשבון נפש?

דן חלוץ, משה קצב, אריאל שרון, אהוד אולמרט, משה קראדי, אורי בר-לב ויואב גלנט נפגשים בפלאייר של תנועת ימין - לא מדובר בהתחלה של בדיחה, אלא במקבץ שמות, חלקי בהחלט נכון לשעה זו, של אנשים שהקריירה שלהם, איך להגיד את זה בעדינות, לא ממש מתרוממת בזמן האחרון. אה, והיה להם גם חלק כזה או אחר בגירוש מגוש קטיף לפני קצת יותר מחמישה קיצים. השילוב הזה מביא כמה גורמים, בעיקר עמותה בשם "יש דין ויש דיין", להצהיר בריש גלי כי מדובר, ממש כמו אצל פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי, במקרה קלאסי של החטא ועונשו. 

בשעה שטור זה נכתב עדיין לא ברור אם יואב גלנט יהיה הרמטכ"ל הבא של מדינת ישראל, אבל החברה שמנהלים את החשבונות של הקב"ה לא נותנים לטוויסט כזה או אחר בעלילה לשנות את דעתם - שוב הוכח כי "פושעי הגירוש משלמים את המחיר".

 

גוש קטיף. צילום פלאש 90


בין קצב לברק
רבים וטובים ממני ניסו לחשב את חשבונו של עולם. עניינים כמו שכר ועונש, רשע וטוב לו, צדיק ורע לו וכדומה הם כל כך לא מובנים עד שאפילו חז"ל הגיעו למסקנה שהדבר גדול עליהם. בן תמותה אינו יכול להבין את כל מערך השיקולים שמנחה את הקב"ה ומתבטא בעולם שבו אנו חיים.

ובאמת, אפילו בעניין הגירוש מעזה, על כל משה קצב שהולך לכלא יש אהוד ברק שפורח, ועל כל גלנט שסרח יש עשרה קצינים בכירים שכבר קודמו בתפקידם. אז לפי הלוגיקה שלעיל, פתאום העולם הזה מתנהל ללא דיין? מלבד זאת, כיצד ניתן לדעת איך זה עובד - האם מי שלא גירש מגוש קטיף, אבל זרק אבנים על חתולים בגיל שש-עשרה או לא התקשר לסבתא שלו לאחל לה שבת שלום, ראוי לקידום?

אני לא אוהב את החשבונאות הזו. אין מתפקידנו להחליף את הקב"ה ולהחליט מה קורה פה ולמה. ובכלל, לא בטוח שהסטטיסטיקה תעמוד פה לצדנו.

 אבל אשמים אנחנו
"מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו" (רמב"ם, יד החזקה, הלכות תשובה).

מצד שני, חשבון נפש הוא אחד מאבני היסוד של היהדות, ולא רק בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. הצורך להסתכל על כל מעשיך ולזהות את הצריך תיקון הוא יומיומי. התנ"ך מלא בסיפורים על אישים המזהים את הפורענויות הבאות עליהם כתוצאה ישירה של מעשיהם הרעים - החל ב"צדקה ממני" של יהודה ותמר, דרך "אבל אשמים אנחנו" של אחי יוסף, וכלה "כי בשלי הסער הגדול הזה" של יונה בלב הים הסוער.

לצערי, בציבוריות הישראלית, במיוחד בזו הפוליטית, המושג חשבון נפש אינו קיים. מי שכשל כשר ביטחון והוביל צבא שאנן להרפתקה בלבנון עוד יחזור כמועמד לראשות ממשלה; גנרל שהספיק בבוקרה של מלחמה למכור את תיק המניות שלו פן יסבול ממדדים אדומים כבר הספיק להתפקד למפלגה, ויושב ראש לשעבר של מפלגה חרדית שהורשע בפלילים ואף ישב בבית הסוהר כמה שנים טובות לא מהסס לשגר - באמצעות מקורביו, כמובן - רמזים על הקאמבק שלו לפוליטיקה או-טו-טו. "הוא שילם את חובו לחברה", יגלגל עיניים אסטרטג הקמפיין שלו.

במקום קמפיין ציבורי כזה - שאגב, לא ממש ברור מה מטרתו, כי על הפוליטיקאי הישראלי לא מאיימים בסיפורים מפעם - הייתי רוצה לראות חשבון נפש אישי, יוזמה פרטית של אנשים שמבינים שהם עשו מעשה ששווה בדיקה. הייתי רוצה לראות פעם את כל הביטחון העצמי והיהירות מפנים את מקומם לטובת התבוננות ואולי אפילו הודאה ועזיבה.   

כתב: מוני אנדר
לדיון ותגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

עוד בבית אבי חי