מה שאי אפשר למחוק

לא במקרה ביקשנו להחליף לנו את שמותינו כשעזבנו את הגלות. לא במקרה לא הצלחנו. אלי ויסברט – עליות – פרשת במדבר

ראשון

מה שייך לך, אבל רק אחרים משתמשים בו?
השם שלך

 

שני
"רצוי שכל מפקד (ממפקד כיתה עד ראש המטה) יחליפו שמות משפחתם - במקרה שהם גרמניים, אנגלו סכסיים, סלביים, צרפתיים ולועזיים בכלל - בשמות משפחה עבריים, למען היות דוגמא לחיילים. צבא ההגנה לישראל צריך להיות עברי ברוחו, בחזונו ובכל גילוייו הפנימיים והחיצוניים"

(פקודת דוד בן גוריון למפקדי צה"ל, תש"ט)

 

שלישי


שמותינו הם חלק מתולדותינו (פלאש 90)
"מסופקני, אם קנאות זו במקומה היא. שמותינו הם חלק, וחלק חשוב, מתולדותינו. עוד חיים בינינו נושאי שמות היסטוריים, שמות אנשים שהטביעו את חותמם על תולדותינו, שמות כששפורטש או בנבנישתי, אברבנאל או דון יחיא, רפפורט או אייבשיץ – אין טעם למחיקתם מספר חיינו הלאומיים. נשמור אמונים לאבותינו גם בחיי התחייה. אל נא נבגוד בזיכרונם על ידי ויתור רדיקאלי. ולא רק על השמות המפורסמים הכתוב מדבר. הגיוון הרב שבשמותינו הוא סימן להיסטוריה רבת-גוונים, היסטוריה בת אלפיים שנה שאין למחוק את זכרה בתנועת יד קלה" (הסופר והמחנך משה קלוורי, "בין זרע לקציר"

 

רביעי
כל השנים האלה. כל החיים, בעצם, מאז שאתה זוכר את עצמך. מתקן טעויות. מאיית את השם המסורבל שציוו לך אבות אבותיך. מקנא בסתר ליבך באלונים ותדהרים ובן-דרורים העבריים, העזים, שזופים ובהירים עד האופק.

 

חמישי
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם 

 

שישי
כמו נוצות לזפת דבקו בנו מקצועות, כינויים, שמות ערים ותיאורי גוף והפכו לשמות המשפחה שלנו. בית אבותינו. מה הם אומרים לנו? לא הרבה. אלפיים שנה של רדיפות ומצוקה מחקו כמעט כל סיכוי ליצירת מורשת משפחתית של ממש. למי יש זמן למורשת כשעסוקים בהישרדות? אבל שם לאותה משפחה-ללא-מורשת – יש, והוא שולח שורשים ארוכים אל כפרים בהרי האטלס ואל עיירות ביערות של אוקראינה. לא אומר דבר, אבל נוכח.

 

שביעי
עצם העניין. עצם זה שיש לנו בית אב. שהיו שם אנשים לפנינו. שמשהו מהם מצוי בתוכנו. עצם הידיעה הזאת עושה משהו. הופכת את האדם הפרטי ליצור היסטורי. הומו-היסטוריקוס. כופה ענווה, מעוררת תהייה. אנחנו לא לבד. הסיפור הזה איננו רק שלנו. לא במקרה ביקשנו להחליף לנו את שמותינו כשעזבנו את הגלות. לא במקרה לא הצלחנו.

 

מפטיר
"הקצין לסקוב ביקש ממני רשות להניח לשמו, כי אבא מת, ואמא שלו היא יהודיה פשוטה, ולא תבין פשר הדבר, ותחשוב כאילו הבן מתבייש באבא. אמרתי לו כי כיבוד אב קודם לשינוי שם עברי". 
 

(מכתב דוד בן גוריון לד"ר גדליה אלקושי 4.2.1958)

עוד בבית אבי חי