חלומות לא מתים / יעקב פיכמן (1903, ורשה)
חֲלוֹמוֹת לֹא מֵתִים. אִם פַּעַם
רַק פָּרְחוּ בַּנְּשָׁמָה, לְעוֹלָם
יְלַוּוּ הָאָדָם, וּבְמוֹתָם
עוֹד חַי יָמִים רַבִּים הֵד קוֹלָם.
וְבְלֵילוֹת לֹא־שֵׁנָה, כִּי יַחֲרִישׁ
מִסָּבִיב שְׁאוֹן הָאֲדָמָה,
הֵם קָמִים וְעוֹלִים מִקִּבְרָם
וְתוֹבְעִים עֶלְבּוֹנָם בִּדְמָמָה.
וּמְרַחֲפִים הֵם כַּצִּפֳּרִים
סְבִיב קִנָּם הֶהָרוּס וְהוֹמִים;
יִתְדַפְּקוּ עַד הָנֵץ הַשַׁחַר
עַל שַׁעֲרֵי לְבָבוֹ יְתוֹמִים.
וְקָם אָז הָאָדָם בַּבֹּקֶר
וּפָנָיו כֹּה חִוְּרִים וְרַכִּים,
כְּאִלּוּ עוֹד שָׁרוּי עֲלֵיהֶם
הוֹד חֲלוֹמוֹת הַלַּיִל הַזַּכִּים.