אתם צריכים משפחה חדשה

קצת מצחיק, אפילו פתטי, שאנחנו בטוחים שהעידן המודרני המציא את המשפחה החדשה. הצצה בתנ"ך מזכירה שכבר היו כאן משפחות של שתי נשים - כמו זו של נעמי ורות; או של גויה ויהודי - רות ובועז; או משפחה חד הורית - תמר והתאומים פרץ וזרח.

מי משלם עבור הסדר, הניקיון, הבישולים, הקניות? אם נדמה לנו שאולי הן היו מאז ומעולם, אבל כיום הן מקובלות יותר, כדאי לשים לב לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיום המשפחה האחרון: רק 6% מהמשפחות בישראל הן משפחות חד הוריות. רק 4% מהזוגות בישראל אינם נשואים - 96% מהזוגות בישראל התחתנו. למעשה, מתברר שרוב הזוגות הלא נשואים צעירים ורובם ללא ילדים, כך שהם כנראה לא לא-נשואים אלא רק עדיין לא נשואים. משפחות חד מיניות אינן נזכרות בנתונים כלל, ובסך הכל מתברר ש-80% מאזרחי ומאזרחיות ישראל חיים וחיות במסגרת של משפחה מסורתית: זוג הורים, נשואים, וילדות או ילדים. אז מה סוד הקסם של המשפחה המסורתית הזאת, שכולם מצייתים לה? זהו, שלא מדובר בקסם כלל וכלל.

קודם כל, בישראל זאת האופציה החוקית היחידה. ישראל עדיין לא מאפשרת למי שאינם בני אותה דת להתחתן ביניהם ואינה מאפשרת לזוגות מאותו מין להינשא כלל. נכון שבתי המשפט שלה מכירים בבני זוג מאותו מין כהורים של ילדי בן/ בת הזוג או בזכויות פנסיה של בן/ בת הזוג, אבל כל זכות בסיסית כזאת הושגה במאבק משפטי ארוך וקשה, ועדיין אי אפשר להגיד שאופציית המשפחה הלא מסורתית מקובלת כמו זו המסורתית.

שנית, זאת הכלכלה, טמבל. גם במאה ה-21, כשנשים רשאיות מזה 100 שנה לבחור ולהיבחר, ללמוד ולעסוק במקצועות חופשיים, עדיין 98% מההון בעולם נמצא בידי גברים. בישראל 2011 נשים מרוויחות בממוצע רק 60% מגברים. כלומר, בצורה הפשוטה והבסיסית ביותר, לנשים אין כסף. ודאי לא בשביל לכלכל אנשים נוספים. זאת אומרת שאם אשה רוצה ילדות וילדים, היא צריכה הכנסה מעבר למעט שהיא יכולה להשתכר. מן הידועות היא שאמהות יחידות סובלות ממצוקה כלכלית ואף מעוני, וברור גם שמשפחה של שתי נשים וילדים תהיה ענייה יותר ממשפחה שיש בה גבר.

אבל משפחה ומשק בית צריך לתחזק: צריך לסדר, לנקות, לבשל, לקנות, לחנך, להלביש, לכבס, לקפל, להביא, להחזיר, לחנך, ללמד, לאהוב, להכיל, לתמוך, להקשיב, להסביר, לעזור. ועל כל אלה אף אחד לא משלם. כל אלה הן עבודת החינם שעושות נשים מאז ומעולם. וגם כיום, כשכל העבודה הזאת נוספת לעבודה שהן עושות מחוץ לבית, איש לא חולם להכיר בערך הכלכלי שלה. אלא שעבודת החינם הזאת נחוצה וכדאית לא רק לכל גבר באופן אישי: היא הבסיס הכלכלי של כל חברה ומדינה, היא המאפשרת את גידול הילדים ואת המשכיות החברה האנושית - מבלי שזה יעלה למדינה שקל. 

למשטר את האזרחים

הוסיפו לכך שמבחינת שליטה ותפעול החברה, נוח מאוד שהיא מחולקת באופן היררכי, כמו בצבא, ליחידות קטנות, שבראש כל אחת מפקד, ולו סגנית הכפופה לו וכמה נתינים חסרי ישע. כל כמה כיתות כאלה מצטרפות למחלקה שהיא המשפחה המורחבת, מעליה פלוגה, מעליה גדוד וכן הלאה. מאוד נוח למשטר את האזרחים כשכל אחד ואחת יודעים את מקומם, ולמי בדיוק הם כפופות וכפופים.

המבנה ההיררכי, הסמכות והפרטיות הופכים את המשפחה הפטריארכלית לאחד מאמצעי הדיכוי החזקים, המשמעותיים והאפקטיביים ביותר, וגם למקום שמאפשר את העוולות והזוועות האנושיים הקשים ביותר. לבד מהשעבוד הכלכלי, נשים במשפחה חשופות לאלימות מצד מי שהוא - בוודאי בישראל - בעליהן החוקי, אבל מי שהמשפחה היא המקום המסוכן ביותר עבורם הם הילדים. בישראל, כמו בשאר מדינות המערב, בכל בית שישי יש גילוי עריות ותקיפה מינית של ילדות. כל ילדה רביעית וכל ילד שביעי חשופים להתעללות מינית מצד הקרובים אליהם ביותר, שבתוך המשפחה הפטריארכלית הם אלוהים, הם כל-יכולים עליהם. וזה עוד לפני שדיברנו על התעללות לא מינית.

ודאי שיש גם צדדים יפים במשפחה פה ושם. לעתים יש אהבה ויש מסירות, יש קרבה ויש שותפות. לעתים. אבל לא זה מה שמגדיר את המשפחה הפטריארכלית. המשפחה כפי שהיא כיום היא מבנה
חברתי אידיאולוגי בנוי לתלפיות, שמשרת את החזקים בעלי הבית - והם עושים כל מאמץ להשאיר אותו על כנו, פשוט כי הוא כדאי ונוח להם.

אילו חלוקת הכסף והרכוש בעולם היתה אחרת, ברור שכל המבנה המשפחתי היה שונה לגמרי: היינו רואות ורואים סוגים רבים ושונים של משפחות. בינתיים, המינימום שאנחנו חייבות וחייבים לעצמנו לעשות הוא להפסיק למכור לעצמנו אגדות וסיפורים, להתמודד עם המציאות שהממסדים השונים מכחישים ומסתירים מאתנו. להישיר מבט אל המבנה הזה, אל העוולות שהוא גורם, להכיר בהם, להודות בהם ולנסות למנוע אותם. רק ככה נוכל להתחיל לבנות לנו משפחה חדשה.