מתוך עטיפת הספר עזגד גולד
המן הנרקיסיסט, אחשוורוש הפרנואיד ואסתר הדיכאונית: המגילה שלא הכרתם
social
facebook whatsup email tweeter
גתית גינת //
20.2.19
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"ד"ר עזגד גולד: בתודעתנו, מרדכי הוא הדמות הבולטת במגילה, אבל כשבוחנים את הטקסט, מגלים כי המן ואחשוורוש הם הדומיננטיים. המן הוא נרקיסיסט, והמגילה חושפת את מחשבותיו יותר מכל דמות אחרת - כראוי לדמות נרקסיסטית. לעומתו, אחשוורוש מתגלה כפרנואיד"
"החותם האישיותי דורש שנתבונן בו בשונה מפסיכולוגים ומהיסטוריונים. פסיכולוגים מנתחים את הפרט, אך אינם מסתכלים על העולם סביבו. לעומתם, היסטוריונים אינם בוחנים את חיי הנפש של הפרט. אני מציע חוליה נוספת, המחברת תהליכים אישיים לתהליכים היסטוריים"
"אפשר למצוא הקבלה מסוימת בין תהליך ניתוח אישיות בטקסט ספרותי ובין ניתוח רשומות רפואיות כשמנסים לקבוע מצב מנטלי במסגרת חוות דעת פסיכיאטרית. למשל, הניסיון להבין את הסיטואציה ואת הפן האנושי בתוכה"
כיצד היה נראה ניתוח פסיכולוגי של הדמויות הללו? מהם המניעים הנפשיים מאחורי פעולותיהם? וכיצד הן עצמן חוו את האירועים המתוארים במגילה? ספר חדש שופך אור על השאלות הללו ועל רבות אחרות

דמיינו ארמון כמו קן נמלים רוחש. אגפיו רוחשים: אולם המשתאות, ההרמון, השער הראשי. עכשיו דמיינו את הדמויות בתוכו, רוחשות גם הן. וכמו בני אדם בשר ודם, הדמויות מתחבלות, מחביאות, חרדות, זוממות, משתכרות, נופלות לתהומות הדיכאון ונחלצות ממנו, אבלות ושמחות.

 

כך נראה ארמונו של אחשוורוש ב"מגילת אחשוורוש", ספרו של ד"ר עזגד גולד שיצא באחרונה בהוצאת רסלינג. בחלקו הראשון הספר מנתח את המוטיבציות מאחורי מהלכיהם של אחשוורוש, המן, אסתר ומרדכי. חלקו השני "מוקדש להיבטים התיאולוגיים שנובעים מהפרשנות" של החלק הראשון, ובו מעלה גולד שאלות אמוניות שיש בהן שילוב של פואטיות וזהירות של איש מדע ורפואה.

 

גולד הוא מנהל היחידה לפסיכיאטריה משפטית במרכז לבריאות הנפש באר יעקב, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט בקליניקה פרטית ודוקטור לרפואה ולפילוסופיה. "המגילה אינה חושפת הרבה", הוא מודה כשנשאל איך הפך את דמויותיה לבעלות נפח. "בתודעתנו, מרדכי הוא דמות בולטת בה, אבל כשבוחנים את הטקסט, מגלים כי הוא פחות כזה. למעשה, הטקסט דומיננטי פי כמה ביחס להמן ולאחשוורוש. המן הוא נרקיסיסט, והמגילה חושפת את מחשבותיו יותר מכל דמות אחרת – כראוי לדמות נרקיסיסטית. לעומתו, אחשוורוש מתגלה בה כבעל אישיות פרנואידית. הפרנואיד 'מוסתר' משום שכפרנואיד, הוא פועל להסתיר".

 

ואסתר?

"המגילה נדיבה יותר בתיאור הדמויות הגבריות. יש להן יותר נקודות אחיזה טקסטואליות שיכולות לשמש בסיס לפרשנות ולדמיון. ובכל זאת, במקרה של אסתר, יכולתי לדמיין את מצבה הנפשי. היא עוברת מהפך מפסיביות מוחלטת לאקטיביות מוחלטת. מצבה הפסיבי אופייני לבני אדם בעלי קווים מלנכוליים או דכאוניים. היופי בשינוי שמתחולל אצלה נעוץ בכך ששום דבר אינו משתנה בסביבתה החיצונית. השינוי מתחולל בנפשה. היא מצליחה להתנתק מעברה ומנסיבות הגעתה לארמון, שאליו הובאה כשהיא פסיבית לגמרי, תוך שהיא נדרשת להסתיר את זהותה. אסתר לומדת לסלוח לעצמה, לפתוח דף חדש ולהבין שהיא מקור הגאולה של עצמה".

 

עזגד גולד
עזגד גולד. יש דמיון בין הניתוח הפסיכולוגי לעבודת הבלש

 

מה חדש בהצעה לקריאת המגילה שאתה מציע בספר?

"בבסיסה של המגילה יש סיפור, והסיפור הוא על מלכים, מלכות, שרים. זה סיפור על גזרות מלכותיות שמסוגלות לשנות גורלות. השאלה הייחודית שאני שואל היא: מה מכל אלה נגזר מהלך רוח אנושי? מנטיות אישיות? כי הרי גם אם מסתכלים על 'מגילת טראמפ' מגלים בה את הדפוסים האישיותיים.

 

"החותם האישיותי דורש שנתבונן בו, ואני מתבונן בו באופן שונה מפסיכולוגים ומהיסטוריונים. פסיכולוגים מנתחים את הפרט, אך אינם מסתכלים על העולם סביבו. לעומתם, היסטוריונים אינם בוחנים את חיי הנפש של הפרט. אני מציע חוליה נוספת, המחברת תהליכים אישיים לתהליכים היסטוריים. מגילת אסתר היא אבטיפוס של האזור הזה, אזור ההתממשקות בין פסיכולוגיה להיסטוריה ולספרות".

 

ז'אנר הבלש מהדהד בעבודת הפסיכיאטר המשפטי

 

בספרו "השמאים" בחן גולד את המוטיבציות של אנשי בית שמאי. "אני אוהב לעבוד עם טקסטים הלכתיים", הוא אומר, "מסיבה זאת נמשכתי גם לסיפור המגילה. יש בו דמויות חיות, קל להיכנס לעולמן ולדמיין אותן. רציתי לבדוק איך הדמויות עצמן 'חוו' את מהלך האירועים. כקורא, אנחנו תופסים את המגילה כמקשה אחת. האם כך גם חוו אותה הדמויות?".

 

ב"מגילת אחשוורוש", המוטיבציות המגלומניות של המן מתלכדות עם נטיותיו הפרנואידיות של אחשוורוש. גורלם ותוכניותיהם של מרדכי ואסתר עוברים מטמורפוזות והיפוכים. הספר עשיר בהתפתחויות, שחלקן מותחות. בחלקו השני, כל התנודות הללו מתלכדות לטענה תיאולוגית שגם חילונים ייהנו לקרוא.

 

 

azgad_gold_01_con_front-page-001
עטיפת הספר

 

הספר נקראת לעתים כמו מותחן. נדמה שאתה, הסופר, נוכח בספר כבלש.

"יש לי משיכה לז'אנר המותחן הבלשי כי הוא מהדהד את עולמי כפסיכיאטר משפטי. בתפקיד שלי יש התממשקות בין עולם הנפש לעולם המשפט. השאלות שנשאלות בו קשורות באנשים מתים ובאנשים חיים: מתוקף תפקידי, אני צריך לקבוע אם אדם הסובל מדימנציה יכול לכתוב צוואה, אם אדם כשיר לעמוד למשפט, אם לאדם היתה שליטה על מעשיו כשביצע עברה. אני צריך לשאול את עצמי מה עבר לו בראש כשעשה את העברה".

 

להבדיל, תוכל לתאר את הרגע שבו דמויות המגילה קמות מהטקסט ומקבלות נפח? האם אתה רואה מילה אחר מילה "קמה" מהטקסט? האם אתה רואה אותן כמו בסרט?

"קשה לי לענות במדויק על השאלה. הכול מתחיל במילים. הקשב שלי נתון קודם כול לבחינה מדוקדקת של הטקסטים, שמתייחסים לכל אחת מהדמויות. לפעמים אני מנסה לקרוא את הטקסט לאו דווקא על פי צורתו המקורית, מבחינה כרונולוגית, אלא מרכז את התיאורים השונים שמתייחסים לכל דמות, כדי לנסות לפצח אותה. אני נוטה לקרוא סיפורים דרך האנשים שמרכיבים אותם. בתוך כך, אני מנסה לשים לב לתוכן המתואר, לסגנון שבו מתואר התוכן, וכן לחשוב על אלטרנטיבות ספרותיות שיכלו באופן תיאורטי לבטא אותו התוכן, ומכאן לנסות להבין מה מייצג או מבטא את הטקסט כפי שהוא.

 

"מילה ועוד מילה, תיאור ועוד תיאור - אלה יוצרים בדמיוני דפוס מסוים, שברגע אחד מקבל לפתע חיים ונולד כדיוקן מוחשי ונגיש מאוד. אם תרצי, כמו דמות בסרט. התהליך הזה, שקשור בחלקו בתהליכים תת-הכרתיים, ככל הנראה מושפע מידע ומניסיון מקצועי, וגם מניסיון אישי ומאינטואיציות".

 

זה דומה במשהו לרגע שבו אתה בוחן מסמכים משפטיים? צריך להפיח חיים ברגע שבו אדם ביצע עברה?

"אפשר למצוא הקבלה מסוימת בין תהליך ניתוח אישיות בטקסט ספרותי ובין ניתוח רשומות רפואיות כשמנסים לקבוע מצב מנטלי במסגרת חוות דעת פסיכיאטרית. הניסיון להבין את הסיטואציה ואת הפן האנושי בתוכה: מה היו הנחות היסוד על המציאות של מרדכי או של אחשוורוש, של המן או של אדם שביצע עברה? מה היו המוטיבציות שהניעו אותם? האם המוטיבציות הללו התממשו?

 

"עם זאת, קיימים גם הבדלים גדולים בין אנשים שעברו עברות פליליות ובין גיבורי המגילה. בניתוח של טקסט ספרותי, הדמות אינה נגישה לי מעבר לטקסט. לעומת זאת, ברוב המקרים של כתיבת חוות דעת פסיכיאטרית – למשל, בנוגע לאחריות פלילית – קיים מרכיב של בדיקה ישירה של הנבדק, אם כי יש גם מצבים שהדרך היחידה לפענח את המצב המנטלי של מושא חוות הדעת הוא באמת טקסטואלי בלבד, כמו למשל בשאלות של כשירות לביצוע פעולות פיננסיות כמו כתיבת צוואה.

 

"הבדל נוסף קשור לכך שהיעד שאליו אני מכוון בעת ניתוח דמות ספרותית הוא רחב. השאיפה היא לשרטט באופן עשיר, עד כמה שניתן, את מבנה האישיות של הדמות, על כל מרכיביה. לעומת זאת, חוות הדעת הפסיכיאטרית בדרך כלל מוגבלת לבחינה של מצב מנטלי בהקשר מסוים מאוד, סביב אירוע נקודתי או פעולה ספציפית. למשל, האם ברגע ביצוע העברה הנבדק הבין את טיב מעשיו ואת הפסול שבהם או לא".

 

קריאה נוספת: מחשבות על פורים כפי שהוא נחגג בחברה החרדית 

 

בחיי כולנו יש ספינה טרופה עם אוצר

 

חלקו השני של "מגילת אחשוורוש" לוכד את המוטיבציות של הדמויות ואת פעולותיהן לכלל טענה תיאולוגית. גולד כותב יפה על מוטיב "ההסתרה הכפולה" במגילה. לעומת משחק המחבואים, שבו אנחנו יודעים שיש משהו מוסתר ושעלינו לחפש אותו, במגילת אסתר אין יד אלוקית. על כל פנים, לפי גולד, יהודי מאמין, לכאורה אין יד אלוקית.

 

"ההסתרה של האל ושל מאפיינים דתיים במגילת אסתר היא כה עמוקה, עד כי נדמה שאין כאן הסתרה כלל", הוא כותב, "העלילה כולה, מתחילתה ועד סופה, ניתנת להבנה על רקע הגורם האנושי. ההסתר אינו נחווה באופן אינטואיטיבי, ולפיכך, הדבר שנסתר אינו באמת נדרש בשביל להסתיר את המציאות". בשלב מאוחר יותר הוא כותב: "המגילה, כפי שהיא כתובה ומנוסחת כהסתתרותו של האל מהעולם ומנפשו של האדם, הופכת להיות נקודת מבט לגיטימית במסגרת הדת. זה אתגר שהאדם יכול להכיל מבלי להוציא עצמו מהמסגרת הדתית".

 

זאת נראית כפנייה לדתיים במצוקה אמונית. עד כמה רלוונטי הספר שלך לקוראים חילונים או ללא-יהודים?

"את אחת הביקורות הנלהבות שקיבלתי על הספר סיפק חילוני ספקן שבדרך כלל בז לאידאולוגיה. מגילת אסתר היא בדיוק הטקסט שחילונים ולא-יהודים יכולים להתחבר אליו. הגילוי של ההסתר הכפול מאיין את כל המתווכים בדרך. אני לא משרטט אלוקים בספר. אני מדבר על ספינה טרופה שאיננו יודעים על קיומה ועל אוצר בתוכה, שאיננו יודעים על קיומו. מה שחשוב הוא השותפות של המחפשים. היציאה מהמצב הנרקיסיסטי היא שחשובה. האומץ של אסתר, תושייתה, זאת בעיניי התגלות של רוח הקודש".

 

זאת רוח הקודש גם של בודהיסט?

"זאת שאלה מעניינת. השאלה בסופו של דבר היא אם אדם נשאר עם עצמו או מתחבר למשהו גדול ממנו. בחיי כולנו יש ספינה טרופה עם אוצר, והשאלה היא מתי אנחנו נעשים מודעים לקיומה. אני קורא לזה רוח הקודש שמפעמת בנו, והיא לא תפעם אם לא תהיה פתיחה של הצוהר הזה, שמסתיר ההסתר הכפול".

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus