גם לרב תרבותיות יש גבול
גם לרב תרבותיות יש גבול
social
facebook whatsup email tweeter
20.7.09
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
שחר אילן חושש לפני החברה הישראלית, ומשוכנע שאם הציבור החילוני לא יתעשת – המצב יחמיר. "האם אנחנו לא מורישים לילדנו מדינת עולם שלישי? לא החרדיות, לא האמונה, אלא ההימנעות מנטילת חלק בחברה הישראלית - היא האיום האמיתי". עמית גולדנברג

 

 img_5408
שחר אילן, יהודי חרד. צילום: פלאש 90

לפני כמה ימים הגיעו אל שחר אילן שלושה סטודנטים ממכללת ספיר, שרצו לראיין אותו לסרט על התחרדותה של שכונת רמות בירושלים. "שאלתי אותם מתי הם היו בעיר בפעם האחרונה", מספר אילן בטון שמשלב כעס והומור. "הם ענו לי שבצבא. זה מדהים אותי. יש משהו נורא מוזר במדינה הזאת. כל מי שמעז לוותר על ירושלים נתקל בעוצמה אדירה של רגשות, אבל המדינה הזאת ויתרה מזמן על המלחמה עליה ועל החופש בה".

אילן מבין משהו במלחמות על חופש ועל שוויון. כעיתונאי ועורך בכיר, הוא ניסה שנים רבות לשכנע את הציבור הישראלי בחשיבותן, כשסיקר את המגזר החרדי. מעט מאוד אנשים, בוודאי חילונים, מכירים את המגזר כמו אילן. העיתונאי הוותיק מתפלפל בשמות הרבנים וחברי המפלגות כאילו היה בעצמו אחד מפעיליהן.

לפני כמה חודשים, אחרי שהנהלת רשת שוקן, שבה עבד 25 שנה , ניסתה לבצע קיצוץ משמעותי בשכרו, הוא החליט להניח את כלי הנשק הכדורי ולעזוב את רחוב שוקן. הוא הקים יחד עם הרב אורי רגב את עמותת חדו"ש,  שחרטה על דגלה את המלחמה למען השוויון וחופש הדת  במדינת ישראל.

"לא רציתי לסיים את הקריירה שלי כעיתונאי, ויתרה מכך - לא רציתי לסיים את עבודתי כעיתונאי בעיתון 'הארץ'. אבל כיום עיתונאי כמעט ולא יכול להמשיך לעסוק במקצוע ולפרנס משפחה וילדים בכבוד, אז מצאתי לי מקום אחר להמשיך בו את הדרך שהתחלתי", מסביר אילן.

הוא נולד וגדל בשכונת טלביה הירושלמית, וכבר בגיל 15 החליט שהוא רוצה להיות עיתונאי. "זה היה עולם אחר, עולם של עיתונות בלי אינטרנט, וטלוויזיה של ערוץ אחד. אנשים אז ממש קראו עיתונים". אחרי קריירה קצרה ב"מעריב לנוער", עבר העיתונאי הצעיר לכתוב בעיתון ההיסטורי "ירושלתון", "עד שנהפך לסוג של 'העולם הזה' עם שער אדום-שחור". ב-1984 הוא התחיל לעבור ככתב החרדים של המקומון "כל העיר".

"זה היה עיתון שהמציא את תחום סיקור הדתיים", הוא אומר. "עד שהחרדים נכנסו לקואליציה ב-1977, אף אחד לא חשב שצריך לסקר את המגזר. מאוד רציתי לסקר את התחום. הכתיבה על החרדים גילתה עולם אחר, וחלק גדול מהדברים שכתבתי – לא כתבו קודם. ראיינתי, למשל, את הרב שמעון בן שלמה, חבר כנסת מטעם ש"ס, והוא אמר שהחיילים נהרגים בלבנון בגלל הפריצות בצבא. המדינה כולה היתה בהלם, כי אף אחד לא האמין שמישהו אומר דברים כאלה. היום אנחנו רגילים. זה היה מאוד מעניין, והיו בזה הרבה פחות אנרגיות של שנאה משיש היום. זאת היתה מדינה פחות עוינת".

איך מצליח עיתונאי חילוני להיכנס לנבכי החברה החרדית?
בציבור החרדי יש שורה ארוכה של אנשים שתפקידם לשמור על קשר עם התקשורת. מעבר לכך, המגזר החרדי הוא ציבור יצרי בצורה חריגה. הדלפת סיפורים כדי לפגוע במישהו אחר היא מנהג מקובל מאוד בציבור החרדי יש מלחמות בין שושלות, משפחות אצולה, מלחמה על שליטה בחסידות, וכל אלה מביאים הרבה סיפורים טובים. כתב חרדי נשפט על ידי מקורותיו לפי קריטריונים של אפקטיביות, אמינות והבנה. עיתונאי שמסקר את המגזר החרדי לא צריך להיות אחד שאוהבים אותו אלא אחד  שמעריכים. אם הוא זוכה להערכה – הוא יזכה בסיפורים".

עולם ערכים שונה לגמרי

 

  גמרא בישיבה
 

אתה מספר שהכתיבה על החרדים נולדה בסוף שנות ה-70, אבל הבנת עוצמתו של המגזר הזה חילחלה מאוחר יותר. מדוע?
את עולם המושגים שלנו לחברה החרדית בנה הסוציולוג פרופ' מנחם פרידמן. הוא טבע את המושג 'חברת הלומדים', הסביר את המונח 'סביבה של קדושה', והראה שהאשה החרדית חזקה הרבה יותר ממה שחושבים, כי היא עובדת ולכן היא בעלת המאה.

"במשך כ-15 שנה אף אחד לא תרגם את המונח 'חברת הלומדים' למונחים כלכליים. בסוף שנות ה-90 בדקו מחקרים למה שיעור ההשתתפות בשוק העבודה יורד. התשובה שהתבררה היא ששני שליש מהחרדים לא עובדים. עיני המומחים של עולם הכלכלה הישראלי נפתחו להבין שהעובדה שהחרדים לא עובדים, משמעותה שהם לא עובדים - וזאת בעיה. במקביל קרו עוד כמה דברים, הייצוג החרדי בכנסת זינק ב-1999 ל-22 מנדטים, ולאט לאט חילחלה ההבנה שמדובר בעולם ערכים שונה לגמרי".

אתה מרגיש שכיום הציבור מבין את המצב לאשורו?
לא. הבעיה גדולה הרבה יותר מהמודעות לה. כיום אנחנו עומדים על 14% מכלל האוכלוסיה היהודית בארץ שמתגייסים לישיבה במקום לצבא. המספר הזה גדול ויש בו פגיעה בביטחון הלאומי, אבל הוא כלום לעומת העתיד הקרוב. 27% מכלל תלמידי כיתה א' היהודים הם חרדים. זה אומר שבעוד 12 שנים שיעור הפטור משירות צבאי יהיה כפול. זה הופך את חוסר השוויון בנטל לבעיה לאומית, ומצב שספק אם מדינת ישראל יכולה לחיות אתו. כשמוסיפים לזה את הצעירים שלא משרתים בגלל חוסר התאמה, מגיעים ל-40% מקבלי פטורים. צבא של 60%  הוא צבא העם? יש לזה השלכות דרמטיות על חלוקת השוויון בנטל, על אורך השירות, על הנכונות לעשות מילואים. אלה דברים שאנחנו מטפלים בהם כבת יענה".

מה לגבי ההשפעה על שוק העבודה?
8% מהאוכלוסייה הם חרדים שלא עובדים, וכתוצאה מכך לא תורמים לכלכלת המדינה ויוצרים עול כבד מאוד. מה יקרה כשהמספר הזה יוכפל? האם אנחנו לא מורישים לילדנו מדינת עולם שלישי? אלה לא שאלות שקשורות לרב תרבותיות או לסובלנות, אלא עוסקות בזכותו של הציבור העובד לשמר את אורח חייו וליהנות מפירות עמלו".

אז מה לדעתך הפתרון?
הוא מורכב מכמה דברים. קודם כל צריך לקבוע חד משמעית שמוסד חינוכי שלא ילמד את תוכנית הליבה, דהיינו את תכני היסוד של מערכת החינוך הישראלית, לא יקבל מימון, כמקובל בכל מערכת חינוך בעולם המערבי חוץ מבישראל. אני מנסה כבר שנים לשכנע חוזרים בשאלה להגיש תביעת רשלנות נגד המדינה, כי היא מפרה בגלוי את מתן האפשרות לילד חרדי להיכנס לשוק העבודה. הדבר השני שאנחנו צריכים לעשות הוא לקבוע מכסה לדחיית שירות, שבה ייקבע מספר מדויק של אנשים שלא ישרתו. הדבר השלישי הוא הקטנת קצבאות הילדים והמימון".

 

  חרדים
 


שתיים מתוך שלוש הסנקציות האלה הן כלכליות. האם אתה חושב שהן אלה שישנו את המצב? הרי האוכלוסייה החרדית מסתמכת בסופו של דבר על תרומות.
אתה טועה לגמרי. המדינה משלמת לה סכומים עצומים. משפחה חרדית סטנדרטית עם עשרה ילדים, שבה הגבר אברך והאשה לא עובדת, קיבלה מהמדינה בראשית העשור הטבות בשווי של 11 אלף שקל בחודש, שהן הטבות נטו. כשאתה משלם לגן ילדים, אתה משלם את זה מהנטו. כשאברך מקבל הטבה של 90% הנחה הוא מקבל את זה מהנטו, ולכן בברוטו ההטבות שוות בערך 17 אלף שקל".

ממה מורכב הסכום האסטרונומי הזה?
עד לפני כמה שנים קצבאות הילדים היו 5,000 שקל, ואילו היום הן 3,500 שקל. זה היה הדבר הכי אמיץ שעשתה ממשלת שרון. בנוסף, מדינת ישראל ממנת לימודים בפנימיות לכמות עצומה של חרדים. למה שחברה שלמה תשלח את ילדיה לפנימיות? סיבה אחת היא מפני שצפוף בבית. סיבה אחרת היא שהאוכלוסייה הזאת רוצה להכניס את ילדיה למעונות שבהם הילדים לא יהיו נתונים להשפעה זרה. רוצה החרדי לשלוח את ילדיו לפנימייה, שיעבוד וישלח אותם".

הקיצוץ לא ישמיט את הקרקע מתחת לרגליה של אוכלוסייה שאין לה את הידע לצאת לעבודה?
ממש לא. מחקרים מראים ששלוש שנים לאחר קיצוץ בתקציב הילדים, העוני בחברה החרדית יתחיל להצטמצם, כי הדבר יאלץ אותם לצאת לעבוד".

"יש פה שאלה מהותית", הוא מסכם, "שאלה שבמקום כמו בית אבי חי היא שאלה דרמטית. איפה עומד המקום בין הצדק לאחדות? התחושה שלי היא שהמקום שבו החברה הישראלית נמצאת, עם המשקולות שיוצרים הכלכלה החרדית והפטור מהשירות הצבאי, הוא קשה מאוד.

"במקרה הזה הציבור הדתי לאומי והחילוני נמצאים באותה הסירה. בעיני, המצב שבו כל כך הרבה חרדים לא עובדים ולא משרתים מהווה איום אמיתי על הציונות. לא החרדיות, לא האמונה, אלא ההימנעות מנטילת חלק בחברה הישראלית. בעניין הזה החילונים והדתיים נמצאים באותה סירה, והאמת היא שגם החרדים - אבל הם לא מבינים את זה".

"הרב עובדיה הוא תופעה פנומנלית"

לפני כשנתיים האחרונות עזב אילן את סיקור תחום החרדים ונהפך לכתב "הארץ" בכנסת, שם זכה לצפות במפלגות קמות מן העפר ונהפכות למובילות סדר היום הלאומי.

נראה שבשנים האחרונות המפלגות החרדיות, ובמיוחד ש"ס, נהפכו למגנים הבולטים ביותר של החלכאים והנדכאים בארץ. איך אתה רואה את זה מתפתח בעתיד?
ש"ס לא מגנה על החלשים. הגנה על חלשים אינה מאבק למען העני, כדי שיקבל עוד קצת כסף. הגנה על החלשים היא מאבק שנועד לאפשר לחלשים מוביליות לשכבות הגבוהות יותר של החברה. מערכת החינוך של ש"ס היא בית יצור לעניים. שלי יחימוביץ' נאבקת למען החלשים. ש"ס אומרת - קודם נדאג שהם יהיו חלשים, ואחר כך ניאבק עבורם".

איך אתה רואה את ההתפתחות של המפלגות החרדיות?
המפלגות החרדיות יגדל וילכו משתי סיבות: כי הדמוגרפיה משחקת וכי אריה דרעי יכנס לזירה. ככל שהן יגדלו יותר, כך למדינת ישראל יהיה קשה יותר לקבל את ההחלטות החיוניות לקיומה".

 

  עובדיה יוסף ואלי ישי
 

הרבנים המובילים במגזר ממבוגרים מאוד. מי לדעתך יירש אותם ומה יקרה בעתיד?
התשובה לשאלה מתרכזת בשני הרבנים הגדולים, הרב יוסף שלום אליישיב והרב עובדיה יוסף. אצל הליטאים, יש משמעות מסוימת לשאלה מי ילך ראשון לעולמו – מנהיג הליטאים בירושלים, הרב אליישיב, או מנהיג הליטאים בבני ברק, הרב אהרן יהודה שטיינמן.

"יש בעייתיות בדיון בשאלות ירושה חרדיות לפני שגדולי התורה נפטרים, כי הדיון נחשב לא ראוי. אם הרב אליישיב היה נפטר, הרב שטיינמן היה יורש את מקומו. במקרה כזה,  אפשר היה לצפות לסוג של מדיניות מתונה, כי הוא מסוגל להכיר בצורך של המגזר החרדי לצאת לשוק העבודה. קשה להאמין שזה יקרה.

בדור הבא נמצאים הרב חיים קנייבסקי והרב שלמה אוירבך, שניהם קיצוניים מאוד בגישתם. המנהיגות שלהם לא מסמלת רק התחפרות בעמדות, אלא גם פילוג בין חרדים עובדים לחרדים לא עובדים. ייתכן שאז תקום מפלגה חרדית אחת של האברכים – שלא עובדים וגם מפלגת פועלי אגודת ישראל כמו שהיה פעם.

"ש"ס היא סיפור אחר לגמרי. הרב עובדיה יוסף הוא תופעה פנומנלית, המנהיג הדתי החשוב ביותר בעולם היהודי בדור הזה, מבחינת מנהיגות. אחת הסיבות לכך שהרבנות הראשית במשבר היא שהרב הראשי האמיתי הוא הרב עובדיה. כשהוא יעזוב, דבר אחד יקרה בוודאות: ש"ס תתפלג ואין שום אפשרות שהיא תמשיך להיות אחת. הרב עובדיה לא הצליח לגדל יורש אמיתי, ולא ברור מי יתפוס את מקומו. אני לא רואה בעתיד מפלגה של אנשי דת גדולי התורה כמו ש"ס, שתנהל לדרעי את המפלגה ולכן לא ברור מה יקרה".

לשכנע שאפשר לשנות

בעולם העיתונות הישראלי, דינוזאורים כמו שחר אילן הם חיה נכחדת. בעיתונים כמעט לא נותרו עיתונאים מקצוענים ובעלי ניסיון, המכירים תחומי סיקור ספציפיים על בוריים. בראיון שערך אילן עם עצמו בבלוג שלו, הוא כתב כי " התחושה שלי בשנים האחרונות היתה שהחיים בתקשורת הכתובה הם על זמן שאול, והגיע הזמן ללכת הלאה. למרבה השמחה, מצאתי מקום מלהיב ללכת אליו ואפשרות למלא תפקיד חשוב בארגון חדש, שחיוני לחברה הישראלית".

לארגון החדש קוראים חדו"ש ("בהנחה שהשם אכן יאושר" הוא מבהיר) ראשי תיבות של חופש, דת ושוויון, ותפקידו להעלות לסדר היום את אותם נושאים שעליהם מדבר אילן בלהט כה רב. "הרב אורי רגב ואני מרגישים שיש ואקום משמעותי בטיפול בנושאים של חופש, דת ושוויון בנטל. הרעיון הוא שיהיה גוף שידבר לא בשם רפורמים או חילונים בלבד ולא יעסוק בנושא אחד מיני רבים, אלא ייצג ציבור גדול - מהחילונים עד הדתיים לאומיים, בלי הבדל ימין או שמאל".

מה הדבר החשוב ביותר שאתם רוצים להשיג?
הרעיון הוא לשכנע את הציבור הישראלי שהמאבק על דמותה של מדינת ישראל חשוב לא פחות מהמאבק על הסדר הגבולות. יתרה מכך: יכול להיות שהוא קריטי לעתיד המדינה הרבה יותר. בשנים האחרונות היתה דעיכה גדולה מאוד בשאלות של דת, מדינה ושוויון בנטל, בין היתר בגלל האכזבה ממפלגת שינוי.

"אנחנו רוצים לשוב ולשכנע את הציבור שאפשר לשנות. בציבור הישראלי יש מגמה שאומרת שלא ראוי לבקר תרבות אחרת, ולכן זה לא בסדר לבקר את החרדים. ואני אומר - גם לרב תרבותיות יש גבול. יש טוב ורע, ובמקום שבו תרבות אחרת מסכנת את הקיום של התרבות שלי - זכותי לבוא ולהציב גבול. לא נלחמים מספיק על הסוגיות האלה".  

 

 img_5391
 

 


הניצחון של ניר ברקת בבחירות על ראשות העיר ירושלים לא מעידה בעיניך שעדיין מתנהלת מלחמה על צביונה של העיר?
במובנים מסוימים בלבד. אחד הדברים שהוציאו את החילונים לקלפיות הוא ההתחרדות של קריית יובל. יש חוסר הבנה מוחלט של החשיבות הלאומית של השכונה הזאת. קריית יובל היא שכונה שמונה 50 אלף תושבים, והיא לב החברה היהודית בירושלים. כל שאר השכונות הן לוויינים של קריית יובל. כאשר קריית יובל תתחרד, היישוב החילוני ייהפך לקבוצה של יישובים מרוחקים. אנחנו עוסקים בשאלה - מהם פניה של ירושלים? האם היא עיר ציונית או לא? אני חושב שלכל מי שירושלים חשובה לו כבירה של המדינה הציונית , צריך להיות אינטרס עליון שחילונים יישארו לגור בה".

 

מה דעתך על התנהלותו של ברקת בעניין חניון ספרא?
ברקת הסכים להפעיל חניון שיפעל בחינם, דהיינו רק יפסיד. מכיוון שמדובר בחניון עירוני הוא שכר עובדים שכולם לא יהודים. ראיתי מעט מאוד מקרים שבהם יש כל כך הרבה רגישות כמו זה. זה לא מנע את ההפגנות, כי יש גורם שיש לו צורך להפגין - והוא העדה החרדית. כשאני מדבר על העדה החרדית,  אני לא מתכוון רק לאוכלוסייה החרדית אלא גם לקבוצה של קיצונים שלא השלימו עם הקמת המדינה. הציבור החרדי השלים עם העובדה שקמה מדינה, ומנסה לקחת את חלקו בעוגה. העדה החרדית, שנבדלת מהציבור החרדי ולא מקבלת את הקמתה של המדינה כעיקרון, לא משתתפת בבחירות ולא לוקחת תקציבים ומנסה להחליש את השאר. הייתי מצפה מניר ברקת לקחת יותר מנהיגות, ולומר - נהגתי בצורה החכמה ביותר ולכן אני לא אסוג".

למה לדעתך מוותרת המדינה על העיר?
ישראל נמצאת במקום -20 בעולם מבחינת איכות החיים. זה ממש שיחוק להיוולד ישראלי, ולמרות זאת יש תחושה שנורא קשה כאן. הסיבה לכך היא הלחץ העצום שיש במקום הזה. ירושלים היא בירת הלחץ. אם אתה מדחיק אותה, אתה יכול תמיד לדמיין שאתה לא במזרח התיכון". 

*
כתב: עמית גולדנברג
לתגובות:  
editor@bac.org.il

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus