הדיאלוג של הלב

הסרט אמדאוס: אני עדיין לא מוצרט

כשהייתי בן עשר צפיתי בסרט "אמדאוס" ונחשפתי לראשונה לחיים של מוצרט וליצירה שלו. דרך הסרט הזה למדתי הרבה על העובדה שמוזיקה מביעה את הרגשות האנושיים השונים, מלבד הנושא הרעיוני שלה יש בה גם ליבה של צלילים, שכל אחד מהם מביע רגש אחר. צפיתי בסרט כמה פעמים. התרשמתי מאוד מכך שגם בחיים הקצרים שלו, עד גיל 35, מוצרט הספיק לעשות את מה שרצה. משהו ברוח השטות שלו מאוד קסם לי.

 

לימים, לקחתי לעצמי בעיקר את נושא הדיאלוג. במוזיקה של מוצרט אפשר תמיד לשמוע דיאלוג בין רציני לקליל, בין עצוב לשמח, בין קטן לגדול, והדיאלוג הזה הוא משהו שאני מנסה גם לעשות במוזיקה שלי - במילים, בין כלי הנגינה, בהכול. אבל אני עדיין לא מוצרט.

 

ההופעה בפסטיבליך: חשק להמשיך

בבית ספר התיכון שלמדתי בו, בליך רמת גן, התקיימה תחרות ובה, בניגוד לבתי ספר רבים אחרים, המתמודדים בו היו צריכים לכתוב שירים מקוריים. התמודדתי עם שיר מקורי משלי, "אש חמה", וזו היתה בעצם הפעם הראשונה שבה שיר שכתבתי זכה לעיבוד של להקה. שלא לדבר על זה שהפרויקט סידר לי הרבה שיעורים חופשיים. כל הסיטואציה היתה מאוד חיובית.

 

כשהשיר זכה לתשואות, זה נתן לי המון חשק להמשיך. אני חושב שזו היתה נקודת מפתח מבחינת ההתפתחות שלי בעולם המוזיקה, כי שנה אחרי כן הקמתי את הלהקה הראשונה שלי ג'וני הכבאי עם שי נובלמן. הופענו בכל מיני מקומות והתחלנו משהו שמבחינתי נמשך עד היום - להופיע ולחוות את המוזיקה דרך עמידה על במה והופעה עם שירים מקוריים.

 

העמידה על הבמה באותו זמן היתה מאוד מרגשת. זה היה מבחינתי מקום ממש מיוחד. בעבר הייתי שם לב מאוד לצורה שבה אני שר- אם אני לא מזייף ואם הכול במקום. עם הזמן הבנתי שעדיף יותר להתכוון למה שאתה שר מאשר לבדוק אם אתה מדויק או לא. היום אני מדייק הרבה פחות ויותר חושב על תוכן השיר. לא אגיד שאף פעם לא מתגנבות לראש מחשבות לא קשורות. אתה מבצע שיר, הקהל בטוח שאתה מתכוון לכל מילה, אבל בראש עוברות לך מחשבות אחרות. מבחינתי, חשוב להתכוון למה שאתה עושה לא רק כשאתה כותב את השיר, אלא גם כשאתה מבצע אותו.

  

עצמאות מוזיקלית: ההחלטה הכי חשובה שקיבלתי

 

בגיל 26 החלטתי להקליט את האלבום הראשון שלי באופן עצמאי. אחרי שנים של חיזור אחרי חברות תקליטים, קיבלתי את התשובה המיוחלת מהד ארצי, שרצו להחתים אותי על חוזה של שלושה אלבומים. אבל דווקא אחרי שקיבלתי את מה שכל כך ייחלתי לו, הכול קרה מאוד לאט, ולא במהירות שרציתי. הרגשתי שהכיוון הכללי, המפיקים המוזיקליים שהד ארצי רצו לעבוד איתם, פחות מתאימים למה שרציתי. קלטתי שאני קצת מאבד שליטה על התהליך. למרות שזה מהלך שלפני כן ייחלתי לו, וגם כלכלית מאוד התאים, הגעתי להחלטה להקליט לבד בהפקה עצמאית. ואחרי שאקליט - כל מה שאני רוצה שיקרה, יקרה.

 

עד אותו הרגע רציתי שחברות התקליטים יעשו בשבילי, יקדמו אותי, אבל מאז ועד היום אני מוביל את עצמי בכל הרמות - אמנותית, כלכלית, ניהולית. זה מאפשר לי להתנהל באפס בלי פשרות בכל החלטה שאני עושה, ואני מודה שזו ההחלטה הכי גדולה והכי חשובה שאי פעם קיבלתי. " בלונדון התחלתי לחשוב מהם השורשים שלי. הגעתי למסקנה שאני יהודי ממוצא סורי-פולני. השורשים האלה היו קיימים בי תמיד, אבל בגלל שגדלתי בבית שמאוד קידש את הישראליות, פחות הכרתי את התפילות בבתי הכנסת, את הפיוטים וכו'. זה הוביל אותי לתקופה שבה הבנתי שאני צריך להכיר את השורשים שלי אם אני רוצה ליצור מהם משהו. לכן, במשך שלוש שנים התבודדתי באולפן, וכל מה שעשיתי היה לשמוע מוזיקה מלפני 500 ו-1,000 שנה "

 

 

הצלחת "עכשיו טוב": שמחה ודיכאון

 

אחרי עשר שנים של יצירה ועבודה על האלבום הראשון, יצא סוף סוף הסינגל הראשון שלי "עכשיו טוב", שנהפך לשיר המושמע ביותר ב-2004. השיר סיפר את הסיפור האישי שלי ושל אחי המנוח, וזה היה חשוב לי מאוד. לא רק בגלל ההצלחה, אלא גם בגלל שקיבלתי חשיפה שלא הייתי מוכן לה. הסיטואציה הזאת הובילה לסערת רגשות גדולה. מצד אחד, אתה מגשים את מה שרצית; מצד שני, אתה גם חווה חשיפה שלא ממש תכננת. כשאתה יוצר, אתה הרי לא כל כך חושב מה יהיה עם זה.

 

הפרסום והחשיפה הכניסו אותי לדיכאון. היה היי מאוד גדול כשזה קרה, אבל לאחר מכן זה פשוט הביא דיכאון. היה לי מאוד קשה להרגיש חשוף ברמה האישית, עד כדי כך שפתאום מישהו יכול לבוא ולדבר איתך ברחוב על דברים אישיים שלך מבלי שאתה מוכן.

 

איך יצאתי מהתחושות האלה? פשוט התחלתי לעבוד על האלבום השני שלי "האהבה נשארת".

 

אנגליה 2006: תחילתו של מסע שורשים

 במהלך נסיעת עבודה בלונדון, בשנת 2006, התגבשה בי תובנה עמוקה לגבי הזהות שלי. ראיתי שאני מאוד שונה מהאנגלים, אבל המוזיקה שלי מאוד דומה למוזיקה אנגלית. הבנתי שאני מאוד שונה מהם, מאוד לא אנגלי. לכן ניסיתי להבין מי אני בעצם.

 

אחרי שני אלבומים שהושפעו ממוזיקה מארצות הברית ומאנגליה, פתאום הבנתי שאני רוצה לעשות אלבום שהוא 100 אחוז אני; בעצם, להבין מי אני בעולם הזה, מהם השורשים שלי, ומשם להכין את האלבום הבא שלי. שזה יהיה ממש ה-DNA שלי.

 

שם, בלונדון, התחלתי לחשוב מהם השורשים שלי. הגעתי למסקנה שאני יהודי ממוצא סורי-פולני. השורשים האלה היו קיימים בי תמיד, אבל בגלל שגדלתי בבית שמאוד קידש את הישראליות, פחות הכרתי את התפילות בבתי הכנסת, את הפיוטים וכו'. זה הוביל אותי לתקופה שבה הבנתי שאני צריך להכיר את השורשים שלי אם אני רוצה ליצור מהם משהו. לכן, במשך שלוש שנים התבודדתי באולפן, וכל מה שעשיתי היה לשמוע מוזיקה מלפני 500 ו-1,000 שנה, תוך כדי לימוד נגינה על הכלים העתיקים.

 

דרך התהליך הזה התחברתי לאיזושהי אמת, ואז החלטתי שכל שיר באלבום השלישי שלי יהיה שילוב של המזרח והמערב, השורשים שלי. כך נולדו "נועדנו", "אישה משמים" ו"חנהל'ה התבלבלה" עם מטבוחה פרוג'קט. באלבום הרביעי שלי "קולות הלב" לקחתי את זה צעד אחד קדימה. אחרי שבאלבום השלישי שאלתי מי אני, הפעם שאלתי איפה אני. האלבום החדש הוא בעצם עוד שלב בדיאלוג ובזהות שלי. זה לא דיאלוג של הראש, זה דיאלוג של הלב. זה בעצם הכיוון שלי היום - למצוא את המקום שלי מול העולם, אחרי שמצאתי את המקום של עצמי מול עצמי".

 

Model.Data.ShopItem : 0 6