41. להבין מה באמת קורה

17.04.10

אחרי דיבר המ"מ והתפזרנו להפסקה קצרה. התגובות לשיחתי היו טובות, הן מצד הצעירים שהקשיבו בעניין והן מצד המבוגרים שבאו מעמדת שיפוט. לקחתי זמן להתאוששות, נכנסתי לאוהל לכמה רגעים קצרים, והופס... איחרתי למסדר הבא בשניה אחת בדיוק. ההכרזה הקבועה חמש שניות תפסה אותי באמצע הזינוק, חמישה מטרים מאחורי החי"ת. נעצרתי במקומי. לידי התאספו עוד מאחרים ונכנסנו אחר כבוד לרשימה. מצב רוחי אוזן כלפי מטה.



הופנינו לחדר פלוני במרכז ההדרכה, המ"מ אמור להעביר שיעור. שני טורים, הליכה בדממה, "למה מדברים", עוצרים והולכים, כך כרגיל ונכנסנו לכיתה. עברו עוד כמה דקות, מישהו דיבר, מפקד גער ו"כולם על הרגליים", הוחזרנו לפלוגה והתאספנו בסככה. "מה קרה?" אף אחד לא ידע. כנראה קיבלנו עונש, כי כמה חיילים דיברו. בסככה "דברו בדממה" אחרי כמה דקות "אל תדברו בכלל" וכך עברה לה יותר משעה. התברר שהמ"מ לא הגיע לשיעור מחמת עיסוקים שונים וזו היתה הדרך להעסיק אותנו.

קבלתי על כך באותו יום באוזני המ"מ, אחרי השיעור שהועבר בסוף לאחר ארוחת צהרים. "איננו ילדים קטנים" אמרתי לו, "אם אין לכם תכנית בשבילנו, שחררו אותנו לשעה וחצי. האמן לי שנסתדר עם זה. אבל גם אם לא, אפשר להסביר לנו מה קרה. אין סיבה שנחשוב שקיבלנו עונש, רק משום שהתבטל שיעור". הוא קיבל את שתי ההערות. אני מקוה שקידומו לא נפגע. 

באחת ההפסקות של אחר הצהרים, יצאתי בריצה החוצה כדי שלא אאחר שוב. התרחקתי שלשה מטרים מהאוהל ולחרדתי שמתי לב שהנשק לא עלי. זינקתי לאוהל וחזרתי לרחבה עם הנשק. לרוע מזלי, מפקד ראה אותי מקודם. הוא דרש שאומר למפקד אחר שעמד שם, שהפקרתי את הנשק. העדפתי לסגור את העניין מול המפקד שלי. חיפשתי אותו ואמרתי לו, ששתי עבירות הן בידי היום. הוא רשם בפנקסו באדישות והמשיך לדרכו. שום תוצאה לא היתה לכך.



מכאן ואילך הוקדש הזמן לשיעורים, להוציא השלמה אחת של שמירות בבסיס, שלוש משמרות בסך הכל, מה שאומר שלא כל המחלקה שמרה. בחלקי נפלה שמירה בשעות הלילה המוקדמות, שאחריהן נכונה לי שינה סדירה. דא עקא, שהייתי עייף עד מאוד עד שממש נרדמתי בהליכה. לרוע המזל, המשמרת הסתיימה ואיש לא בא להחליפנו. התברר שהיתה הקפצת סגל בעקבות נגיעת חתולה בגדר או משהו בסגנון ולכן לא נמצא מפקד שיבצע החלפת משמרות. העניין נמשך למעלה מחצי שעה ואני כבר לא הייתי מסוגל לחשוב.

היו בתורנויות שמירה לא אחת עיכובים מחמת הסגל. קרה לא פעם שהמפקד שהיה צריך לתפקד את החלפת המשמרות לא הגיע בזמן. היה מעט חוסר איזון בעינינו, בין ההקפדה עלינו על איחור של חצי דקה ובין האיחורים שלהם. אמנם באירוע זה יכולתי לראות שלעיתים יש אילוצים שאינם בידיעתנו, שגורמים למפקדים להתעכב.

ככלל, ידענו שהמפקדים ישנים פחות מאתנו. פקודת מטכ"ל נותנת להם פחות שעות שינה מאשר לנו ואיננו יודעים באמת כמה הם מקבלים בפועל. לא אחת הסתובבו מפקדים בשעות הלילה הקטנות. פגשנו בהם בשמירות השגרתיות על הגשר הפלוגתי. התייחסותנו לאיחוריהם היתה תלויה בזהות המפקד. אם היה זה מפקד שהאמנו ביושרו ובאחריותו, כמו מפקד הכיתה שלי, העניין התקבל מתוך אימון שהוא לבטח לא התרשל. כל בני המחלקה האמינו בכך. אבל היו אחרים, שאם הם איחרו לא ידענו מה לחשוב. היו מפקדים שצברו מנות של אי נחת מצדנו, ולא היה לנו בטחון מלא במחדליהם.

פעם אחת הופיע חלק מהסגל בחדר האוכל בלבוש ספורטיבי ביותר. זה קרה מיד אחרי ימי שמירות, בהם קרו תופעות של איחורים מצדם. התקוממתי. על מימיה חסרה או העדר כובע בכותפת, יכולנו לקבל נזיפה ואילו כאן מסתובבים להם מפקדים ללא מינימום של ייצוגיות. התברר לי, שהם נקראו לאימון ספורט על ידי המפקדים שמעליהם. כמו שכבר תיארתי למעלה, באה כאן לידי ביטוי השניות של תפקוד הסגל. הם לא רק מפקדים, הם גם פקודים הממלאים פקודות שלא ברצונם. אם היינו מודעים לפרטים אלו, היו נחסכות אי הבנות רבות.

עוד בבית אבי חי