בראשית חלק אחרון

הסאגה נמשכת. יעקב מגיע למצריים. לשאלתו של פרעה בן כמה הוא הוא עונה: "עזוב אותך בחייך, היו לי חיים מחורבנים, כולה 130 שנה, בלי כבלים ובלי אינטרנט" או כפי שייִפַּה זאת הסופר התנ"כי "שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה  מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי." פולנים כבר אמרנו?

יעקב מודיע לבניו כי הוא מתכוון לברכם וההתרגשות רבה היות והפעם הוא גם עושה זאת בחינם. אלא שמהר מאוד מסתבר להם לתדהמתם שמה שמה שמגיע בחינם אינו תמיד המוצר המבוקש. במקום לברך את בניו בדברים שהם כה משתוקקים להם, קרי: שיירות גמלים פטורות ממע"מ, שפחות יפות ומגרשי נדל"ן פוריים ברמת אלוני ממרא, מברך אותם יעקב בברכות הזויות ובלתי שימושיות בעליל.

כבר בפתיחה הוא מכנה את ראובן המצפה לצופר כבכור, בכינוי המעליב "פחז כמיים" ומאשים אותו כי "חילל את יצועיו". בקשותיו של ראובן להבהרות נענות בתשובה מעורפלת ויעקב עובר מיד לשמעון וללוי.

אלא שגם הצמד הזה אינו זוכה בשירות פרימיום. יעקב מתגולל עליהם בשל איזו פרשה עתיקה ומינורית בה טבחו את כל יושבי שכם עד האחרון. בשל כך הוא מבטל את עסקאות ירושת הנד"לן לה ציפו ומבטיח ל"הפיצם בישראל", איום די משמעותי בטרום עידן הפייסבוק.

אחריהם מגיע הכוכב הבלתי מעורער במשפחה, "גור אריה יהודה". לו מבטיח יעקב משהו מעורפל על זה ש"לא יסור מחוקק מבין רגליו". מי הוא אותו מחוקק ומה בדיוק הוא עושה שם? לא ברור. אבל רוח הדברים ברורה. הברכות של יעקב מתגלות כאכזבה אחת גדולה. הנה, ליששכר הוא קורא "חמור גרם", את דן הוא מכנה "נחש" ואת אשר הוא מאשים בזלילת גאנק עתיר שומני טראנס (אשר-שמנה לחמו).  לא פלא שהאחים מהאסיפה במפח נפש וממהרים לסגור את ספר בראשית.

לפרק הבא
לפרק הקודם