ליאוניד בלקלב: "האסתטיקה של הקרוב"

התערוכה "ליאוניד בלקלב: האסתטיקה של הקרוב", התמקדה ביצירתו הפיגורטיבית והאינטימית של הצייר ליאוניד בלקלב.

בלקלב, שעלה לישראל ממולדובה בשלהי שנות השמונים והשתקע בירושלים, מתאפיין ביחס טוטאלי אל מעשה הציור, אותו הוא רואה כעבודה רוחנית ומסע אמוני מתמיד. התערוכה האירה את נטייתו לחפש את הנשגב דווקא במרחב המיידי, הביתי והיומיומי: לצד סדרות הדיוקנאות העצמיים הנוקבות והמיוסרות שהפכו לסימן ההיכר שלו, הוצגו ציורים אינטימיים של בני משפחתו, מראות פנים-בית, סמטאות השכונה וחפצים פשוטים.

בחירתו לצייר על קרשים ולוחות עץ נקשרת ישירות לאביו, שהיה נגר וניצל בתקופת השואה. בראיון שנערך עמו לרגל התערוכה סיפר בלקלב כי הוא פונה לצייר על קרשים דווקא כשהוא חש שאינו מעוניין לדבר עם אנשים, וכי עבורו הדיוקן העצמי משול לתמונת נוף המשתנה ללא הרף לאורך הזמן. רגע היצירה תואר על ידו כמצב טוטאלי שבו העולם החיצוני, הסטודיו, המילים והסביבה כולה מתפוגגים ונעלמים, ומפנים מקום לפעולת הציור הטהורה.