אוטם שריר הלב

חילופי השלטון מתחילים. משה כבר בן 120 שנה, ובקרוב הוא יעלה להר למות ויעביר את שרביט ההנהגה ליהושע. ברגע המיוחד הזה מכנס משה את העם, מנסה להרגיע אותו, ובין היתר אומר לו לא לפחד מהמלחמות הצפויות לו.

"חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל־יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם: וַיהֹוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת." (דברים לא, ד-ח)

משה מברך את העם בברכת "חִזְקוּ וְאִמְצוּ", ברכה שלא הופיעה עד כה בתורה, ואז מברך את יהושע באותה ברכה: "חֲזַק וֶאֱמָץ". כמה פסוקים אחר כך אלוהים עצמו פונה ליהושע ואומר לו: "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ" (שם, כג). הברכה הזו תשוב ותופיע כמה פעמים בספר יהושע ובמיוחד בפרק הפתיחה שלו: "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל־תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא־יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַכָּתוּב בּוֹ כִּי־אָז תַּצְלִיחַ אֶת־דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל־תַּעֲרֹץ וְאַל־תֵּחָת כִּי עִמְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (יהושע א, ו-ט).

המשמעות הפשוטה של ברכת "חזק ואמץ" היא להצליח לעמוד בחוסן מול אתגרי השעה, להתמודד עם הקשיים הפנימיים והחיצוניים, לא לפחד, או ליתר דיוק, לדעת לפעול בצורה נחושה ונכונה למרות הפחד. ברכה מעין זו מתבקשת רגע לפני חילופי הנהגה, ובמיוחד לקראת יציאה לשרשרת של מלחמות מתמשכות שיתפרסו על פני כמה שנים. מי כמונו יודע כמה צריך את ה"חזק ואמץ" הזה ברגעים כאלה.

למרות זאת, הסופר ס. יזהר לא חיבב את הברכה הזו. במאמר בשם "נגד יהושע" (ידיעות אחרונות, דצמבר 92'), הראה סמילנסקי שספר יהושע מתאר מציאות בעייתית מאוד: פתיחה במלחמה נגד מי שלא תקפו אותך ולא איימו עליך, והנחיות לניהול המלחמה באופן שאינו שומר על ערך חיי האדם ועל טוהר הנשק, אלא להפך: הנחיות להשמיד את כולם, כולל כולם. ס. יזהר כתב שכל ה"חזק ואמץ" וכל ה"אל תיחת" הם למעשה עידוד לביצוע מעשים קשים.

ניתן אולי להצדיק את המלחמות האלו בכך שעל פי המסופר, אלוהים בכבודו ובעצמו הורה עליהן. אכן, רק מי שמחייה את האדם יכול להמית אותו כך. רק היודע כול יכול לחשוב חישובים נסתרים שמצדיקים את הדבר. עם זאת, מי שצריך בפועל לבצע את ההשמדה הם בני ישראל. כיצד אפשר לעשות דבר כזה? ס. יזהר מבין שבזה בדיוק עוסקת הברכה "חזק ואמץ". לא "חזק ואמץ" מול האויב שמבקש להשמיד אותך, אלא "חזק ואמץ" מול ליבך האנושי, שוודאי מתפלץ ממה שהאל מצווה אותך לעשות.

סמילנסקי טוען בטקסט הקשה שהוא כתב שיש כאן מעין עסקה: אנחנו נקבל ארץ טובה, ותמורת זאת נאטום את ליבנו, נתחזק ונאמץ תפיסה שמצדיקה את המעשים הקשים. בעצם סמילנסקי הבין את ברכת "חזק ואמץ" כסוג של קללה המורה לאדם: תתגבר על כל מה שאנושי בך. חזק ואמץ לעשות פשעים איומים ולא להיהרס מבפנים כשאתה עושה אותם. כמובן, סמילנסקי הבין שזה היה מנהג כל העמים בזמנים ההם. הכלל הבסיסי של המלחמה היה פחות או יותר: השמד ככל שתמצא חרבך. אבל הוא תוהה האם למרות זאת לא היינו מצפים שאחרי לוחות הברית, ואחרי "צדק צדק תרדוף", ואחרי "לא תרצח", עם ישראל יתנהל אחרת?

הדברים האלה של ס. יזהר יכולים להרגיז ולהכאיב. בחרתי להביא אותם בכל זאת, מאחר שבשלהי חודש אלול אנו נמצאים בימי שיא של חשבון נפש ודווקא נדרשים לשמוע תוכחות קשות, ומאחר שסמילנסקי מציג זווית מקורית להבנת הביטוי "חזק ואמץ". אני תקווה שנתברך תמיד בברכת "חזק ואמץ" ולעולם לא נתקלל בה.

מבוסס על פרק 519 – פרשת ניצבים וילך: חזק ואמץ בהסכת היומי מקור להשראה
תמונה ראשית: משה מדבר אל העם\ ויקיפדיה