לראות מעבר למילים

במשא ומתן הקואליציוני שלאחר בחירות 1992 התעקשה מרצ לקבל ארבעה שרים בממשלה, בעוד שרבין היה מוכן להציע לה שלושה בלבד. בדיון שנערך בהנהגת המפלגה הכריע יוסי שריד, שיועד לתפקיד השר הרביעי, את המחלוקת במשפט אחד: אם עתידה של ממשלת שלום תלוי בשאלה האם הוא יהיה שר, הוא מוותר על התפקיד. כל מי שהיה בחדר מחא כפיים בהתרגשות, ומרצ הודיעה לרבין שהיא מוכנה לפשרה זמנית. שמעתי פעם משריד שכאשר אמר זאת, ציפה שכל הנוכחים יקומו מיד ויצהירו שאין הם מוכנים לכך בשום פנים ואופן, וימשיכו להיאבק על מינויו לשר. אלא שהם לא הבינו זאת כך. באופן אירוני, מרצ עשתה בדיוק את מה ששריד אמר לה לעשות, ושריד עצמו יצא מן הסיפור בחרון אף.

בלק בן ציפור, מלך מואב, חשש מאוד מעם ישראל ופנה לבלעם בן בעור הקוסם שיקלל אותם. בלעם השיב שהוא יעשה רק את מה שיורה לו אלוהים. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת־הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" (במדבר כב, יב). בלק לא ויתר. הוא שלח משלחת נוספת והבטיח לבלעם כבוד רב ושכר גדול אם ייענה לבקשתו. בלעם שב והבהיר כי יעשה רק את אשר יורה לו אלוהים. "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם־לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה" (שם, כ). לאחר קבלת האישור, יוצא בלעם לדרך, ואז קורה דבר מוזר: "וַיִּחַר־אַף אֱלֹהִים כִּי־הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל־אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ" (שם, כא).

מדוע כעס אלוהים על בלעם, שציית לו לכאורה לאורך כל הדרך? ייתכן שקרה כאן מה שקרה בסיפור יוסי שריד. אלוהים ציפה שבלעם ישמע את המילים "קוּם לֵךְ אִתָּם", אך יבין שעליו להתנגד להן ולהשיב: "לא אלך, לא אקלל את עמך". החזקוני מסביר: "ויחר אף ה' כי הולך הוא - שהרי לא נתן לו רשות בפנים מאירות, כדכתיב: אם לקרא לך וגו'. והיה לו להבין מפעם ראשונה שלא היה בדעתו של הקדוש ברוך הוא שילך הוא". 

בלעם לא הצליח להקשיב באמת לאלוהים, ובהמשך הסיפור הוא אף לא הצליח לראות אותו. מלאך האלוהים חסם את הדרך בפני האתון של בלעם. היא, האתון, ראתה את המלאך, אך בלעם לא ראה אותו. האתון סטתה לדרך צדדית וגם שם חסם אותה המלאך. וכך גם בפעם השלישית. בלעם נמלא בכעס. מה עושה האתון הזו? הוא התחיל להכות אותה.

ברגעים בהם בלעם לא ראה את מה שניצב מול עיניו, הוא נמלא חימה כלפי מי שכן ראה. כאשר אנחנו לא רואים את מה שרואה האחר, אנחנו לא מצליחים להבין אותו, ואז אנחנו עלולים לכעוס עליו ואף להפוך אלימים כלפיו. לבסוף, מסיר אלוהים מבלעם את כיסוי העיניים המטאפורי שסימא אותו מלראות את המלאך עם החרב השלופה. "וַיְגַל יְהֹוָה אֶת־עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת־מַלְאַךְ יְהֹוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו (שם, לא). זהו רגע של התגלות והבנה. כל־כך הרבה פעמים הפערים הכי קשים בין אנשים או בין קבוצות נוצרים כתוצאה מכך שאנחנו פשוט רואים מציאות שונה מול עינינו.

כמה חודשים לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל הבטתי במציאות וראיתי מול עיניי נהרות של עצב, שכול וחוסר מנהיגות. זו הייתה, מבחינתי, אחת התקופות הכואבות והשפלות שידענו כאן. באותם ימים פגשתי אנשים שדיברו בהתרגשות על כך שאנו חיים בתקופה של נס, ושפלאים גדולים מתגלים לנגד עינינו. במקום שבו אני ראיתי שפל, הם ראו פסגה. לעיתים הערכים והאמונות שלנו הם כיסוי העיניים המטאפורי שלנו, כיסוי שאינו מאפשר לנו לראות את המציאות כפי שהיא. ברגעים כאלה, כל אחד משוכנע שדווקא האחר הוא הסובל מעיוורון.

בלעם אינו מצליח לשמוע את דבר האלוהים באמת, מעבר למילים עצמן. הוא גם אינו מצליח לראות את מלאך האלוהים, לראות את מה שאפילו אתונו רואה. בכך הוא מציב בפנינו אתגר קיומי עמוק: כיצד להקשיב מעבר לנאמר, וכיצד לראות את הנסתר הניצב מול עינינו?

מבוסס על פרק 484 – פרשת בלק: הקשבה וראיה בהסכת היומי מקור להשראה>>

תמונה ראשית: בלעם ואתונו \ ויקיפדיה