אֵיךְ לְהִתְאַבֵּל עַל אָבְדָן שֶׁהוּא הַיֵּשׁ אֵלָיו נוֹלַדְתִּי. הַסִּרְפָּד תּוֹפֵס לַגֵּרַנְיוּם אֶת מֶרְחַב הַצְּמִיחָה. אֲנִי תּוֹפֶסֶת זָוִית בַּשֶּׁמֶשׁ כְּדֵי לְהִתְחַמֵּם. וַעֲדַיִן קַר. הַנַּעֲלַיִם מְשַׁנּוֹת אֶת סִפּוּר הַהִתְמַקְּמוּת. לְכָל צְלִיל דְּרִיכָה יֵשׁ מִדַּת אֲחִיזָה אַחֶרֶת בַּמְּצִיאוּת.
אֲנִי מְטַפֶּלֶת בְּעַצְמִי. כְּדֵי לָלֶכֶת קָדִימָה צָרִיךְ לִצְעֹד אָחוֹרָה בַּשָּׁנִים. אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר הַזִּכָּרוֹן קָדוֹשׁ. גָּדַלְתִּי בֵּין פִּצְעֵי הָרִים. זִהִיתִי גַּם תְּהוֹמוֹת. הַכֹּל נִשְׁאַר פָּעוּר וַחֲסַר מִלִּים.
הַגֶּשֶׁם גִּלָּה שְׁכָבוֹת שֶׁל חַיִּים אֲחֵרִים שֶׁהִתְקַיְּמוּ כָּאן פַּעַם. הַגּוּף מְפֻקַּע עֲצַבִּים. שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא וְיַחֲלִיט מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו. אֲנִי הַיּוֹם קְצוּצַת שָׁרָשִׁים. הָאַשְׁמָה הִיא רַק שֶׁלִּי. וְזֶה מְעַיֵּף אוֹתִי מְאוֹד. אֶת הַנֶּטַע הַזָּר צָרִיךְ לַעֲקֹר כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לְכָל הַשְּׁאָר לִפְרֹחַ.
לְהַאֲמִין שֶׁפְּקָעוֹת חַיַּי יַנְבִּיטוּ. זוֹ רַק הָעוֹנָה שֶׁצְּרִיכָה לַחֲלֹף.
אסתי זכריה-שלוס, (32), גרה בבר גיורא, עובדת סוציאלית ומנחת קבוצות, לומדת בבית הספר לשירה של משיב הרוח.
