המשכן של ביאליק

בימי מלחמה אלה, כשחלקנו נסגרים בממ"ד, חלקנו רצים למקלטים וכולנו מנסים לשמור על תפקוד בתוך תנאים לא פשוטים, עבודת הרוח עלולה לעיתים להידחק לשוליים.

אבל דווקא בימים כאלה אנו זקוקים יותר מתמיד למקורות השראה ולמציאת מרחבים של רוח. אלה ימים שבהם חלקנו חשים בחסרונו של מעין משכן רוחני שניתן להיעזר בו ולשאת אליו עיניים. נצא בעקבות פרשת השבוע ודבריו של המשורר חיים נחמן ביאליק למסע קצר בחיפוש אחר המשכן של ימינו.

שתי הפרשות החותמות את ספר שמות, שבשנים שאינן מעוברות נוהגים לאחד את הקריאה בהן, עוסקות בפרטי ההנחיות לבניית המשכן והאביזרים שבתוכו. ברוח התיאור הזה, בשנת 1934 הציג האדריכל יעקב יהודה בתערוכה בתל אביב דגם של המשכן שיצר בהתאם להנחיות אלו. ח"נ ביאליק ביקר בתערוכה וכתב לאדריכל מכתב תודה, שאותו פתח במילים הבאות:

"אדוני היקר, מלאכתך המפארת, תבנית המשכן וכליו, הזכירתני את ימי ילדותי, בשבתי על פרשת המשכן בחדר מלמדי, ובכל העמל הרב מצד המלמד להסביר לי את פרטי הענינים – לא מצאתי בהם את ידי ואת רגלי. לפרקים נדמה לי, כי גם ה'רבי' עצמו, במחילה מכבוד תורתו, לא ראה את הדברים באספקלריה מאירה ביותר. הנני משער בנפשי כמה שמחה וקורת רוח היו אותן הפרשיות הסתומות מביאות ללבות המורה והתלמידים גם יחד לוּ נמצא להם בשעתם מפרש נאמן ובעל הסברה מוחשית כמוך. לדעתי, מן הראוי שכל בית ספר יזמין לו העתקה נאמנה, טופס אחד מתבנית המשכן וכליו מעשה אצבעותיך – והיה למשמרת שם בארון, למען יראו התלמידים בעיניהם את כל פרטי הפרטים והיה להם הדבר לששון לב ולחמדת עינים". (אגרות ח"נ ביאליק, כרך ה, עמ' שכח)

את הקשר בין המשכן לחינוך ולהשכלה ביטא ביאליק גם במקום אחר. בשנת 1933 חגגה האוניברסיטה העברית יום הולדת שמונה, ונוסדה אגודת שוחרי האוניברסיטה בתל אביב. בנאומו בכנס היסוד של האגודה השווה המשורר בין האוניברסיטה החדשה לבין מדרש על המשכן. "שלש דמויות של אש הראו לו למשה: הראו לו משכן של אש, את האידיאל של המקדש, את הדמות של המקדש. הוא נתקשה, כך נאמר, הוא לא ידע איך לבנות את המשכן, – הראו לו משכן של אש. וגם נתקשה איך ליצור את המנורה, – הראו לו מנורה של אש. והוא נתקשה גם בשקל. כשנאמר שיתנו לו בני ישראל מחצית השקל, הוא לא ידע מה זה שקל – הראו לו שקל של אש. רבותי! דמות אידיאלית זו היא דמות עליונה, שהיא ירדה באש. האוניברסיטה היא בשבילנו ההיכל שלנו, מקום המשכן הקדוש של האומה, הקדוש

ביותר, זהו המוח של האומה, זהו משכן של אש. להגשים את המשכן הזה זהו ענין ארוך מאד, אבל אנו מרגישים, כי זהו ענין גדול מאד. המנורה זהו סמל המדע והחכמה. והנה סמל לאידיאל של חכמה, אידיאל של אש". (דברים שבע"פ, כרך ב, עמ' פד)

גם יהודה לייב מאגנס, לימים נשיא האוניברסיטה, השווה בין המשכן לאוניברסיטה באחד מנאומיו המוקדמים. העיתונאי, הבנקאי והפעיל הציוני ישעיהו קרניאל כתב באותן שנים מאמר שבו השווה בין המשכן לבין בתי הספר העבריים החדשים. התחושה של אישים אלה הייתה שמוסדות החינוך וההשכלה הם היכלי הקודש החדשים. הדברים האלה מעוררים שאלות מדאיגות בנוגע למצבם של מוסדות אלה בימינו. הסמינרים למורים מתרוקנים, בתי הספר נמצאים במחסור קשה בעובדי הוראה איכותיים, הפקולטות למדעי הרוח מידלדלות, והחוגים לתלמוד ולמחשבת ישראל על סף סגירה.

על פי המסופר בפרשת ויקהל בני ישראל נרתמו בהתלהבות ונדיבות רבה לסייע בהקמת המשכן. הנתינה הייתה כה רבה עד כי היה צורך לעצור אותה בשלב מסוים (ראו: שמות לו, ד-ז). מה עלינו לעשות בימינו למען המשכן החדש?

ביאליק סיים את נאומו בדברים שכוחם יפה, ואולי יפה שבעתיים, אף היום:

"טרודים אנו כולנו בענינים חשובים מאד, אבל למעלה מכל הענינים הללו הוא ענין בנין עדי עד לצורך הרוח של ישראל. נעמול כולנו לרומם את בית־אלוהינו [...] צריך להעמיד את האינטרסים של המדע ושל הרוח למעלה מכל האינטרסים, ואם עיר מעמידה את גגות בתיה למעלה מהגג של המקדש וההיכל, – סופה להחרב. בנין הארץ ייעשה לא רק ע"י עבודת הידים והרגלים שלנו, היא תבנה ע"י המוח שלנו בעיקר, שהוא הנותן פקודות לידים ולרגלים והן מוכרחות למלאות. ואני מברך בשעה חגיגית זו את מנהלי האוניברסיטה מצד אחד ואת הקהל העברי מצד שני, שהם יבינו סוף-סוף מה מקומה של האוניברסיטה, מה ערכה לבנין האומה ולתחיה, ומה ערכה ומקומה לבנין חיי העולם שלנו, ושיבינו, שאם אין מוח, אין גם מקום לידים ורגלים. בלי מוח לא יעבוד הגוף. הגוף הולך אחרי הראש ולא הראש אחרי הגוף". (שם, עמ' פה)

בימי מלחמה אלה טרודים גם אנחנו בעניינים חשובים, ודווקא לכן עלינו לשמוע את זעקת ביאליק ולדאוג לעולמות הרוח שלנו במשכנים של ימינו.

מבוסס על פרק 420 פרשות ויקהל פקודי: "המשכן של ביאליק" בהסכת היומי מקור להשראה>>

תמונה ראשית:  הקמת המשכן וכלי הקודש\ ויקיפדיה

מכתב תודה חיים נחמן ביאליק: פרויקט בן יהודה