בזכות החמלה

בניו של יעקב כבר לא בין החיים, והצאצאים שלהם מתרבים ונהיים, מבחינת המצרים, לבעיה דמוגרפית. גם המלך שגידל את יוסף מת, והוא מוחלף בשליט אכזר. פרעה החדש רואה בעובדים הזרים העבריים שממלאים את ארצו בעיה קשה: הוא חושש שאם תהיה מלחמה, הם ייהפכו לגיס חמישי. הוא מחליט להפוך את בני ישראל לעבדים, ובשלב מסוים פוקד להמית כל תינוק זכר שנולד להם. שרשרת האירועים שתוביל להפסקת הרצח ובסופו של דבר לשחרור בני ישראל, מתחילה בפרשתנו בפעולות אמיצות וחומלות של כמה גיבורות: שפרה, פועה, יוכבד בת לוי ובתיה בת פרעה.

שפרה ופועה הן המיילדות העבריות שמסרבות לפקודה הישירה והמפורשת לחסל כל תינוק זכר עוד במהלך הלידה, תוך סיכון חייהן; בת לוי מסרבת לצו האיום המורה "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), מסתירה את בנה בבית ככל שניתן ואז מניחה אותו בתוך תיבה בנהר, בהשגחתה הצמודה של אחותו; בת פרעה מזהה את התיבה, דואגת שימשו אותה מהמים, ואף על פי שברור לה שמדובר באחד מילדי העברים ושהיא עומדת לעבור על החוק שאביה חוקק, היא מצילה את הילד ואף מגדלת אותו כבנה. שורה של סרבניות שמצילות את עם ישראל. אכן צדק רבי עקיבא באומרו: "בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים" (ילקוט שמעוני).

המקרה של בת פרעה מסקרן במיוחד. מה גרם לבתו של השליט לעבור על החוק ולפעול באופן כזה? התורה משיבה על כך במילה אחת: חמלה. "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" (שמות ב, ה-ו).

החמלה היא הבנה של צרת הזולת, הזדהות עימו ותחושה של אמפתיה עמוקה כלפיו שגורמות לשינוי עמדה מאדישות לסיוע. שד"ל כתב: "החומל כואב בכאב רעהו ולא ישקוט עד אם יחבוש את שבר רעהו ומחץ מכתו ירפא" (ספר יסודי התורה, ה). כך נוהגת בת פרעה.

בספר דברי הימים מסופר על בִּתְיָה בַת-פַּרְעֹה, וחז"ל מזהים אותה עם אותה בת פרעה מפרשתנו. המדרש מסביר את שמה: "רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, אמר לה הקב"ה לבתיה בת פרעה: משה לא היה בנך, וקראתו בנך. אף את, לא את בתי, ואני קורא אותך בתי. שנאמר: 'אֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה' - בַּת יָהּ" (ויקרא רבה א, ג).

שני מודלים של יחס לזר מצויים בפתח ספר שמות: המודל המתאכזר והמודל החומל. פרעה החדש, וגם זה שמחליף אותו בהמשך הפרשה וכל עושי דבריהם, מייצגים מודל אכזרי של מי שמוּנָע מפחד מהזר, שמנצל את כוחו ושמגיע עד כדי רצח. בת פרעה, ולאחר מכן משה בעצמו, שנחלץ לעזרתן של נשים זרות ליד הבאר במדין, מייצגים את המודל החומל.

סיפורם של ספרי שמות עד דברים הוא סיפורו של משה. סיפור זה מתחיל במעשה ההצלה ההרואי של מי שזוכה לכינוי בתיה, הבת של אלוהים. אכן, ראוי לה לבת פרעה שתיהפך לסמל לכל הדורות; סמל של עמידה חומלת מול חוקים אכזריים, של חמלה ושל עשיית טוב.

מבוסס על פרק 375 פרשת שמות: בזכות נשים צדקניות בהסכת היומי מקטר להשראה

תמונה ראשית: יוכבד מסתירה את משה בתוך תיבה\ ויקיפדיה