עמל־ישרים הוא צמד מילים קטן מהמגילה, שמחזיק בתוכו חזון גדול. ליאור טל שדה עם תזכורת חשובה ליום העצמאות
כל חג והספר שנלווה אליו. לחג החדש ביותר מבין מועדי ישראל מתלווה המגילה החדשה ביותר, הרי היא מגילת העצמאות. טוב נעשה אם נקרא בה ונבקש להעמיק בפסוקיה. לפני כעשור כתב משורר הרעות והעצמאות חיים גורי ז"ל: "אני שומע את מגילת העצמאות זועקת וקולה לא יישמע". נפתח את ליבנו לזעקת המגילה וננסה להאיר צמד מילים שכוח מתוכה.
בפסקה השביעית של המגילה נכתב: "שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ־ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל־ישרים במולדת עמם".
לפנינו האזכור הישראלי הראשון לכך שכבוד וחירות הם זכויות יסוד, אבל מהו "עמל־ישרים" ומאין לקוח ניב זה? מתברר שמקור הביטוי הוא המגילה עצמה, והוא הומצא כנראה על ידי משה שרת. למילה "עמל", על הטיותיה השונות, עשרות מופעים בתנ"ך – מחציתם בספר קהלת – ומושג היושר נמצא עוד בחומשי התורה, אבל הצימוד "עמל־ישרים" הומצא לכבוד מגילת העצמאות, והוא כנראה תרגום מאנגלית של הצימוד honest labor.
"מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ?", שואל קהלת בכאב בפתח ספרו. העמל מסמל במקרא עבודה מפרכת שתכליתה אינה ברורה ושהינה כורח המציאות. חז"ל עושים מהפכה במשמעות העמל. על המילים "בְּכָל עֲמָלוֹ" נכתב במדרש: "בעמלו הוא שאינו מועיל, אבל בעמלו של תורה מועיל". (ויקרא רבה כח, א). בפרקי אבות נאמר: "בַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל - אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא" (משנה, אבות ו, ד).
העמל במגילת העצמאות מחזיר אותנו לעמל במובן הפשוט של עבודה, אלא שמנטל וקושי הוא הופך לזכות. המגילה לוקחת את העמל כתיאור עבודה מהמקרא, ואת העמל כתיאור של זכות מחז"ל ומחברת אותם.
כאמור, המגילה אינה מסתפקת במילה עמל, אלא מדברת על "עמל־ישרים". ייתכן שכותבי המגילה רצו להבדיל בין העמל הצברי ובין העמל הגלותי. בגולה נאלצנו לעסוק בחלפנות כספים, בהלוואות בריבית ובמסחר, ואילו עמל הישרים מרמז לעבודה החלוצית: עבודת האדמה, עבודת הבניין עבודת ההגנה ושאר העבודות היצרניות.
המושג הזה מזכיר גם רעיון תלמודי עמוק. רבא אומר שכאשר עומד אדם לדין שמיים בסוף ימיו, שואלים אותו סדרת שאלות שנפתחות בשאלה המפתיעה: "נשאת ונתת באמונה?" (שבת לא עא). כך מתחילים לדון אדם על כל מה שעשה בחייו! על הפסוק: "והישר בעיניו תעשה", אומרת המכילתא בספר שמות: "זה משא ומתן, שכל הנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים כל התורה כולה".
ערוך השולחן, ספר ההלכה החשוב של הרב אפשטיין מסוף המאה ה-19, מסביר שלשאת ולתת באמונה כולל: "שיהא 'הן' שלו צדק, ו'לאו' שלו צדק. וכשאומר שסחורה זו עולה לו כך וכך, ושהיא טובה – לא ישקר אף בכל שהוא. ושיהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות ודיבורו בנחת, ולא יצעוק ולא יחרף ולא יכעוס".
נראה שהביטוי "עמל־ישרים" מכיל את עקרון ה"לשאת ולתת באמונה". זהו עמל של ישרים שנעשה בנחת ומתוך כבוד לבריות; עמל יצרני, הגון וישר. עמל כזה הוא זכות. יש כאן חלום שמקופל בשתי מילים שמחדשת המגילה: חלום של עבודה שרואה אדם, שאינה מנוכרת ושאינה מנכרת; עבודה שהיא זכות.
רעיון הכבוד ורעיון החירות זכו לחוק יסוד משלהם, אך את עמל הישרים הפכו המחוקקים לחוק יסוד חופש העיסוק. פרופ' יורם שחר הלין על כך. לטענתו, ההפיכה של עמל הישרים במגילה לחופש העיסוק בחוקי היסוד מלמדת על תהליך חברתי בעייתי שעברנו. ערך הרווח החליף את חלום עמל הישרים, ואנחנו פשוט מגנים על זכותו של כל אדם לעשות כסף בכל דרך חוקית שימצא לנכון. אולי אחת מזעקות המגילה אלינו היא לשוב ולראות בעמל הישרים את אחת משאיפות העם ומזכויותיו.
חג עצמאות שמח.
*הציטוט הקצר של חיים גורי והמאמר של יורם שחר פורסמו בספר מגילת העצמאות עם תלמוד ישראלי בעריכתו של ישראל דב אלבוים, שראה אור בהוצאה משותפת של ידיעות ספרים, המכון הישראלי לדמוקרטיה ומרכז בינ״ה.
תמונה ראשית: משה שרת חותם על מגילת העצמאות. צילום פרנק שרשל
