הרועה של קולות בני האנוש: מאה שנה להולדת יהודה עמיחי

המפגש בין המשוררים הידועים יהודה עמיחי וטד יוז הוליד חברות קרובה וארוכת שנים, שאף הוציאה את שמו של עמיחי למרחוק, אל מעבר לגבולות העברית. בנו דוד נזכר במכתב שכתב יוז לאביו: "אתה גילית נושא שנראה חדש לחלוטין לשירה שמסתבר שהוא, בן האנוש, מדבר כמו בן אנוש, אודות היותו בן אנוש, או ליתר דיוק, שר כמו בן אנוש. החיה שלא התגלתה!"

                                                                   יהודה עמיחי וטד יוז  (באדיבות משפחת עמיחי)

שיריו של אבי, יהודה עמיחי, תורגמו ל-40 שפות שונות, והם מופיעים במדינות, בפלטפורמות ובפורמטים מגוונים: אנתולוגיות, סידורי תפילה ואפילו שלטים בסאבווי בניו יורק ובאנדרגראונד בלונדון. ואולם, לא רבים יודעים כי אבי חב חלק מהפריצה הבין-לאומית שלו למשורר האנגלי טד יוז, שבינו ובין אבי נקשר קשר אמיץ שנהיה לידידות רבת שנים.

טד יוז ודניאל ויסבורט היו מי שחשפו את שירתו של אבי לעולם הרחב, שמעבר לגבולות ישראל.

בפברואר 1965 קיבל אבי מכתב מאנגליה, מדניאל ויסברוט. במכתב ביקש ויסבורט את רשותו של אבי לפרסם את שיריו המתורגמים לאנגלית בחוברת הראשונה של הירחון החדש שהוא וטד יוז הוציאו לאור בזמנו: Poetry in Translation.
“שנינו, טד ואני”, כתב ויסבורט, ״אהבנו מאוד את השירים והודינו למר דניס סילק ששלח אותם [...]. האם יש בידיך תרגומים נוספים של שירים שלך? אני מקווה שתוכל למצוא עוד כמה". זמן מה קודם לכן פנה ויסברוט לדניס סילק, משורר אנגלי שחי בירושלים, וביקש ממנו לשלוח תרגומים לאנגלית של משוררים ישראלים.
שירי אבי הופיעו בגיליון הראשון של הירחון, שבו פרסמו משיריהם גם צ'סלב מילוש, זבגנייב הרברט, וסקו פופה ואחרים.
בספטמבר 1966 שלח יוז לאבי מכתב הזמנה לפסטיבל הבין-לאומי הראשון לשירה שהיה עתיד להתקיים בלונדון ב-1967 בהשתתפות פבלו נרודה, אן סקסטון, אלן גינסבורג, יוג'ין מונטלה, אינגבורג בכמן, ג'וזפה אונגרטי, פול צלאן, אנדריי ווזנסנסקי, ו. ה. אודן, רוברט לואל, זבגנייב הרברט, רנה שר ואחרים.

בתקופת פסטיבל השירה נרקמה ידידות אמיצה בין אבי לטד, וטד ובת זוגו אסיה גוטמן (שיחסיו איתה כמו גם עם אשתו הקודמת, המשוררת סילביה פלאת הסתיימו בטרגדיה), תרגמו יחד את שיריו של עמיחי לאנגלית. ידידות זו, שכללה ביקורים הדדיים וחליפת מכתבים, נמשכה עד מותו של יוז, ב-1998.

ב- 14 במאי 1983 כתב טד לאבי (בתרגום חנה עמיחי, מארכיון המשפחה):

"יהודה, אני חושב שאתה המשורר האהוב עליי - מצד אחד נמצאים כל המשוררים המודרניים הכותבים את הרכבת האינטר-קונטיננטלית הארוכה של השירה המודרנית, קרונות דחוסים ללא אבחנה באנשים גדולים, נשים מבריקות, קומיקאים, שרלטנים, אידיוטים וכו', אבל כולם רצים (מתחרים) לאורך המסילות המהבהבות,150 מייל בשעה של שרשור מצטלצל של שירה מודרנית, המתעופפת דרך המאה (ה-20), ובצד השני אתה, לחלוטין לבד ובנפרד מהם- עומד, אני מדמיין, על גבעה מאובקת, מעל ירושלים – הרועה היחידי של קולות בני אנוש.

אתה גילית נושא שנראה חדש לחלוטין לשירה שמסתבר שהוא, בן האנוש, מדבר כמו בן אנוש, אודות היותו בן אנוש, או ליתר דיוק, שר כמו בן אנוש. החיה שלא התגלתה!"

 בשנת 1998, כשאבי התמודד עם מחלתו הקשה בניו יורק, שמענו בחדשות שטד יוז נפטר. ניסינו להסתיר את החדשות הקשות מאבא כדי לא לגרום לו עוגמת נפש נוספת, אבל הבנו שהידיעה על מותו של טד, שהתפרסמה בכל כלי התקשורת, בסוף תגיע אליו. נזכרתי בקיץ שהיינו כולנו בחווה של טד בדבון שבאנגליה: בפרים האדומים הגדולים שרעו בשטחי המרעה הירוקים ובשער הגדול הירוק שבכניסה לחווה, שתמיד היה פתוח. החלטנו שעדיף שאנו נספר לאבא הבשורה המרה על מותו של טד. אבא שתק, ואז אמר בכאב: "השער הירוק והגדול בדבון נסגר, ושוב לא ייפתח".

 

 

 

 

 

Model.Data.ShopItem : 0 0

עוד בבית אבי חי