לזכרו של אורי גרוסמן
אורי גרוסמן ז"ל היה בעל עולם דמיון עשיר, הוא ניחן בחוש הומור מיוחד ומבריק. מגיל צעיר היה ממציא דמויות ססגוניות ומסגל לעצמו את זהותן. בגיל שבע עשרה המציא אורי דמות מרתקת וחסרת מעצורים – הפילדמרשל ארצ'יבלד ללומבה. אפילו על טופסי המבחנים שלו בבית הספר היה אורי חותם: אורי א.ל. גרוסמן.
אביו, דויד גרוסמן, שהיה שותף לרוח ההומור וליצירתיות של אורי, חשב שהפילדמרשל היא דמות מרתקת והזמין את אורי - בדמותו הבדויה - לראיון אישי במרפסת ביתם במבשרת ציון. השיחה שהחלה כדיבור שיגרתי בין אב לבנו גלשה במהרה למחוזות פרועים, מלאי הומור וסרקזם.
"הפילדמרשל היה מלך טיפש ואכזר", מספר דיוד גרוסמן, "רודן מושחת ומאוהב בעצמו, שמתעלל בבני עמו. התחושה הייתה, שבַּדמות הזאת אורי האיר איזה קו עומק אופייני לשליטים מגלומניים לא מעטים, וממשיים להחריד. היו לי לא מעט שיחות נפש עם הפילדמרשל, ויום אחד, ארבעה חודשים לפני שאורי התגייס, אמרתי לו - בוא נעשה סוף סוף ריאיון מסודר עם הפילדמרשל. וכך, במשך שלוש פגישות רשמיות במרפסת הבית שלנו (הרגליים על המעקה, ובקבוקי בירה 'סטֶלה' בינינו), רשמתי מפיו במחברת פרקים נבחרים בתולדות חייו העקובים מדם של העריץ המטורלל".
אורי התגייס לשריון והתקדם בשרותו עד לתפקיד מפקד טנק. ביולי 2006, ארבעה חודשים לפני שחרורו תכנן לצאת עם משפחתו לטיול בגואטמלה, אבל אז פרצה מלחמת לבנון השנייה, והוא יצא עם הגדוד צפונה, לרמת הגולן.
ב-30.07.2006 נכנס הטנק שלו לראשונה ללבנון, ובמשך שבועיים פעל בלבנון. במוצאי שבת, 12.08.2006, בשעות האחרונות של המלחמה, בשעה שהיה במבצע חילוץ בח'ירבת כְּסֵיף שבגזרה המזרחית, נפגע הטנק מטיל נ"ט שירה החיזבאללה, וכל אנשיו נהרגו: רס"ן בניה ריין, סמ"ר אדם גורן, סמל אלכס (סשה) בונימוביץ' וסמ"ר אורי גרוסמן.
לקראת מועד העשור לנפילתו של אורי במלחמת לבנון השנייה, ביקשנו להפוך כמה קטעים מתוך הראיונות שקיימו דויד ואורי לסרט קצר מצויר ומצולם. המאיירים נעם נדב ונועם משולם - וסטודיו פיצ'יפוי נרתמו ליצירת הסרטון ועידן אלתרמן - שהכיר מקרוב, ואהב את אורי - תרם את קולו.
"'הפילדמרשל' אינו סרט הנצחה קלאסי אשר מתאר את חייו של אורי אלא מהווה זרקור למהותו. לאופן בו חשב, למורכבות בה תפס את העולם", אומרת יטבת פייראיזן-וייל, עורכת אתר האינטרנט של בית אבי חי.
"עד כה במסגרת מיזם ההנצחה 'פנים. יום. זיכרון' יצרנו עשרות סרטוני אנימציה המבוססים על זיכרונות מהנופלים.
"העבודה על 'פילדמרשל' הייתה הפעם הראשונה בה השותף המרכזי ביצירה היה לא פחות מאורי עצמו. קשה שלא לתהות אילו יצירות אורי יכול היה לכתוב, באיזה הצגות יכול היה לשחק, וכמה החמצנו אנו, כפרטים וכקולקטיב ממותו. איננו מתמקדים בנפילתו ההרואית ובכאב שנותר לאחר מותו, אלא בוחרים לזכור אותו באמצעות יצירה פרועה ומשוחררת הנובעת מדמיונו של אורי. לצד העלילה הסרקסטית מקופל דוק של כאב על המציאות בה אנו חיים". או כמו שסיכם דויד גרוסמן: "אנחנו מודים לכל הצוות הנפלא שיצר את הסרט המצחיק והמצמרר הזה, שאפשר לראות בו גם סרט מחאה".
יוצרים: נעם נדב נועם משולם – סטודיו פיצ'יפוי מוסיקה: עדי כהן קריינות: עידן אלתרמן
המסע אל האי-גיון: דבר היוצרים:
נועם משולם: "כשקראתי לראשונה את הטקסטים של אורי גרוסמן, שהם חלק מתימלול השיחות בינו ובין אביו, היכו בי המשפטים הצפופים והמהירים דחוסי הדימויים והרעיונות, חזקים ופרובוקטיביים. נסוגים לרגע לרכות מטעה ומצליפים שוב במליצות אכזריות. טקסט שמזגזג אותך למקום לא ברור ומתחפש לנונסנס, 'איגיון' בעברית.
"בקריאות חוזרות ונשנות הערפל מתפזר, דמותו של הפילדמרשל מגיחה מתוך סבך המילים ברורה ובהירה, עם מסר מדויק וסיפורים מוצקים, אבל לא היה לי מושג איך הופכים את זה לסרט. למזלי עמד לצידי נעם נדב שכבר הכיר את החומרים, הוא וצוות בית אבי חי כבר עסקו בכך מספר חודשים. הציורים של נעם נתנו פנים ואופי לדמויות ולסיפורים וסידרו אותם כחומר גלם משובח לאנימציה.
"זה היה מסע של מספר חודשים אל אי לא נודע. לא תמיד ראינו אותו באופק או הבנו איפה הוא נמצא, אבל הגענו אליו ואנחנו אוהבים אותו. האנימטורים הצעירים והמשפחה הטובה והמיוחדת היו איתנו במסע, וכמובן אורי".
נעם נדב: "הכל התחיל אצל משפחת גרוסמן בסלון. ישבנו ודיברנו על אורי, ועל התסריט, ודויד אמר שיש לו עוד משהו להראות. הוא יצא לרגע וחזר עם מחברת, שבתוכה כתובים בכתב יד עלילותיו ההזויות והמטורפות של הפילדמרשל ארצ'יבלד ללומבה. אני נלכדתי מיד בקסם ההומור השחור, ואמרתי שמהסיפור הזה צריך לעשות סרט לבית אבי חי.
"צריך לומר משהו על שותפי לעשייה, נעם משולם, שבלעדיו הפרויקט הזה לא היה בא לעולם, לעולם; אלמלא נטייתו לזנק לצניחות חופשיות נטולות מצנח, לא הייתי מעז להמשיך מעבר לעבודת התסריט הראשונית. והוא גם הבין איך צריך לעשות את הסרט, במובן הבסיסי ביותר של בעל מקצוע מיומן.
והנה גילוי נאות: הייתה לי פגישה אחת עם אורי, לפני קצת יותר מעשרים שנה. דויד רצה שאאייר לו ספר ילדים, אבל לפני כן הייתי צריך להיפגש עם שני ילדיו, יונתן ואורי. וכך, בפגישה שנערכה בבית הוריו בבית הכרם, ישבתי ועניתי לשאלותיהם הנוקבות. כנראה שהייתי בסדר, כי אחר כך איירתי את הספר".
מן העיתונות,
חמישה סרטונים וגעגוע (ראיון עם יטבת פייראיזן-וייל) 2017 - מאמר מתוך "הבמה"
