א יידישע ראסטה מאן

כינור, הלוך ושוב: הוא כבר לא נראה כזה להיט

 

כבר בגיל שבע נהגתי לנסוע לבד בקו 14 בדרך ללימודי נגינה, משכונת מעלות דפנה לקונסרבטוריון למוזיקה בירושלים, ביחד עם הכינור שלי. אני זוכר ששמחתי להיות עצמאי ולנסוע לבד באוטובוס. המורה שלי לכינור לימד אותי את כל הבסיס - תווים, פוזיציות, תיאוריה וכן הלאה. זה לא היה קל, אבל כשאתה ילד, הדברים האלה נתפסים עמוק.

 

בגיל 11 נטשתי לגמרי את הכינור. חשבתי שזה לצמיתות. הכינור כבר לא נראה לי כזה להיט. נוסף על כך, היתה לי מעט מאוד משמעת עצמית. כשאתה לומד כלי קלאסי, במיוחד כלי קשה ותובעני כמו כינור, אם אתה לא מתאמן, חבל על הזמן. אני, לעומת זאת, אהבתי לנגן עם אנשים ולהמציא מנגינות, וזה לא ממש מתאים לגישה הקלאסית.

 

חזרתי אל הכינור בגיל הרבה יותר מאוחר, 17 שנה לאחר מכן, במסגרת מפגש מיוחד עם מוזיקאי ששמו ברונו, במסגרת "עגלה לשלום".

 

עגלה לשלום: המסע מצרפת לירושלים

 

ב-2003 התחלתי מסע בן שנתיים ששמו "עגלה לשלום". אני, אשתי והתינוקת שלנו יצאנו מהבית בצרפת עם עגלת מגורים רתומה לסוס. זו היתה צעדה למען השלום. הכוונה היתה להגיע לירושלים עם מסר של שלום. לאורך המסע, סיפקנו אינפורמציה רבה למי שהתעניין. נתנו לאנשים, וכן לעצמנו, את החלום והאמונה שזה אפשרי. האורך היה 5,000 קילומטר ברגל. בחצי הראשון של המסע, מצרפת עד רומניה, ליווה אותנו ברונו. כך נדדנו ביחד.

 

יום אחד במהלך המסע הביא ברונו למסע את האקורדיון שלו וניגן איתו מנגינות עַם. רציתי להיות חלק מזה וחשבתי שכינור ואקורדיון יכולים להתחבר יפה מאוד ביחד. תהיתי אם אני עוד זוכר משהו מלימודי הכינור בילדותי, עד שבאחד הערבים הגיע אלינו כנר, וביקשתי ממנו לנסות לנגן בכינור שלו. ראיתי שלא שכחתי הכול ושהאצבעות עוד זוכרות משהו. למחרת נסעתי באוטובוס לחנות לכלי מוזיקה וקניתי את הכינור הראשון שלי כמבוגר.

מאז התחלתי לנגן עם ברונו את כל המנגינות שלו, וההבדל המשמעותי הוא שהפעם הלימוד היה אחר לגמרי. קודם כול, הוא לא היה מבוסס על קריאת תווים, אלא רק על שמיעה. שנית, האווירה עצמה היתה לא במסגרת של שיעור, אלא בחוץ, במסגרת המסע, כמתנה שאנחנו מעניקים לאנשים שמארחים אותנו. בשלב הראשון הוא היה יותר אתגר טכני, ועכשיו הוא נהיה משהו חברתי-תקשורתי יותר, בשביל ההנאה והחברותא.

 

הפרה הצוחקת: המפגש הראשון עם הכלייזמר

ב-2005 הגענו לישראל, וכאן התחברתי למוזיקאים מקומיים שניגנו בלהקת לה וואש קירי - הפרה הצוחקת. הכנר של הלהקה, פרנסואה, הפגיש אותי עם מה שנקרא מוזיקת עולם - מנגינות פולק עממיות, במיוחד ממזרח אירופה. בין כל המנגינות הצועניות, הבלקניות, הצרפתיות והאיריות, הכרתי גם כמה מנגינות כלייזמר. זה היה בעצם המפגש הראשון שלי עם המוזיקה הזו. עד אז, כמו רוב הישראלים, לא הייתי מודע לקיומה.
 

ניגנתי בלהקה במשך תקופה, חזרנו לצרפת, ואז הקמתי את 'משיגנע' - הלהקה הראשונה שלי. עשינו מיש-מש של מוזיקה ספרדית ואשכנזית, שירים בלדינו לצד שירים ביידיש ובעברית. הלהקה לא הצליחה במיוחד, אבל מבחינת הבשלות המקצועית - השלב הזה היה חשוב מבחינת צבירת הניסיון.

 

בייגלע אורקעסטרא: התחלתי להקשיב לארכיונים מלפני השואה
 

הכרתי את ז'רום, נגן אקורדיון צרפתי בן גילי. הוא לימד אותי שעד אז, בכל מה שחשבתי על מוזיקת כלייזמר - המושגים שלי לא היו מדויקים בכלל.

יידישע פאנטאזיע - Pot Pourri, Extrais d'un concert

מוזיקת כלייזמר היתה במקור מוזיקה עממית שעברה מדור לדור, מאב לבן, מפה לאוזן. בגלל שהיה דור שלם שנעלם בגלל השואה וההגירה - המון דברים משם הלכו לאיבוד. כדי לחזור למקור, וללמוד איך באמת ניגנו לפני השואה, הבנתי שהדרך הטובה ביותר היא להקשיב לארכיונים.

לז'רום יש ארכיון גדול של קטעים נדירים. הוא השמיע לי אותם, והארכיון היה בעצם המורה העיקרי שלי. ביחד עם ז'רום הקמתי תזמורת בשם 'בייגלע אורקעסטרא'. כאן בעצם היה השינוי הגדול שלי בגישה. עד אז היתה לי כבר טכניקה, היה ניסיון בהקמת להקה, ומה שהיה חסר עכשיו זה הדיוק, האיכות והגישה המקורית.

 

מסע הכליזמרים ויידישע פאנטאזיע: ישן יותר, עמוק יותר

השנה אני מגיע לארץ עם ההרכב החדש שלי, יידישע פאנטאזיע. עם השלישייה הזאת אני צולל עמוק יותר אל תוך מקורות הכלייזמר של אירופה הישנה, עוד לפני עידן הקלרנית והאקורדיון, ועוד לפני ההגירה המסיבית של יהודי מזרח אירופה לאמריקה, שבעקבותיה מוזיקת הכלייזמר החלה לקבל השפעות מהג'אז.
 

ביידישע פאנטאזיע אנחנו לא רק עובדים עם ארכיונים, אלא הסאונד של הארכיונים משולב במופע, במין חיבור בין-זמני בין הטריו ובין הנגנים האנונימיים שהוקלטו לפני מאה שנה. מדובר בחומרים נדירים שכמעט איש אינו מכיר, ורובם לא הוקלטו בידי הרכב קיים.

בערב המיוחד בבית אבי חי יוקרן סרט תיעודי על בייגלע אורקעסטרא, ואחריו תתקיים הופעה של התחנה שבאה בעקבותיה - יידישע פאנטאזיע. אפשר להגיד שברמת הצלילה למקורות הכלייזמר, פסעתי צעד נוסף הלאה, מה גם שהיידיש שלי השתפרה מאז באופן ניכר.

כל הפרטים על האירוע "מסע בזמן אל מוסיקת הנשמה האשכנזית" בהשתתפות עמית ויסברגר 

Model.Data.ShopItem : 0 6