אז היה מצבי אחר

להקת הנח"ל: תקופה נפלאה בעזה וברפיח

 

להקת הנח"ל השאירה את החותם המקצועי הראשון בקריירה שלי, וההדים סביב הלהקה היו גדולים מאוד. אז לא היתה כוכבות בממדים של היום, אבל היה בהחלט באזז.

 

בתקופת הנעורים שלי למדתי פיתוח קול ושרתי באירועים שונים, אבל כל הצד המקצועי לא היה קיים. ואז, בלהקת הנח"ל, התחילה תקופה מופלאה של שנתיים וחצי. הגענו לעזה ולרפיח, עבדנו עם נעמי שמר וחווינו חוויות מכוננות. כל הדברים האלה היו זכות גדולה. באותה תקופה נכתבו שירים גדולים, ואת כל היסודות הטובים והגדולים שלי קיבלתי שם.

 

למעשה, להקת הנח"ל היתה בית ספר למשחק, ואפילו יותר מזה. בבית ספר למשחק אתה לומד את המקצוע עצמו, אבל לא מתמודד עם מצבים לא שגרתיים, כמו להופיע מול חיילים עייפים או להופיע בלי מיקרופון.

 

איי לייק מייק: מלהקת הנח"ל לבמה מסתובבת

 

אחרי להקת הנח"ל השתתפתי במחזמר "איי לייק מייק". זו היתה התחלה של מחזות זמר רבים שהשתתפתי בהם – "קרחת", "שיער", "פנטסטי" ועוד. אבל "איי לייק מייק" היה הראשון שהיה ענק ומושקע כל כך מבחינה ויזואלית, עם במה מסתובבת והמון משתתפים. אחרי להקת הנח"ל, היה חידוש מרענן ליפול על דבר כזה, גדול מהחיים.

 

בתקופה זו היה אמנם מדובר במעבר מסוים לתחום המשחק, אבל בעיניי, זה לא היה אישיו גדול. בעיניי, כל זמר הוא גם שחקן. מצד שני, אי אפשר להגיד שכל שחקן הוא בהכרח זמר.

 

צריכים להבין שזמר טוב שמבין את השירים, למעשה, גם משחק טקסט, אומר מונולוג. זה משחק. עובדה שקיבלתי ביקורות יוצאות מן הכלל. את "איי לייק מייק" סיימתי עם 300 הצגות, שהעניקו לי ידע רחב מאוד להמשך הדרך.

 

קריירת סולו: המוזיקה קצת הוזנחה

 

ב-1969 הוצאתי את אלבום הסולו היחיד שלי למבוגרים – "שלכם, שולה חן". לאלבום כתבו שלום חנוך, דרורה חבקין, יורם טהרלב ואחרים. חלק מהשירים היו לועזיים ש"גוירו" לעברית. זה היה תקליט שזכה להצלחה גדולה, ועד היום מושמעים מתוכו שירים כמו "אוריה החיתי", "בוא הביתה" ועוד.

 

"שלכם, שולה חן" היה אריך הנגן היחידי שהוצאתי. אני מאוד מצטערת שלא הוצאתי אלבומים נוספים, אבל אולי זה עוד יקרה בתחנות אחרות. העניין הוא שהשתתפתי בהצגות אחרות, בהפקות ילדים ובתוכניות טלוויזיה, כך שהנושא המוזיקלי קצת הוזנח, אני מודה. פחדתי גם להיקלע לחובות ועניינים כאלה, בגלל עלויות ההקלטה. בדיעבד, אני מבינה שזו טעות; ככה לא בונים חומה. בכל אופן, עדיין הופעתי עם המוזיקה שלי לאורך השנים.

 

"אימא": אף אחד לא רצה לבצע את השיר

 

אבי קורן היה מפקד להקת הנח"ל, ואיתו התחתנתי. נולדו לנו שני ילדים, וכבר בתקופת ההיריון הראשון, התחלתי במסורת ארוכה של השתתפות בפסטיבלים, פסטיגלים ושירוויזיונים. השיר הראשון שאיתו התמודדתי היה "איך הרתיחה רמית חלב?", שנה אחריו - "איזה יום שמח", וככה, מדי שנה, הופעתי בתחרויות ילדים שונות. ב-81' זכיתי עם השיר "אימא".

 
שולה חן, "אימא"
 

מעניין להיזכר ששום זמר באותה תחרות לא רצה לשיר את "אימא". אמרו עליו שהוא שיר שקט ורגוע מדי. כשהשמיעו לי אותו בפעם הראשונה, זה היה בדיוק כשהייתי בפסק זמן, אחרי שנפלתי מהבמה והייתי עם יד שבורה. הזמינו אותי לבוא לשמוע את השירים כדי לבחור עם מי מהם אני רוצה להתמודד – ככה זה עבד בזמנו - אבל לא באתי. לא היה לי כוח. בסוף אמרו לי "כבר נגמרו כל השירים. יש רק שיר אחד שאף אחד לא רוצה אותו". שמעתי ואהבתי מההתחלה. הבנתי שגם אם הוא לא יזכה, יש בו איכויות רגשיות נדירות. ובאמת, עד היום אין לי הופעה שבה לא מבקשים אותו.

 

האכזבה: אולי יש כאן אינפלציה בזמרים ואמנים

 

בשנים האחרונות יש לי קצת אכזבות. אני עושה אודישנים, ובחלק מהם אני מצליחה ובחלק לא. עכשיו יש לי תקופה די שקטה במובן הלא טוב של המילה, ואני מקווה שזה משהו שיחלוף. אמנם זה לא רק לי; לכולם יש עכשיו שנה לא פשוטה. אולי יש אינפלציה בזמרים ובאמנים. בסך הכול, זו מדינה מאוד קטנה.

 

הייתי בלונדון לפני זמן מה, ושמתי לב - ואני אומרת את זה לא במרמור - שבכל התוכניות הבולטות, המנחים הם לא רק מבוגרים, אלא אפילו זקנים. פה בארץ זה פחות הולך, אבל אין מה לעשות. אתה מגיע לגיל שבו אם אתה לא עובד בתיאטרון ממוסד, אתה עובר תקופה לא פשוטה, שדורשת יותר חיפוש אחרי תפקידים. אבל אין תלונות. מה שכן, זו לא התקופה שהתחילה בבום על קולי. בזמנו היו הצלחות מהירות. אבל עדיין, כשאני הולכת ברחוב, אני מקבלת המון פידבקים בנוסח "וואו, כמה אני אוהבת אותך!". זה, מתברר, לא עבר לאנשים.

 

היום אני מלמדת פיתוח קול, נמצאת הרבה עם הנכדים, ויש לי החודש לא מעט הופעות. עד עכשיו היה קצת שקט; עכשיו מתחיל להתעורר. נקווה שהמגמה תימשך.

Model.Data.ShopItem : 0 6