רגע לפני הסוף

20.10.13

"'אתה הזוי', אמר לי אלון, 'אם אתה חוזר אליה זה רק כדי להתחתן איתה פיקטיבית ולהישאר פה. תישאר פה כמו בן אדם ותעשה כסף, במקום להרחיק אמריקאיות טובות לטובת שמאלניות הזויות'". שיר על אמריקה, פרק כ"ב

"אתה לא בן אדם, רק שתדע לך". אמר אלון.

 

"מה קרה?".

 

"אתה מגיע בשעה איחור, לא מודיע שום דבר. אני בינתיים יושב כאן לבד. אתה לא בסדר".

 

"תשמע, אני מתנצל, באמת לא התכוונתי. לא חשבתי שייקח כל כך הרבה זמן".

 

"טוב, לא משנה, תייבש אותי כשאני יושב כאן לבד בחושך. יאללה, תזמין משהו. אני בינתיים

כבר דיברתי עם הבחורות שם; זאת לומדת רפואה, היא סבבה".

 

"האמת היא שבכלל חשבתי לדבר איתך".

 

"עזוב, לא מעניין אותי. ג'ניפר, בואי הנה, הנה החבר שלי שסיפרתי לך עליו".

 
האישה האחרונה באמריקה (צילום: ת'ינקסטוק)

בלונדינית קליפורנית ממוצעת קומה מתקרבת אלינו, מלווה בחברתה שחורת השיער וכהת העור. עוד מעט תתברר הסיבה שבגללה החלה כל השיחה הזאת – מוצאה הפרסי-יהודי של כהת השיער הנמוכה.

 

"החבר שלך אמר לי שאתה עורך דין שמתעסק בנדל"ן", מחייכת אליי ג'ניפר.

 

"כן, עובד הרבה. זה טוב שלפעמים יש קצת זמן", אני משקר, מתורגל היטב.

 

"אני סוכנת שחקנים".

 

"באמת, הייתי בטוח שאת דוגמנית".

 

"אתה חמוד. אז מה, איפה אתה גר?".

 

"הוליווד", אני כושל באמירת אמת

 

"בגבעות הוליווד?".

 

"לא, בהוליווד, לא רחוק מתיאטרון הקודאק". מבטה נעכר קמעה, בצדק. מה פתאום אני מקלקל את זה. אבל מקלקל.

 

"זה לא אזור כל כך טוב".

 

"אבל אני מרוצה ממנו", אני ממשיך להעכיר את מבטה, "אני אוהב להתקרב לעם. אני אוהב את זה שאפשר להסתובב ברחוב".

 

"קמיל, אני הולכת לרגע, את יכולה ללוות אותי?".שתיהן מתרחקות שלא על מנת לחזור.

 

"מה עשית?".

 

"לא יודע, סתם, דיברתי איתה".

 

"לא יודע איך אתה מצליח לעשות את זה כל פעם מחדש, חוץ מעם השמאלניות האלה שאתה מוצא".

 

"נמאס לי מכל זה, לא בא לי על כל המשחק הזה. בוא נדבר".

 

"אל תהיה ילד. אתה יודע מה קורה בעולם; אתה בעצמך יודע במה אתה עובד כל יום. אל

תהיה לי פלוץ צדקן דווקא פה בבר".

 

"עזוב אותי, בחייך, יש לי משהו לספר לך".

 

"כן, אני כבר יודע".

 

"מאיפה אתה יודע?".

 

"אני יודע, אתה חוזר עוד חודש לארץ".

 

"האמת היא שכן, אבל קצת יותר מחודש. אבל זה כבר ישן; יש לי משהו אחר. איימי התקשרה אליי היום. היא רצתה להיפגש".

 

"וזרקת אותה לקיבינימט?".

 

"לא, דווקא אמרתי לה שאולי מחר או מחרתיים. דווקא בא לי לפגוש אותה".

 

"אתה חייב אישה. אתה הופך להיות הומו שמאלני. היא היתה גועל נפש אליך, עד כמה שאני זוכר, ובשבילך אני לא שוכח".

 

"זה נגמר לא יפה, זה נכון, אבל חיבבתי אותה. האמת היא שאני עדיין מחבב".

 

"אתה הזוי", אמר לי אלון, "אם אתה חוזר אליה רק כדי להתחתן איתה פיקטיבית ולהישאר פה. אם עוד לא קנית כרטיס, תתקשר אליה, תיפגש איתה ותגיד לה שאתה רוצה להתחתן איתה בשביל גרין קארד. תישאר פה כמו בן אדם ותעשה כסף, במקום להרחיק אמריקאיות טובות לטובת שמאלניות הזויות".

 

"איימי שמאלנית, יותר ממני", אמרתי, "ורציתי לדבר איתה ואיתך על זה שאני עוזב וחוזר...".

 

"זה לא מעניין, היא יותר שמאלנית כי היא שונאת את ישראל, ואתה חוזר לארץ. גם כן ציוני, סתם הומו. אבל עזוב את כל הדיבורים האלה. תראה, יש שם שתי חמודות", הוא מפנה את מבטו אל האסייתית הדקיקה עם השמלה הלבנה והשיער הארוך, מחייך ומרים את כוס הוויסקי שהגיעה אליו ממש עכשיו מהמלצרית שאליה גם חייך. אני לוגם עוד לגימה מהקורונה ומביט על הבחורה משמאל לאסייתית, שלא דומה לאיימי, ללימור או לאלינור, אבל עתידה להיות הבחורה שממנה אפרד לפני שאחזור לארץ.

 

האישה האחרונה באמריקה

 

הבחורה שממנה נפרדתי כשנסעתי אל שדה התעופה של לוס אנג'לס שממנו טסתי לישראל היתה בחורה. חוץ מזה מה אתם צריכים לדעת? שבזמן הקצר שנותר הפכנו את מה שהיה בינינו לסערה קצרה ומהירה, לרומן שהכיל מילים גדולות ורכות שנאמרות בלילה, משפטים שהיו מחייבים אלמלא היה ברור שאני עוד רגע עוזב, הצהרות שאין מהן חזרה, כמיהות עזות והיכרות עם כמה חברים משותפים. הכול מבוסס על הזמן הקצר שנותר, על הבדידות ברגעים שנותרו, על הרצון האנושי והבסיסי בזוגיות, בשותפות גורל, במישהו או במישהי לבלות איתו את הלילה. " הבחורה שממנה נפרדתי כשנסעתי אל שדה התעופה של לוס אנג'לס שממנו טסתי לישראל היתה בחורה. חוץ מזה מה אתם צריכים לדעת? שבזמן הקצר שנותר הפכנו את מה שהיה בינינו לסערה קצרה ומהירה, לרומן שהכיל מילים גדולות ורכות שנאמרות בלילה, משפטים שהיו מחייבים אלמלא היה ברור שאני עוד רגע עוזב "

 

אבל את זה כן חשוב לדעת: היא לא היתה לימור ולא איימי, לא ג'יין ולא אפרת, וגם לא אלינור. עוד חשוב לדעת שהיא היתה אזרחית אמריקאית ועברו בראשי מחשבות על אפשרות לגרין קארד. ההצהרות, המילים, היו כל כך מנופחות וגדולות, שאי אפשר היה שלא לחשוב על  להישאר בכל זאת ולהתחתן בשביל גרין קארד, ואפילו לגור יחד קצת, נראה מה ייצא מזה.

 

אבל קצר זה קצר. ידעתי שאני עוזב, וכמה שבועות אחרי שהכול התחיל, אסף אותי בני הפרסי אל שדה התעופה. נישקתי אותה לפרידה, היא עמדה מאחורי הרכב ונופפה לשלום.

 

אבל לפני שמישהי נופפה לי לשלום, קרו עוד דברים.

תגיות: מערבה מכאן

עוד בבית אבי חי