סרוגים

16.09.13

לא רק שאלונה ארובס היתה אחת המבשרות של התפשטות טרנד הסריגה, היא גם האחראית לכיסוי של שלל עצים בשדרות רוטשילד באריגים. סייעה לכך עבודתה בעיריית תל אביב ואמונתה היוקדת שסריגה זה הדבר האמיתי. פרויקט מיוחד לסוכות

המקרה של טרנד ה"Yarn Bombing" - כיסוי עצמים דוממים במרחב הציבורי בסוודרים מקושטים מעשה ידיהם של חובבי סריגה – הוא עוד מקרה שניתן ללמוד ממנו על הקשר שבין האינטרנט לאמצעי התקשורת המסורתיים בעידן הנוכחי.


אלונה ארובס. האינטרנט החזיר את הסריגה לאופנה (צילום: מיכל פתאל)
 

"בזכות האינטרנט, הסריגה חזרה לאופנה", מספרת אלונה ארובס, מנהלת פורום הסריגה באתר "תפוז" ומי שמנהלת חנות אינטרנטית לממכר חוטי סריגה. "זו תופעה עולמית, החזרה לסריגה, אחרי ששנים זה נחשב לעיסוק של סבתות בלבד. ברגע שהגיע עידן שיתוף המידע ואנשים גילו שהם לא היחידים שאוהבים לסרוג, למרות שאינם זקנים, זה צבר תאוצה, כולל בישראל. יש לי לקוחות בכל הגילים, נשים וגברים, כולל ילדות. בחינוך האנתרופוסופי אפילו מלמדים ילדים בגיל יסודי לסרוג".

 

ואולם, אף שפורום הסריגה של ארובס געש והיוזרים הנלהבים החליפו ביניהם שלל טיפים לרכישת חוטים איכותיים (צמר של אלפקה נחשב הכי שווה), ה-"Yarn Bombing" נשאר בגבולות הרשת ולא זלג לתודעת הציבור הרחב. הטרנד היה זקוק להכרה של התקשורת הישנה, הטלוויזיה במקרה הזה, כדי שאקט כיסוי העצים, הספסלים והאופניים בצמר יתחיל להדהד.

 

ומי שהוציאה את התופעה מאלמוניות היתה שפרה קורנפלד, משתתפת הריאליטי "האח הגדול",  שהעבירה חודשים בתוכנית בכיסוי אחד העצים באולפן בסוודר צבעוני. הישראלים נחשפו לקאמבק של הסריגה ולתופעה המשונה של כיסוי עצים בסריגה, ובפורום של ארובס קיבלו את זה ברגשות מעורבים.

 

"אנשים חשבו ששפרה המציאה את זה, מה שממש לא נכון", מסבירה ארובס, "זה נחמד שכולם נחשפו לעניין בעקבות 'האח הגדול', אבל חבל שלא ידעו שאנחנו עסקנו ודיברנו על זה הרבה לפני שפרה. תחפש בגוגל ותראה חורשות שלמות של עצים שמכוסים בצמר".

 

נזק סביבתי? סתם פלצנות

 

ואכן, ברשת נמצאות מאות תמונות של מבנים, גשרים, עצים, אופניים, מיטות, אוטובוסים ועוד - כולם מכוסים בצמר צבעוני ועליז. ארובס, שעובדת גם כמנהלת לשכה בעיריית תל אביב, החליטה להיות זו שתצרף את ישראל למשפחת האומות שסורגות סוודרים לעצים.

 
עם אחד העצים הסרוגים ברוטשילד. "לא מזיק בשום צורה"

"פניתי לאנשים הנכונים בעירייה וביקשתי לקבל רשות לכסות כמה עצים בשדרות רוטשילד בסריגה", היא מספרת, "הסברתי לפונקציונרים בעירייה שזו אמנות רחוב לכל דבר, והם הסכימו שאעשה פיילוט. הבאתי עוד שתי חברות, וכל אחת קיבלה עץ, מדדה אותו ואת הענפים שלו, הלכה הביתה וסרגה לו כיסוי. אנשים התלהבו בטירוף מזה, עצרו והצטלמו, וגם ראש העיר היה מבסוט. לצערי, לא הרחבנו את הפיילוט כי היו עוברי אורח שחיבלו בסריגה, חתכו את החוטים ואפילו שרפו. לשמחתי, בירושלים ראו את העבודות שלנו ואהבו מאוד, ובקרוב אנחנו נעשה פרויקט דומה ברחוב עמק רפאים".

 

מה הרעיון מאחורי זה? הרי עץ הוא סממן של החוץ, ואילו סוודר הוא אלמנט אנושי מן הפנים.

 "יש בעולם מי שעושים את ה-"Yarn Bombing" בקטע מחתרתי, כלומר באים בלילה, כמו גרפיטי, עושים את זה בלי שאיש רואה ונעלמים בלי לקחת קרדיט, ויש מי שעושים את זה ממוסד, כמוני. המיסוד של העניין הוא חלק מהדבר מבחינתי, כי אני חושבת שסריגה זו אמנות עתיקה ונהדרת, וצריך להביא אותה לרחוב, אל החוץ, וכך להנגיש אותה לאנשים. חשוב לי להראות שסריגה היא אמנות לכל דבר, ולא רק תחביב, ושאפשר לקשט כל כך הרבה דברים בצמר, ממש לא רק עצים". " אנשים חשבו ששפרה המציאה את זה, מה שממש לא נכון. זה נחמד שכולם נחשפו לעניין בעקבות 'האח הגדול', אבל חבל שלא ידעו שאנחנו עסקנו ודיברנו על זה הרבה לפני שפרה. תחפש בגוגל ותראה חורשות שלמות של עצים שמכוסים בצמר "

 

היו מי שביקרו את הפרויקט הזה מהזווית הירוקה?

 "היו כמה אנשים שאמרו שזה לא טבעי לכסות עץ בצמר, אבל חשוב לומר פה שזה לא מזיק לעץ בשום צורה, מאחר שהעץ נושם מהשורשים, מהצמרת ומהעלים. תאמין לי שאם בגן בוטני ענק באוסטרליה אפשרו לכסות עשרות עצים בסריגה, כנראה זה לא מזיק לעצים בכלל. הביקורת הזו היא לדעתי סתם פלצנות של יפי נפש. רוב מי שראה את הסריגה חשב שהיא יפה, צבעונית ומקשטת את השדירה, שביום יום נראית לפעמים קצת בנאלית".

עוד בבית אבי חי