אני ניצחתי

מרב ליבנה דיל

08.09.13

מה לרועי אזולאי, דימונאי בן 27, ולניצוח על מקהלה שמלווה תפילות אשכנזיות? "בוא נגיד שבכל מקום לא ממש יודעים איך לאכול אותי", אומר המנצח צעיר שמגיע משטרסבורג היישר לפסטיבל הפיוט בבית אבי חי

רועי אזולאי. תחושת שליחות עמוקה מקהלת בית כנסת המורכבת מגברים ונשים, חילונים ודתיים, מלווים בידי נגן עוגב ערבי ובניצוחו של מוזיקאי מחונן ממוצא מרוקאי משמרת כיום את הניגונים הקלאסיים של תפילות בתי כנסת במערב אירופה. רועי אזולאי (27), מוזיקאי צעיר ומוכשר, הוא המנצח של מקהלת קול רינה, שתעלה בשבוע הבא את המופע "מברלין לפריז" בפסטיבל הפיוט.

אזולאי משמש גם מנצח על מקהלת בית הכנסת הגדול בשטרסבורג, של קהילה המונה עשרות אלפי יהודים. הוא וחברו מיכאל אזוגי בציריך הם האחראים על שימור תרבות החזנות היהודית-אשכנזית באירופה כיום. ציריך, שטרסבורג ופריז מחזיקות כיום את לפיד החזנות היהודית במערב אירופה, ובשלושת בתי הכנסת הגדולים בהן מכהנים מנצחים ישראלים צעירים, שניים מהם ממוצא מרוקאי.

אם לפשט את העניינים, ניתן לומר כי עתיד החזנות האשכנזית בבתי הכנסת במערב אירופה נתון בידיהם של שלושה צעירים ישראלים בעלי תחושת שליחות עמוקה וידע מוזיקלי נרחב ומרשים.

קודם ניקח את ברלין

הסיפור של מסורת החזנות הקלאסית במערב אירופה מתחיל בסלומון זולצר, חזן בית הכנסת הגדול בווינה במאה ה-19. זולצר הלחין את התפילה בצורה מודרנית תוך שהוא מקפיד לשמור על מנגינות מסורתיות, אבל הפיח בהן רוח מחודשת המושפעת מהמוזיקה הקלאסית שפרחה בתקופתו. הוא ארגן את התפילה במעין דיאלוג מוזיקלי בין שליח הציבור לקהל - מסורת מקובלת מאוד בכנסיות הנוצריות; הכניס עוגב לבית הכנסת; והקים מקהלה שתלווה את התפילה. מקור ההשפעה של המקהלות האלו היה המקהלה הכנסייתית. זה נבע מהרצון לצמצם את הפערים התרבותיים בין הנוצרים ליהודים.

זולצר חיבר בין מנגינות יהודיות עתיקות למוזיקה קלאסית וכנסייתית של אותה תקופה, בשיתוף פעולה מלא עם המלחינים הקלאסיים בתקופתו. כך, לבקשת זולצר, הלחין שוברט לחנים רבים לטקסטים היהודיים, ובהם הפיוט "טוב להודות", לבית הכנסת בווינה. עד היום משמש הנוסח של שוברט קהילות אשכנזיות באירופה ומחוצה לה.

מלבד יצירתו של זולצר, בלטה גם יצירתו של לואי לבנדובסקי, מלחין בית הכנסת החדש בברלין שכיהן בד בבד כפרופ' למוזיקולוגיה בקונסרבטוריון בברלין. לבנדובסקי הלחין חלקים רבים מהתפילה האשכנזית, ואלה נפוצו במערב אירופה ונשמעים עד היום בקהילות רפורמיות ואורתודכסיות של יוצאי גרמניה בארצות הברית.

ניסיונם של זולצר ולבנדובסקי לייצר מסורת חדשה הצליח במובן מסוים, וכיום, לדוגמה, ניגון הוצאת ספר התורה בבתי הכנסת האשכנזיים בשבת בבוקר מושר בנוסח זולצר או בנוסח לבנדובסקי. כמו מסורות אשכנזיות נוספות לאחר השואה, חלק ממסורות החזנות נעלמו יחד עם קהילות שלמות שנמחקו. בישראל כיום משתמרות מסורות כאלו בבתי כנסת של קהילות אשכנזיות יוצאות מערב אירופה, אך גם הן הולכות ומצטמקות.

מקהלת קול רינה מבצעת את "אדון עולם"

מחויבות כיהודי ליהודי

ואיך מגיע בחור מדימונה ממוצא מרוקאי לניצוח על מקהלה שמלווה תפילות אשכנזיות שהולחנו בידי מלחינים קלאסיים ממערב אירופה?

רועי אזולאי גדל בבית מרוקאי והולך עד היום לבית הכנסת המרוקאי בשכונה של הוריו בדימונה, והחיבור שלו למסורת האשכנזית קרה כמעט לגמרי במקרה. כבוגר התיכון למדעים ולאמניות בירושלים ושל האקדמיה למוזיקה, וכמוזיקאי שמנגן מגיל שבע, עבד רועי לפרנסתו כזמר במקהלה הקלאסית של האקדמיה. בד בבד עם לימודי פיתוח קול, עבד אזולאי למחייתו במקהלה של בית הכנסת הגדול בירושלים, המלווה את החזנים בתפילה בשבתות. השלב הבא היה ניצוח על מקהלה דומה שהסתובבה בבתי כנסת ברחבי הארץ וליוותה תפילות בשבתות, כל פעם בבית כנסת אחר - מקהלת קול רינה.

לאחר כמה שנים של מסעות ברחבי ישראל, הבין אזולאי שכדי להגיע לרמת ביצוע גבוהה, יש צורך להתחיל לעבוד בקונצרטים ובפרויקטים מיוחדים. בשל המסעות ברחבי הארץ הצליחה המקהלה לקיים בכל פעם רק מעט חזרות, וזה פגע באיכות המוזיקלית של ביצועיה. כיום קול רינה כבר אינה מתיירת ברחבי הארץ, אלא מעורבת בפרויקטים שונים. חלק גדול מהם נערך בשיתוף פעולה עם בית אבי חי בירושלים. קול רינה שמה לה למטרה להרחיב את מעגלי השומעים של החזנות האשכנזית, גם אל מעבר לכותלי בתי הכנסת של קהילות ברחבי הארץ, ולהגיע גם לאוזניים צעירות.

וזה מה שיפה בקול רינה: אזולאי והמקהלה אינם מתפשרים על הרמה המוזיקלית ורואים את עצמם קודם כול כמי שרוצים לייצר קונצרטים ברמה גבוהה ולהחיות מוזיקה טובה שכתובה היטב. מצד שני, מניעים אותם הרגש והמחויבות ההיסטורית למסורת שנגדעה.

"זו מחויבות שלי כיהודי ליהודי", אומר אזולאי, "זו שליחות, גם מוזיקלית וגם יהודית, לקיים את המוזיקה של קהילות שלמות שנספו בשואה. בכל קונצרט אני מרגיש שאנחנו כותבים את ההיסטוריה מחדש. אני שמח שיכולים להתחבר אלינו לא רק חובבי החזנות שמחוברים רגשית מבית אבא, אלא ישנה גם הערכה מהקהילה הקלאסית המוזיקלית, ומי שמבין במוזיקה קלאסית יידע להעריך את האיכויות שלנו. אני רוצה לדעת שיש לי את הזמרים הכי טובים במקהלה".

מקהלת קול רינה, ממקומך

אשכנזים מתחברים למסורת

אז אמנם בעולם המוזיקה הקלאסית רועי ושכמותו נחשבים עילויים צעירים, אבל נראה שבעולם החזנות היהודית קצת יותר קשה לעכל את החזון של הבחור הצעיר. "פתאום מגיע מזרחי, חילוני, ששר בלי כיפה ומופיע בהרכב מעורב של גברים ונשים עם פסנתרן ערבי. בוא נגיד שהם לא ממש יודעים איך לאכול אותי", צוחק אזולאי.

ואכן, החזון שלו מורכב ממקהלה מעורבת שתייצג את הסיפור המקומי-ישראלי: גברים ונשים, מוזיקאים ערבים בצד מוזיקאים יהודים. כמו שהרפורמה וההשכלה השפיעו על בתי הכנסת, כך רוצה אזולאי להכניס את המרחב הישראלי למסורת החזנות האשכנזית.

חלק מהתוספות הללו לא יהיו זרות לגמרי למסורת החזנות האשכנזית; גם במערב אירופה התקיימו מקהלות מעורבות של נשים וגברים. השינוי של אופי המקהלות חל אחרי השואה, כשאט אט הוצאו מרוב בתי הכנסת העוגבים, ואיתם גם הנשים ששרות במקהלות. " אזולאי: זו שליחות, גם מוזיקלית וגם יהודית, לקיים את המוזיקה של קהילות שלמות שנספו בשואה. בכל קונצרט אני מרגיש שאנחנו כותבים את היסטוריה מחדש "

בעיני רוחו, רואה אזולאי את האוזניים החילוניות-אשכנזיות ואת האוזניים המסורתיות-מזרחיות נפתחות לשמוע את הבשורה שלו "ובעיקר חשוב לי להגיע לחילונים אשכנזים, כדי שיכירו את תרבות המקור של המשפחות שלהם".

מה מתוכנן במופע "מברלין לפריז" בפסטיבל הפיוט שייערך בשבוע הבא? הקונצרט יעניק במה למקהלת קול רינה בניצוחו של אזולאי וייקח את השומעים למסע בזמן; מעין שיעור היסטוריה מקוצר על החזנות במערב אירופה: מזולצר ולבנדובסי בגרמניה, דרך סמואל נאומבורג, שהביא את המסורות שלהם לפריז, ועד המאה ה-20 בארצות הברית, בגרמניה ובישראל.

אזולאי יודע שחזנות היא לא ממש הטרנד הכי פופולרי בשכונה, אבל זה לא מפריע לו: "יש דעה קדומה על חזנות, אבל אני מקווה שאנשים יבואו וישמעו מוזיקה יהודית מקורית", הוא אומר.