עם הפנים למזרח

העקשנות של רוב הרבנים המובילים בישראל בכל הנוגע לאפשרות שצעירים חרדים יעבדו במקביל ללימוד תורה, נראית - או לפחות מתוּוכת על ידי התקשורת - כגזירה משמים. כאלה הם הרבנים, סבור ההחילוני המצוי: מבוגרים, שמרנים, שונאי קידמה וסולדים משינויים.

אלי ברקת. מזרחיות היא רב-ממדיות מסתבר שזה לא תמיד היה ככה. פעם, לא לפני הרבה שנים, חיו בארצות ערב והמזרח רבנים שראו את תפקידם כסוכני שינוי ומבשרי הקידמה - לא להיפך. כאשר יהודים תושבי חלק ממדינות ערב בחרו לצאת לעבודה בשבת - קהילותיהם לא נידו אותם או מיהרו לכנותם "כופרים"; אותן קהילות הונהגו על ידי רבנים שהבינו כי העולם משתנה וכמוהו גם הקהילה היהודית שתחת אחריותם. וכדי שהפועלים היהודים יספיקו גם להתפלל שחרית וגם להגיע למשמרת בזמן, הם הודיעו על הקדמת מועד התפילה בשבת בבוקר.

דוגמה זו היא אחת מני רבות, כך טוען  אלי ברקת, ראש בית המדרש "ממזרח לשמש". הוא מציג תפישה לפיה רבני המזרח הבינו שעיקרה של היהדות טמון בערכים חברתיים, ולא בהכרח בשמירה אדוקה על ההלכה. "חלק מהותי בלהיות יהודי זה להכיר את העולם ולהתכתב עם המודרנה", הוא מסביר, "והממסד הרבני והלימודי בקהילות בארצות המזרח היה חלק מהקהילה, בזמן שבקהילות באירופה, בשטעטלים, הישיבות היו נפרדות מחיי הקהילה היום-יומיים.

"למעשה, השפה שבה מדבר גל ההתחדשות היהודית בישראל בשנים האחרונות היא שפה שבאה מארצות המזרח ולא רק ממהקהילות היהודיות. הרעיון של ספקטרום רחב, מגוון ורב-ממדי של זהויות, להבדיל מדיכוטומיה של זהויות, מאפיין את החשיבה המזרחית בכללה".

ותודה לרות קלדרון

בשנות ה-90' ברקת נמנה עם מקימי תנועת "הקשת המזרחית הדמוקרטית" ושימש בעבר גם יו"ר איגוד ארגוני ההתחדשות היהודית בישראל. "ממזרח לשמש", הארגון שהקים לפני כשמונה שנים, פועל בתחומי הזהות היהודית, התרבות המזרחית והפעילות החברתית. אפשר לומר שארגונו משמש כאגף הדת והמסורת בגל המזרחיות החדשה והמתעדכנת שצובר תאוצה בשנים האחרונות ונותן אותותיו גם בתחומים אחרים, כמו אקדמיה, פוליטיקה, מוזיקה, ספרות ואמנות פלסטית. "החברה הישראלית הפסידה את הפתרונות שיהדות המזרח פיתחה לגבי איך לבנות חיים דינמיים בתוך הקהילה היהודית", הוא טוען.

כמו אלמנטים אחרים בזהות המזרחית, בעיניך גם הפתרונות הקהילתיים-דתיים של עולי המזרח נדחקו והושתקו על ידי הממסד הישראלי-אשכנזי?         

• " כן, היו מקרי דגל של דחיקה והדרת רבנים מזרחיים בתחילת ימיה של המדינה, אבל פחות מעניין אותי לדבר על למה הקול הזה לא הושמע במשך שנים אלא על איך הוא נשמע היום. הביטוי 'נדחקו' הוא ביטוי יבבני שאני לא מתחבר אליו " "הביטוי 'נדחקו' הוא ביטוי יבבני שאני לא מתחבר אליו ושייך לעידן ישן של מזרחיות מתלוננת בישראל. אז כן, היו מקרי דגל של דחיקה והדרת רבנים מזרחיים בתחילת ימיה של המדינה, למשל רב מפורסם שנאסר עליו לתת הספד ברוח המזרח בהלוויה חשובה וממלכתית, אבל פחות מעניין אותי לדבר על למה הקול הזה לא הושמע במשך שנים אלא על איך הוא נשמע היום. אחת הסיבות, אגב, לפתיחות והדינמיות המחשבתית הזו של רבני המזרח היתה שהקהילות היהודיות בארצות המזרח, להבדיל מארצות אירופה, קיבלו מהמדינות שבהן שכנו אוטונומיה לנהל ולפסוק בעצמם בענייניי היום יום כמו מסחר, יחסי שכנות וכו'".   

אוקיי, אז הבנו מהו המקור לחשיבה שמאפיינת את גל ההתחדשות היהודית בימינו, אבל איך אתה מסביר את עיתוי פריצתו? למה דווקא עכשיו?

"הפריחה של ההתחדשות היהודית התחילה כבר לפני כ-30 שנה והולכת ומתעצמת עם השנים למאסה קריטית. ההבדל שקרה בשנים האחרונות הוא שאנשים שעוסקים בתחום מבינים שלא מספיק רק ללמוד וללמד, אלא צריך גם לארגן אירועים המוניים שיפיצו את ההתחדשות היהודית לכל הציבור. בית המדרש יצא בהדרגה החוצה ולכן אתה, כחילוני, שם לב לפריחה הזו בשנים האחרונות. ההבנה המרכזית היא שעשייה יהודית נוגעת לא רק למי שעוסק בה ישירות, אלא לכל עם ישראל. תוסיף לזה אירועים פוליטיים כמו הכניסה לכנסת של ח"כים חדשים שמזוהים עם ההתחדשות היהודית וספציפית את נאום ההכתרה המכונן של רות קלדרון, וקיבלת הסבר לפריחה הזו".

דתיים ובירה

מלבד מה שאתה מכנה "היציאה של בית המדרש לציבור", במה עוד מתאפיינת ההתחדשות היהודית בישראל כיום?

"מי שמובילים את התחום הזה הם מסורתיים וחילונים שהיהדות חשובה להם אבל הפרקטיקה היום יומית שלהם לא כרוכה בהכרח בהלכה ושמירת מצוות. המונחים 'דתי' ו'חילוני' הפכן להיוך מונחים של עולם ישן שנועד לשמר את המלחמה בין הדת והמדינה, מלחמה שבה הדת שייכת לדתיים והחילונים רק רוצים לשתות בירה כל היום. כיום ציבור רחב יותר רואה ביהדות חלק בלתי נפרד מחייו, ובלי צורך לקבל על עצמו את ההלכה או לחזור בתשובה".

האמת שלפחות בירושלים רואים גם יותר דתיים שותים בירה. 

• " ההבדל שקרה בשנים האחרונות הוא שאנשים שעוסקים בתחום מבינים שלא מספיק רק ללמוד וללמד, אלא צריך גם לארגן אירועים המוניים שיפיצו את ההתחדשות היהודית לכל הציבור. בית המדרש יצא בהדרגה החוצה ולכן אתה, כחילוני, שם לב לפריחה הזו בשנים האחרונות " "נכון, כי אנשים הבינו שזהות היא דבר דינמי. תראה, יש מדרש שטוען שבמעמד הר סיני כל אחד מעם ישראל קיבל חלק מהתורה, ואם הוא לא יביא לידי ביטוי את אותו חלק אז הוא לא יהיה קיים. אני מתחבר למדרש הזה כי הוא מייצג תפיסה של שמכתיבה פרקטיקה של שיתוף ויוצרת תובנות חדשות ומענינות, ואני רואה בתפקידי להביא תובנות אלה לידיעת הציבור. יש למשל פרויקט שנקרא 'החכם היומי' שבמסגרתו אנחנו מביאים משפטים של חכמים יהודים מלפני מאות שנים שקשורים לסוגיות שרלוונטיות להיום כמו צדק חברתי, יחס לזר שאינו יהודי וכו'".   

איך אתה חושב ומקווה שיראה תהליך ההתחדשות היהודית בישראל בעוד 15-20 שנה?   

"אני חושב שבעתיד יכירו בזכותו של כל יהודי ללמוד תורה ולחדש דרכו בתורה. תאר לך שכל יהודי בישראל ילמד שעתיים בשבוע תורה, בלי קשר לשאלה אם הוא שומר מצוות או לא, חי חיים דתיים או לא, ושאולי אפילו המדינה תתקצב את זה. זה יהיה שונה בתכלית מהמצב כיום שבו רק דתיים לומדים תורה אבל לא בהכרח מבינים ביהדות. במידה רבה, עם השנים התרבו בישראל תלמידי הישיבות אבל התמעטו תלמידי החכמים. אני חושב שהמושגים 'דת' ושמדינה' ושאלת היחסים בינהם יפסיקו להיות רלוונטים כי אנשים יבינו שהיהדות היא שלהם ואינה מחפשת או יכולה לכפות את ערכיה על אף אחד".