In your Face

"עבדנו על זה יותר מארבעה חודשים. זה האמצעי לחייך לאנשים ולגרום להם לחייך אליך. חששנו בהתחלה ששימוש יתר בלייקים יחסל את השימוש בכתיבת מילים, ולבסוף התוצאות הראו שהאנשים ממשיכים לכתוב". כך תיאר ממציא כפתור ה"לייק" של פייסבוק ג'ארד מורגנשטרן את המצאתו, בראיון ל"ידיעות אחרונות". למרות הביקוש העצום והמחאות הרבות, אין בפייסבוק כפתור דיסלייק. זו החלטה מודעת של בעלי האתר, שרוצים ליצור סביבה חיובית, כזו שנחשבת מתאימה לכל המשפחה ומושכת מפרסמים.


הדיסלייק המדומיין. תכלס, לא ממש צריך אותו

אבל זה לא משנה לאומת הרשת, שעשתה את מה שהיא תמיד עושה: מתעלמת מהמטרה המקורית של הפלטפורמה ועושה בה שימוש כרצונה. וכך, כפתור "לייק" – "מחבב" בעברית – נהפך למסמן של טווח רחב הרבה יותר של רגשות, שבהם אהבה, אדישות, התרגשות ושנאה. לפעמים זה "ביג לייק", לעתים זה "לייק למה שכתבת, לא לכתבה ששיתפת" ופעמים זה "חבל שאי אפשר לעשות לייק פעמיים".

קצת דם לקינוח, בבקשה

בגרסה האחראית והמדוללת שלו, הלינצ'טרנט הוא בסך הכול כלי די חיובי להנחלתן של נורמות חברתיות ולשימורן, במקום שבו לא נכון או לא אפשרי להשתמש בחוק ובאכיפה. מי שנתקל בהתרחשות בעייתית יכול לתעד אותה ולספר עליה. חברי פייסבוק יכולים להגיב ולדון בטענה של המפרסם המקורי, לתמוך בדעתו או לחלוק עליה. הם יכולים לשתף את המידע כדי ליידע או להזהיר את חבריהם, וכן הלאה. הבעיה היא שיש מי שנואש מהרשויות, מקצב ומאיכות טיפולן בבעיות, והוא פונה ללינצ'טרנט. לא תמיד מי שמפרסם את המידע ראשון הוא זה שאחראי ללינצ'טרנט; לפעמים כדור השנאה מתגלגל מעצמו, מלייקים שהופכים לשיתופים שהופכים לשיימינג (פעולה שמטרתה לבייש אדם) שהופך ללינצ'טרנט – התנפלות אינטרנטית המונית על אדם או ארגון בגלל דברים שעשו או אמרו. " ד"ר כרמל וייסמן: בעיניי, הקצנה של רגשות שליליים והגזמה של רגשות חיוביים הם שני הצדדים של אותו המטבע. אני מקווה שהקוטביות הזאת עודנה בבחינת חבלי לידה של השימוש השוטף בצורת תקשורת חדשה ובמת שיח ציבורי חדשה "

לינצ'טרנט מביע חוסר הסכמה קיצוני, טינה, שנאה ורצון לפגוע ולהעניש. לכאורה, הלינצ'טרנט מנוגד ללייק. אבל להגיד את המשפט הזה, משמעותו להתעלם מחדוות הלינץ', מה"יורים וצוחקים". הלינצ'טרנט לא מסתכם בטקסטים מרושעים, כועסים, שונאים ומסיתים, אלא הופך את קורבן הלינצ'טרנט למם, שישעשע אנשים על חשבונו זמן רב אחרי שהזעם המקורי ישכך. רק קצת דם לקינוח הדבש, מבקשים הילדים מיהונתן לפני שהם עורפים את ראשו בשירה של יונה וולך. רק קצת דבש לקינוח הדם, מלקק ההמונטרנט הזועם את שפתיו בהנאה גלויה.

הלינצ'טרנט הוא הקצנה של רגשות שליליים, הצד השני של ההגזמה ברגשות חיוביים, אומרת ד"ר כרמל וייסמן מהתוכנית הרב תחומית במדעי הרוח של אוניברסיטת תל אביב: "בעיניי, אלו שני הצדדים של אותו המטבע: הנחמדות הסכרינית והמזויפת שבה אנחנו מראים רק את מה שטוב וכיף בפייסבוק, והצד האפל שבמסגרתו אנחנו מאפשרים לעצמנו לשחרר את הארס שלנו בחסות התיווך ללא הרסן של המבט בעיני המותקף. אני מקווה שהקוטביות הזאת עודנה בבחינת חבלי הלידה של השימוש השוטף בצורת תקשורת חדשה ובמת שיח ציבורי חדשה (תגיד ש-20 שנה זה לא חדש, אבל במונחים של הסתגלות גופנית-קוגיטיבית, יש הטוענים שאנחנו עדיין די נאנדרתלים), אז אני מרשה לעצמי לקוות שנלמד לאזן ולהשתמש ברשת בצורה יותר נאמנה לעצמנו, וכתוצאה מזה, הרבה פחות דרמטית".

בסך הכול ילדים קטנים

"השנאה השולטת ברשת לא נובעת מהאנונימיות של המשתמשים, אלא מכך שהם מתקשים להבין שמאחורי הכינויים עומדים אנשים בשר ודם בדיוק כמוהם", כתבה וייסמן לפני חודשיים במאמר במוסף זה. בפייסבוק אין אנונימיות – רשמית, התקנון אוסר שימוש בכינויים ובשמות בדויים; וממילא הרשת מוצפת במקרים של הסתה מפורשת (למשל לגזענות) ואיומים ברצח תוך שימוש בשמות מלאים. אחת הסיבות האפשריות לכך היא התפיסה האינפנטילית של המשתמשים את עצמם: ילדים קטנים אומרים את האמת, בלי להתחשב בחוקי הנימוס, הטקט והפוליטיקלי קורקט ובלי לחשוש מההשלכות החברתיות והמשפטיות. " הרשת מוצפת במקרים של הסתה מפורשת (למשל לגזענות) ואיומים ברצח תוך שימוש בשמות מלאים, ואחת הסיבות האפשריות לכך היא התפיסה האינפנטילית של המשתמשים את עצמם: ילדים קטנים שאומרים את האמת, בלי להתחשב בחוקי הנימוס, הטקט והפוליטיקלי קורקט "

הרב חיים נבון, רב קהילת השמשוני במודיעין ופעיל בולט בפייסבוק, אומר: "פייסבוק הוא פיטר פן. הוא מייצר סביבה של נעורי נצח. זו סביבה שבה מפרגנים באופן מופרז וקושרים קשרי חברות מדומיינים עם אנשים שאתה מכיר באופן קלוש. זו סביבה שנוטה יותר ויותר לתמונות ולסרטונים, ופחות למילים. כמו בגיל 16.

"יש הרבה חן בהתנהלות הנערית הזו. אמנם, יש פוליטיקאים שמדדים בה כמו סבא זקן במסיבה של כיתה י', אבל מהרבה אנשים הנעורים הכפויים הללו מוציאים טוב. ומי שיש לו היכרות עמוקה עם פייסבוק יכול לפעמים גם להערים עליו ולהכריח אותו להתבגר. אבל כמו ילד, דעת הקהל בפייסבוק נוחה מאוד להיסחף בלהט נעורים אחרי אופנות, חלקן חשובות ורובן מקושקשות. וזה לפעמים קצת מפחיד לראות את הפיד שלך נתקף בטירוף, כמו חבורה של ילדים שמחליטה למרר את חייו של אומלל הכיתה, בצדק או שלא בצדק".

 
מראה מראה שעל הקיר

דורי בן ישראל, פרסומאי ובעל בלוג הפרסום "מזבלה", לא מוכן לתת הנחות לחברה האנושית ומסביר שהיא מרושעת בפייסבוק כי היא מרושעת מחוץ לפייסבוק. "פייסבוק היא המראה של החברה ומייצגת את פנינו האמיתיות. הגרעין של פייסבוק הוא EVIL, כשם שהגרעין של האנושות הוא יותר רוע מטוב. התרומה של פייסבוק לתופעת הלינץ' החברתי היא בעיקר בכלים ובבמה שניתנו לכל אחד מאיתנו.

"הרשת החברתית הפכה כל אחד, גם כאלו אשר אינם 'סלבריטאי רשת'  עם אלפי חברים ועוקבים, לכלי תקשורת המונים עם היכולת להפיץ מידע, זדוני או חיובי, למאות אלפי אנשים בטווח זמן קצר מאוד. לגולשים יותר קל לבצע לינץ' חברתי בפייסבוק מכמה סיבות; המצערת שבהן היא שלרוב הלינץ' החברתי הוא כלי ליצירת אהדה וירטואלית וצבירת קהל מעריצים סביב אותם אנשים, לרוב קבועים, אשר החלו את הלינץ'. אותם אנשים מגדירים את עצמם ומוגדרים על ידי אחרים כ'טרולים', 'אמרגני מניפולציות בפייסבוק' וכו'. סיבה נוספת ומצערת לא פחות היא שאנשים לא מבינים את ההשלכות של מעשיהם, בעיקר ברמה המשפטית, שכן למיטב ידיעתי, לא קיים עוד תקדים משפטי של ממש בנושא, ומאידך, גם עוד לא שמעתי על אדם שנדקר בעקבות טרוליזם בפייסבוק".

תקדימים משפטיים לא בהכרח ירתיעו את הלינצ'טרנטאים, כפי שלא הרתיעו את האנשים שנגדם בוצע הלינצ'טרנט. באופן אירוני, יכול להיות שהדרך היעילה ביותר להילחם בלינצ'טרנטים היא לבצע לינצ'טרנט במבצעי לינצ'טרנטים. ברמן, שנאת חינם לכולם על חשבוני.