כוח עבודה זול

19.06.13

השאלה האם חרדים צריכים להתגייס היא, יותר מכול, מכסה על סיר שיש בו תבשיל של שאלות יסודיות הרבה יותר. למשל: האם חייבים להתגייס לצה"ל, ואם כן – מי?

לפני כשבוע הפגינו כמה עשרות אלפי חרדים בניו יורק נגד גיוסם של בחורי ישיבות לצבא לאחר שוועדת פרי להסדרת השוויון בנטל הוציאה טיוטת חוק עקומה, שעתידה לא ברור, הכוללת גם הוספת חודשי גיוס לנשים. בינתיים, עד לדיון בהצעת החוק, צה"ל שללא חוק טל רשאי לגייס חרדים כאוות נפשו - לא מגייס אותם, ושומר כך על הסטטוס קוו הקיים מאז קום המדינה. השאלה האם חרדים צריכים להתגייס עומדת עדיין כמוקש פוליטי וערכי אבל יותר מכל היא כמו מכסה על סיר שיש בו תבשיל של שאלות יסודיות הרבה יותר. אנסה להעלות כמה מהן, מבלי להתחייב על תשובה.


עובדים בעלות נמוכה (צילום: פלאש 90)

השאלה האם החרדים צריכים להתגייס רומזת לשאלה גדולה ואיומה הרבה יותר: האם מישהו בכלל צריך להתגייס לצה"ל, ואם כן – מי? במציאות צה"ל הוא גוף עצום שיש בו פחות עבודה מאנשים שצריכים לעשות אותה; שמבצע פעולות שניתן להגדירן כבלתי חוקיות בעליל, על פי הדין הבינלאומי; ושיש בו קאסטות של שווים יותר או פחות: יחידות שמהן יוצאים מתכנתים לעומת יחידות בשר תותחים. זהו גוף שלא מקיים בתוכו את טענת השוויון בנטל, או את טענת השוויון ככלל. " אולי מי שצריכים להתגייס כדי ליישם את מהות השוויון בנטל אלה מי שנולדו עם יתרונות מובנים: זכרים לבנים עשירים. כל השאר צריכים את השנים הנוספות כדי ללמוד או לעבוד או לטייל ולצבור איזשהו יתרון ביחס לאלה שאלת הגורל עמדה לצדם "
 
קל להיווכח בכך כשמסתכלים על היחס לנשים במסגרתו, כמו גם על המאפיינים הסוציו-אקונומיים של אלה שמתקבלים ליחידות היוקרתיות וכך הלאה. אולי בשל כך מי שצריכים להתגייס לצה"ל כדי ליישם את מהות השוויון בנטל – לא רק לשנתיים-שלוש אלא כערך לחיים – אלה מי שנולדו עם יתרונות מובנים: זכרים לבנים עשירים. כל השאר צריכים את השנים הנוספות כדי ללמוד או לעבוד או לטייל ולצבור איזשהו יתרון ביחס לאלה שאלת הגורל עמדה לצדם. 
 
שקט, שורדים 
חלק מהטיעונים שנטענים בעד גיוס בחורי ישיבות הם שהמסלול הצבאי ייטיב לגרום להם להשתלב אחר כך בשוק העבודה והם ייהפכו לאזרחים מועילים מהשורה. יש בכך מן האמת; חייל בצבא הוא עובד לכל דבר ועניין, רק בעל סממנים קיצוניים יותר מהעובד האזרח: החייל עובד בכפייה לפי חוק ועבור אידיאולוגיית השרידה של המדינה, בשעה שעובד-אזרח עובד בכפייה בשם הכסף ועבור הכרח השרידה הפרטית. " בדו"ח שהוציאו במכון לדמוקרטיה הגדילו לומר כי גיוס חרדים הוא בעצם תרגול של זכות יסוד במשטר הדמוקרטי של האדם לאוטונומיה על חייו. זו אמירה מדהימה: האם באמת הצבא, מקום העבודה הקיצוני והכפוי, הוא זה שבו אדם מתרגל את זכותו לאוטונומיה? "
 
בדו"ח שהוציאו במכון לדמוקרטיה עוד הגדילו לומר כי גיוס חרדים לצבא הוא בעצם תרגול של זכות יסוד במשטר הדמוקרטי של האדם לאוטונומיה על חייו. זו אמירה מדהימה: האם באמת הצבא, מקום העבודה הקיצוני והכפוי, הוא זה שבו אדם מתרגל את זכותו לאוטונומיה? ומה הדבר אומר על החברה החילונית והעובדת בישראל אם צה"ל הוא תצוגת התכלית שלה? 
 
מיהו צה"ל?
עוד שאלה שמתעוררת מנושא גיוס החרדים היא עלותו האמיתית של חייל בצבא. בוועדת פלסנר הראו כי חייל חרדי שווה כ-70 אלף שקלים בממוצע לשנה - בשעה שחייל רגיל שווה פי כמה פחות. לא צריך להקיש מזה על העלות הגבוהה של החרדי אלא ההיפך, על העלות הנמוכה של העובד החייל החילוני ועל הכסף שחוסכים עליו וחוסכים ממנו כתשלום תמורת עבודה. 
 
שאלה אחרונה היא למה אנחנו בעצם מתכוונים כשאנחנו אומרים שנגייס את בחורי הישיבות לצה"ל. וליתר דיוק -  מיהו הצה"ל הזה שאנחנו מתכוונים אליו. ניתוח תרבותי קצרצר מעלה כי צה"ל הוא מקום שבו אסור לחיילים קרביים להקריא שירים שכתבו מחשש לפגיעה ב"דמות הלוחם" ". שחיילים וחיילות מצטלמים בו בעירום ויותר מזה – לינק ששלחו לי אתמול מראה פורנו צה"לי שבו חיילות לא רק מצולמות עם רובים על איברי מינן אלא גם מצולמות כשעל איברי המין שלהן שמות יחידות ומספרן, ומצולמות ככה גם בזמן קיום יחסי מין. 
 
התופעה הרחבה הזאת, כנראה, של צילום הגוף כגוף שמקבל את הנתינות לאדון צה"ל – שמצדו מקבל עליו את סממני האדון בהנאה והתענגות מזוכיסטיים – יכול לאותת גם על כיוון אחר לגמרי של מבט על שילוב החרדים בצבא. לא השתלבות ככוח עבודה גרידא אלא גם גריסתם במכונה לשעבוד הגוף והמיניות. מעברם מקהילה סגורה אחת לקהילה סגורה אחרת שלמרבה האימה רואה עצמה כשער לעולם החילוניות הישראלי.  

עוד בבית אבי חי