ההתנסות הראשונה: הופעה בהפתעה
האלבום השני של עמיר, אחי, נתן לי את ההזדמנות להתנסות לראשונה כנגן אולפן. אחרי שעמיר סיים את האלבום הראשון שלו 'רק את', שהיה הצלחה ענקית, הוא התחיל לעבוד על אלבום שני, שהוקלט באולפן של יזהר אשדות, וקרא לי לבוא ולנגן בכמה שירים שם. לאחד השירים, 'את שתבקש', עשיתי גם את ההפקה הראשונה בבית. זה היה הניסיון המקצועי הראשון שלי. ניגנתי בכמה שירים בתקליט הזה - 'עולם גדול', 'עיניים מביטות' ועוד. לפני כן עשיתי דברים בעיקר באופן חובבני.
הפעם הראשונה שעליתי לבמה היתה בפסטיבל ניצנים, מול 20 אלף איש. באמצע הופעה עמיר קרא לי לעלות מהקהל ולשיר איתו שיר. קיבלתי חום. הייתי צריך לדלג מעל הגדר כדי להגיע לבמה. לפני כן נלחמתי עם עצמי – אני עולה או מתעלם מהקריאה? בסוף עליתי. בהתחלה לא הצלחתי להוציא קול מהפה. כשאתה על הבמה וקולט את הכמות האדירה של האנשים, זה מכניס אותך להלם. אבל הקדוש ברוך הוא עזר לנו והצלחתי להוציא משהו מהפה.
לא אוותר: לא הייתי סגור על עצמי
בשלב מסוים התחלתי להקליט כל מיני סקיצות לשירים שכתבתי. לא היו לי דברים מאורגנים, אלא שיר פה, שיר שם. עמיר דחף ואמר לי 'בוא תעשה תקליט'. הוא בדיוק התחיל לעבוד על האלבום הרביעי שלו, 'ניצחת איתי הכל'. אני זוכר שבכל פעם הייתי נותן לעמיר קלטות של סקיצות, הוא ישב בבית, שמע, התחבר והתחיל לבנות את ההפקה המוזיקלית ואת הרעיונות.
מבחינתי, אלבום הבכורה 'לא אוותר' הוא תחנה דווקא בגלל שאז לא הבנתי שישנה אפשרות שזה לא יצליח. היינו עוד באווירה של ההצלחה של עמיר באלבום הבכורה שלו וחשבנו שלא משנה מה נעשה - אנחנו הולכים לשחזר את זה. זו היתה האווירה מסביבי. גם הנגנים באולפן אמרו שזה משהו שבטוח הולך להצליח.
לכן, זו גם תחנה בבגרות הנפשית, שעזרה לי להבין שיש מי שההצלחה מגיעה אצלו מיד, ויש מי שיצטרך לעבוד קצת יותר קשה. זו היתה גם תחילת ההתבגרות וההפנמה שלא כל הדרכים הן אותו דבר. בראייה לאחור, כנראה אין דבר כזה דרך קלה. כנראה צריכים להתבשל היטב לפני ההצלחה.
האמת היא שגם לא הייתי סגור על עצמי. בדיעבד, ייתכן שהאלבום הזה הגיע ממקום לא מספיק בשל, אולי מפונק, ואולי לא ממקום נקי באמת של 'אני מוזיקאי'. הייתי צריך לעבור עוד הרבה בירורים כדי להבין שאני מוזיקאי באמת.
ההתקרבות ליהדות: הכתיבה התעלתה
אחרי 'לא אוותר' לקחתי ברצינות את העניין של ההתקרבות ליהדות. אני לא קורא לזה חזרה בתשובה כי אני עוד לא מרגיש אפילו בחצי הדרך, אז בוא נאמר שמדובר רק בהחלטה ללכת בכיוון.
זו אולי התחנה המשמעותית ביותר מבחינתי, כי בו זמנית, גם הכוונה של היצירה שלי השתנתה. הכול התעלה למקום באמת אחר, כולל הנושאים שאני מדבר עליהם, הטקסטים שאני כותב וכן הלאה. אם פעם הייתי כותב על בינו לבינה, שזה היה הלך הרוח בתור בחור אחרי צבא, הרי שתהליך ההתקרבות גרם לי לדבר על נושאים יותר גבוהים, יותר נקיים. כלומר, חוץ מהדברים הפרטיים, האישיים והקטנים שלך, אתה נוגע בדברים שנוגעים יותר לכלל. אמנם גם בתקליט הראשון היו לי נגיעות כאלה, אבל הרבה פחות. זה גם היה הרבה פחות מבורר.
באותו שלב התחלתי לחשוב למה בכלל אני רוצה לעסוק במוזיקה. לא הייתה לי הרגשה של ייעוד בחיים, חשבתי שפשוט כיף לי לעשות מוזיקה. אבל כשאתה מתחיל לחשוב על משמעות החיים, אתה גם חושב על משמעות הייעוד שלך – וזה בהחלט יוצר שינוי. עד אז לא היתה לי יותר מדי משמעת, עשיתי דברים מבלי לחשוב יותר מדי. ואז אתה מתחיל להיכנס למשמעות ומשמעת, כלומר, למסגרת ברורה של הלכות, ולהבין שמהרגע שאתה קם בבוקר ועד לשינה – וגם כשאתה ישן – מישהו מכוון אותך, ואתה צריך להישמע אליו ולהבין מהי המטרה שלשמה הגעת לכאן. כשאתה מתעסק בדברים כאלה בחיים, הם באים מן הסתם לידי ביטוי גם ביצירה.
להיות אבא: לא רק הצרכים הפיזיים
עד הולדת הבן הבכור שלי, יוחאי ניסים, שהיום הוא בכיתה א', לא הבנתי מה זו אחריות. זה נשמע כמו קלישאה, אבל כן, אתה מתחיל להבין שיש יצור בעולם שכל כולו תלוי בך ובמעשים שלך. וזה לא רק בצרכים הפיזיים שלו, אלא גם בצרכים הרוחניים שלו. מובן שאם לא תיתן לו לאכול, הוא לא יחזיק מעמד, אבל גם במישור הרוחני, אתה מבין שהמעשים, המוסר והכוונות שלך משפיעים עליו. זה בעצם האוכל הרוחני שאתה מעביר אליו, ואם הוא לא יהיה מתוקן רוחנית ונפשית, זה כמו שתיתן לו אוכל לא מתוקן.
ואז אתה מתחיל יותר לדקדק במעשים. אתה מוצא את עצמך נמנע משתיית קולה בימי חול, כדי שגם הוא לא ילמד מזה, או מפסיק לעשות מעשים שהרשית לעצמך לעשות. בעיניים של אבא, אתה מבין שהילד רואה, ועליך לתת דוגמה אישית. תחושת האחריות מכריעה בסופו של דבר.
אישית, הבנתי שצריך לנווט בין הצורך לגדל את הילד ובין הצורך לעשות מוזיקה - שגם זה דורש ממך המון השקעה. האיזון והשילוב בין השניים מבלי שהילדים ישלמו מחיר מעניק גם כן סוג של התבגרות.
הנפילה בחנות המוזיקה: אני לא סוחר
לפני חמש שנים פתחתי בבאר שבע חנות לכלי נגינה. לכולם זה נראה כמו רעיון טוב, רק שלא השכלתי להבין שלהיות מוזיקאי ולהיות איש עסקים זה לא אותו הדבר, כי חנות כלי נגינה היא כמו כל בית עסק, בסופו של דבר.
כדי להקים את החנות לקחתי את הפיצויים שלי מהעבודה בשיפוצים, ועוד הלוואות, והחלטתי ללכת עם זה עד הסוף. חשבתי שזה מה שאני הולך לעשות באופן טבעי כמוזיקאי. נפגשתי עם יבואנים שמוכרים כלי נגינה והתחלתי לקנות כלי נגינה כמו משוגע.
שכרתי חנות. לא הערכתי נכון את ההוצאות השוטפות, לא התכוננתי לתקופה ארוכה של בניית העסק, לא חילקתי נכון את ההשקעה, ובתוך כמה חודשים, כשראיתי שיש שכירות גבוהה וארנונה גבוהה, הבנתי שזה מורכב מכפי שחשבתי. גם לא תפקדתי כאיש עסקים. כשהיו באים אליי להתייעץ לגבי כלי נגינה אם עדיף לקנות משהו שיש אצלי או בכלי זמר, אמרתי 'בחנות השנייה יש דברים שמתאימים יותר למה שאתה מחפש'. מה לעשות, אני לא סוחר. אחרי ארבעה-חמישה חודשים - ברוך השם שהבחנתי בזה מהר - ראיתי שיצרתי בור ושנשארתי עם הרבה ציוד שאין לי כל כך מה לעשות איתו. התייעצתי עם הרב מוטי אילון אם להמשיך או לסגור. הוא שאל אם מבחינה רוחנית ירדתי או לא, מאז שנפתחה החנות. ראיתי שהניסיון לשרוד באמת הוריד אותי רוחנית. ואז הוא אמר, 'אני חושב שאתה צריך לסגור, וכל ההפסדים הכספיים היו שכר הלימוד שלך'.
אני אדם שלא יכול לישון אם יש לי חוב. לכן העדפתי למכור את הדירה ולחסל את כל החובות. היו כלי נגינה שנשארו ולא היה לי מה לעשות איתם, אבל חלק מהיבואנים היו אנשים טובים וקיבלו בחזרה את הסחורה. ברוך השם, היתה לי גם עזרה מההורים ועברתי לדירה ששייכת להם.
רק היום, בראייה לאחור, אני יכול להבין שזה חסד גדול שעשה איתי הקדוש ברוך הוא. מאז צמחתי מבחינה רוחנית והבנתי יותר מה חשוב יותר ומה פחות. במשבר כזה אתה מבין כמה כוחות נפש יש בתוכך.
זו היתה תקופה קשה, שבמהלכה גם חזרתי לעבוד בבניין, אבל עברתי את התקופה עם אישה יקרה מאוד, שגם בימים הקשים האלה קיבלה אותי בבית בחיוך חם, כאילו הכול יותר טוב ממה שהיה.
החוויה הזאת בנתה אצלי קומה הרבה יותר גבוהה של אמונה, של הבנה שיש בנו כוחות נפש עצומים. בהסתכלות הכללית, אתה יותר בוגר, יותר זהיר, וגם קצת יותר מכבד את החיים ממה שהייתי לפני כן. לפני כן קצת זלזלתי; חשבתי שאני יכול לנצח הכול. אבל מאז אתה לומד שגם כשנראה שאין לך כלום, אתה יכול אפילו לעזור לאחרים. גם במצב הזה הייתי יוצא ומדבר עם בני נוער, מקרב, מעודד אותם. זה גילה לי כמה כוח אנחנו יכולים למצוא בתוך עצמנו.
בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי
