כשתומר גולדנברג היה בן 18 נחתה עליו פצצה. עד אז הוא ומשפחתו ניהלו חיי בורגנות רגילים ושלווים ביישוב באזור השרון כשלפתע הודיעו לו הוריו מירב ודני שהמשפחה עוברת לקיבוץ נתיב הל"ה בעמק האלה כדי לבנות בתים אקולוגיים ולחיות בקהילה שתשלב מחול עם חיים אלטרנטיביים, ירוקים. "שנאתי את הרעיון ואת כל הקטע", מספר תומר, "כי בתור בן 18, זה מבאס ממש כשפתאום מודיעים לך שעוברים למקום אחר, ועוד לחיות בקהילה כזאת".
גולדנברג הצעיר, שקיבל מלגת ספורטאי מצטיין בתור רוכב אופניים, נסע לארצות הברית לתקופה מסוימת, חזר לישראל ורק בסביבות גיל 23, מצא את עצמו פתאום מתחבר לקיק החדש של הוריו. "הייתי צריך לעבור חוויות טובות וגם קשות לבדי בשביל שאוכל להתחבר לכל העניין", הוא מודה.
החיבור נוצר בזכות השתלבותו במערך הבנייה האקולוגית של הקהילה, שמוביל אביו דני. תומר נהפך במהרה למומחה לבניית קירות ומבנים מסוגי קרקע שונים, יצירה של חומרים בנייה חדשים, הנחת דודים לאיסוף מי גשמים ותפעול מערכת צינורות ניקוז, בידוד ומיזוג.
"אתה רואה את הקיר הזה?", הוא שואל ומצביע בהתלהבות על הקיר החיצוני והצהבהב של סטודיו המחול שבנו חברי הקהילה על חורבותיו של לול ענק ונטוש בפאתי הקיבוץ. "זה בנוי מאדמה שאני אישית העמסתי על האוטו ממקום כלשהו בארץ. למדתי מאבא שלי עם אילו חומרים צריך לערבב את האדמה כדי שהיא תהיה קשיחה מספיק ומבודדת מחום ומקור, איך לייבש אותה וכיצד לעבוד איתה".
אני רואה שהקיר הסמוך בצבע קצת שונה, מין צהוב עם שוקלד צ'יפס. למה זה?
"אה, זה גללי סוס".
סליחה?
"כן כן. גילינו שגללי סוס עוזרים להקשחה של הקיר ומוסיפים לעמידות שלו, אז שילבנו אותם בכמה מהקירות החיצוניים. במקרה של הקיר הזה, מישהו קצת הגזים בכמות הגללים ששם בתערבות, לכן אתה רואה את זה. זה אולי פחות יפה מבחינה עיצובית, אבל מבחינה מבנית זו תוספת חשובה מאוד".
אחיות או לא להיות
הקהילה האקולוגית של נתיב הל"ה היא פרויקט רב חזיתי שדי מסובך לתמצת. ננסה בכל זאת. הגרעין של הקהילה הן האחיות לבית משפחת ורטהיים: נועה, טלי, מירב ורינה. נועה ורטהיים, עם בעלה עדי שעל, היא הכוריאוגרפית והמייסדת של להקת המחול הירושלמית ורטיגו, שפועלת מאז שנת 92' במרכז ז'ראר בכר בעיר. בני הזוג בנו את עצמם במאות הופעות מול קבוצות תלמידים בירושלים בשנות ה-90, צברו הכרה ותאוצה, התרחבו וכיום הם מפעל מחול מרשים שמופיע ברחבי העולם וכולל כמה עשרות רקדנים. " הילה ורטהיים: אני יודעת שזה שאנחנו חיות אחת עם השנייה זה דבר שמפתיע אנשים. המון פעמים שאלו אותי נשים אחרות 'איך אתן מסוגלות לחיות ביחד? אני לא יכולה לשתות קפה עם אחותי'. אז כן, אנחנו מסתדרות טוב. לי אישית, זה מאוד טבעי כי אני עובדת עם נועה ב'ורטיגו' כבר 17 שנה "
רינה ורטהיים, אחותה הצעירה של נועה, היא רקדנית מובילה בורטיגו; האחות הבכורה מירב היא מטפלת ומורה באמנויות ריפוי שונות ומנחת מדיטציה; האחות הרביעית טלי היא מנחת קונטקט אימפרוביזציה - לא גרה אמנם בקיבוץ, אבל שותפה בפעילויות שמייצרת הקהילה במקום. לפני חמש שנים החליטו שלוש מהאחיות – נועה, רינה ומירב – לעבור לקיבוץ נתיב הל"העם משפחותיהן ולחיות כקהילה אקולוגית שיוצרת מחול ואמנויות נוספות ומזמינה קהל מבחוץ להיות חלק מהעשייה.
נתיב הל"ה. גם יפים וגם סביבתיים
"אני יודעת שזה שאנחנו חיות אחת עם השנייה זה דבר שמפתיע אנשים", אומרת הילה, "המון פעמים שאלו אותי נשים אחרות 'איך אתן מסוגלות לחיות ביחד? אני לא יכולה לשתות קפה עם אחותי מרוב שאנחנו לא מסתדרות'. אז כן, אנחנו מסתדרות טוב, ואחלה לנו פה. שמע, לי אישית זה מאוד טבעי כי אני עובדת עם נועה בוורטיגו כבר 17 שנה, כך שליצור ביחד איתה באופן צמוד זו שגרה מבחינתי".
מסעדת שף
הקהילה שייסדו האחיות כוללת, נוסף על משפחותיהן, גם כמה רקדנים שגרים בקיבוץ. לצד אלה, תמיד אפשר למצוא כמה מבקרים ואורחים שלנים באחד מחדרי האירוח שבנה דני גולדנברג באזור הלולים הישנים. דמות נוספת ומרכזית בקהילה הוא הרב ברוך ברנר, שצמח בעולם הישיבות וחבר לרקדני ורטיגו כשנה לאחר הקמת הקהילה בקיבוץ.
"מה שקרה זה שהזמנו את ברוך לערוך תיקון ליל שבועות אצלנו בקהילה", מספרת הילה ורטהיים, "ונוצר ביננו חיבור יוצא דופן. מתוך החיבור הזה נולדה מעבדת התרבות – מיזם שלנו ושל ברוך שמשלב אמנות, רוח, תרבות, יהדות וקהילה". " הרב ברוך ברנר: אני רואה במה שקורה פה התחדשות יהודית, והיא קורית כמו צמח שצומח ובלי יד מכוונת בהכרח. זו הסיבה שאני לא רואה במה שאנחנו עושים אידאולוגיה. זו מילה שאני נזהר ממנה "
מעבדת תרבות היא קבוצה של עשרה אמנים מתחומי המחול, המוזיקה והתיאטרון שיוצרים ביחד, בנתיב הל"ה, ומשתלבים זה ביצירתו של זה. חלק מהיצירה שלהם קשורה לאקולוגיה ומתכתבת עם סגנון החיים של הקהילה האקולוגית סביבם. מדי ראש השנה, יום כיפור ושבועות מזמינה "מעבדת התרבות" את הקהל הרחב להתארח, לטעום ולקחת חלק באמנות שנוצרה בקהילה בקיבוץ וכן מאורח החיים האקולוגיים.
"באים איזה 150 איש, משפחות עם ילדים וגם זוגות ויחידים", מספר הרב ברנר, "הם מבלים פה לרוב 24 שעות, כלומר, גם ישנים על מזרנים באחד המבנים שלנו. הם חווים את היצירה וגם יוצרים חברותות קטנות של למידה יהודית, כמו תיקון שבועות למשל, מדיטציה ותנועה".
עדי שעל, הכוריאוגרף של ורטיגו, סיפר לי לאחר מכן במטבח שהקהל שמגיע לפה "מגיב המון למה שהוא רואה, חווה דעתו ומשתתף, אבל דבר אחד כולם אמרו לי: 'אל תחליפו בחיים את השפית שלכם, זו שעושה אוכל צמחוני מדהים'". בדיקת בית אבי חי העלתה שהטענות מדויקות.
מה שבולט בקהילה בנתיב הל"ה הוא החיבור בין תרבות ואמנות ליהדות. נראה שמדובר בטרנד כלל-ארצי של אנשים מתחומים שונים שמעוניינים לשבור את החומות שהפרידו עד לפני עשור-שניים בין התוכן והמסורת היהודיים לעולם התרבות החילוני.
"זה קורה בזכות דור חדש שקם בישראל ומחפש רבדים עמוקים יותר ביהדות ובתרבות שהוא הכיר עד כה בחייו", טוען הרב ברנר, "אני רואה במה שקורה פה התחדשות יהודית, והיא קורית כמו צמח שצומח ובלי יד מכוונת בהכרח. זו הסיבה שאני לא רואה במה שאנחנו עושים אידאולוגיה - זו מילה שאני נזהר ממנה. אני חושב שמה שאנשים מזהים במקום הזה ומושך אותם לפה זו הכנות. אין פה הפרדה בין עבודה לחיים, בין יצירה לאמונה, בניגוד לחיים של רובנו בעידן הזה, שמתאפיינים בהפרדות קשות בין החלקים השונים".
בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי
Model.Data.ShopItem : 0
6
