אחראים זה לזה

אנו, הבאים בשעריה של המאה ה-21, חשים שהמילה "קהילה" הולכת ולובשת צורה חדשה. הרי אנחנו חיים בקהילות רבות, שחלקן אפילו נקראות קהילות שיתופיות. בספר הפנים שלנו (Facebook) יש פנים רבים, וברשימת החברים הכלולה בה אפשר אפילו למנות חברים לא מעטים. אנחנו מנהלים שיחות אישיות וקבוצתיות, אנחנו כותבים קוראים ומגיבים, והכול בשעות שאינן מן היום ואינן מן הלילה, עם מספר רב של ידידים מכל קצווי העולם.

thinkstock
בעולם המתחדש שלנו אנחנו לא שייכים יותר לקהילה אחת: יש קהילות רבות המאפשרות לנו לתאר את חוויית השייכות וההשתייכות שלנו. במובנים מסוימים, בעיקר אלקטרוניים, החברות הקהילתית שלנו חוצה ימים ויבשות, ממוינת לפי עניין, למידה, פוליטיקה ואכפתיות. ומתוך האינטנסיביות הקהילתית הזאת, יכול להיות שנשמע משהו מדבריו של הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס מהדהדים באוזנינו, כאומרים: "לכל אחד נדמה שהוא בקשר עם האנושות כולה, ויחד עם זאת, הוא מרגיש בודד ואבוד" (מעבר לפסוק, עמ' 100). אנחנו מוצאים את עצמנו מעורבים ומתעניינים באירועים שמתרחשים רחוק מאיתנו, ובחוויה של קִרבה אישית לבני אדם שאינם קרובים לחברתנו. תוכניות הטלוויזיה מצליחות להכניס אותנו לתוך ביתם הפרטי של אנשים שאינם ממכרינו, והן גם מאפשרות לאותם אנשים להיות חלק יומיומי מהבית הפרטי שלנו, משיחות הסלון ומהארוחות המשפחתיות. ועם זאת, אנחנו חשים יותר ויותר במידה המצומצמת של מקומנו בתוך החברה האנושית ובתוך המציאות הגלובלית, ובהיותנו בודדים, איש איש לעצמו. אפילו בקרב המשפחה הקרובה, אומר לוינס, נעשו היחסים האישיים פחות ישירים, וכל אחד ואחת מבני המשפחה נתון בריבוי של מערכות ומסגרות נוספות שמחוצה לה.

לעתים מבקשים חלק מאיתנו למצוא מענה לצורך החברתי שלהם על ידי שותפות במועדון חברתי, מתוך תקווה שהבילוי המשותף והשהות המשותפת ייתנו מרחב שיאפשר מערכות יחסים שבהן נוכל לראות זה את זה ולשוחח זה עם זה "פנים אל פנים". אך האם אכן מצליח המועדון החברתי או האינטלקטואלי, מועדון הספורט או מועדון המעריצים לייצר יחסים שיתגברו על המלאכותיות של מסגרות פורמליות? העולם שבו אנחנו חיים, אומר לוינס, "הוא עולם מתוכנן יתר על המידה".

לא רק בבית הכנסת
הייתי רוצה להבין מחדש את רעיון הקהילה בעת הזאת, והייתי רוצה לחשוב על אפשרויות שונות שבהן הקהילה המודרנית והפוסט-מודרנית תוכל לקום. בואו נניח בצד, ולו לעת עתה, את המשמעות של הקהילה הפוליטית כמוקד של זהות. בואו נניח בצד גם את הקהילה התועלתנית הכלכלית, על כל יתרונותיה, וננסה להתחיל לחשוב על רעיונות אחרים של קהילה: קהילת התפילה של הרב סולוביצי'ק וקהילת הברית של לוינס.

• " היהדות מברכת את האדם המכיר בבדידותו וביחידותו, ורואה בכך אות לכבודו כאדם יחיד ומיוחד וליכולתו להיות אדם יוצר ומקורי. הכרה זו היא המאפשרת לאדם להכיר גם בכבודם ובייחודם של האיש האחר או של האישה האחרת ולהיות בזיקה ובדיאלוג עמם "

קהילת התפילה אינה רק קהילת בית הכנסת. לדידו של הרב סולוביצ'יק, קהילת התפילה היא השותפות הנוצרת בדיאלוג ובזיקה שבין אינדיבידואלים, העסוקים בייחודם ומכבדים זה את זה בשל כך. "לעתים קרובות מוצא אדם את עצמו בהמון, בין זרים. הוא חש בודד. איש אינו מכירו, איש אינו שם לבו אליו, איש אינו מעוניין בו... הוא מתחיל להטיל ספק בערכו ומגיע לניכור מן ההמון הסובב אותו. לפתע טופח מאן דהו על שכמו ואומר: האם אין אתה פלוני אלמוני? שמעתי עליך כה הרבה" (הרב סולוביצי'ק, דברי הגות והערכה, עמ' 231).

היהדות מברכת את האדם המכיר בבדידותו וביחידותו, ורואה בכך אות לכבודו כאדם יחיד ומיוחד וליכולתו להיות אדם יוצר ומקורי. הכרה זו היא המאפשרת לאדם להכיר גם בכבודם ובייחודם של האיש האחר או של האישה האחרת ולהיות בזיקה ובדיאלוג עמם. בעיני הרב סולוביצ'יק, זהו הבסיס לקהילה, אלא שיש לשים לב כי הקהילתיות הזאת - המתאפשרת בין יחידים, בין אני ואתה - מתממשת כאשר הם שותפים בפנייה אל "ההוא", אל האל. אמנם כל אחד ואחת מהם פונה בדרכו האישית והייחודית אל האל, אך בכך הם שותפים ביצירה של קהילה. הקהילה כ"דמוקרטיה רוחנית" היא זו שבה שותפים נשים וגברים המכירים בייחודיותו ובנבדלותו של כל אחד ואחת מבני הקהילה. קהילת התפילה היא הקהילה שבה מתקבצים איש ואישה העומדים כל אחד לעצמו בפני האל ומכוננים שותפות בפנייתם זו.

Thinkstock
לוינס מפנה את תשומת הלב לקהילה אחרת, זו שהבסיס שלה הוא המוסר, והשותפות שלה היא האחריות. קהילת הברית, הוא אומר, מבוססת על חובותינו האישיים כלפי זולתנו, ולא על התביעה שלנו לזכויות ולמשמעות אישית. ההתייצבות פנים אל פנים, זה מול זה, מטילה על האדם חובות מוסריים כלפי זולתו, ובהיותו מתייצב מול כמה יחידים, מוצא האדם את עצמו נושא באחריות מוסרית כלפי כל אחד ואחת מהם. אך מה שיהפוך את הקבוצה הזו לקהילת ברית יהא הנכונות גם לשאת בערבות ההדדית. קהילת הברית אינה רק ריבוי של התחייבויות אישיות, אלא רשת מורכבת של מערכות יחסים, שבהן האדם אינו רק מתחייב לאדם האחר, אלא נכון לשאת באחריות האישית גם כלפי האחריות שמוטלת על האחרים. אני הוא אני בזכות היותי נכון להיות מחויב לאדם האחר, כולל הנכונות שלי להיות ערב לחובות ולאחריות המוטלת עליו. הקהילה מתאפשרת כאשר האדם רואה את עצמו כמחויב מוסרית וכנושא באחריות גם לרעיון הערבות ההדדית של חברי קהילתו וכאחראי גם כלפי המחויבות המוסרית שלהם. כלשונו של לוינס, "אני עצמי תמיד אחראי יותר מאדם אחר, משום שאני אחראי גם לאחריות שלו, ואם יש לו אחריות לאחריות שלי, אני עדיין אחראי לאחריות שלו לאחריות שלי", ואכן "אין לדבר סוף" (הברית, עמ' 117).
 

קהילת הברית היא חברה שמציבה לעצמה אידיאל נשגב של אחריות ומבנה באופן עמוק ותובעני את משמעותה של האנושיות שבאדם. חברה כזו ראויה להיקרא קהילה.