אל תאיימו עלינו עם שלום

אני לא יודע למה, אבל משום מה נראה לי שאיש כאן לא מתלהב, בלשון המעטה, מהיוזמה הערבית המשודרגת. ראש ממשלת קטאר אומר לממשל בארצות הברית שהליגה הערבית מוכנה שבהסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים יהיו גם חילופי שטחים ותיקוני גבול, מה שאומר שבפועל, מדינות ערב מוכנות לקבל את הדרישה הישראלית שגושי ההתנחלויות יוכרו כחלק ממדינת ישראל, וכאן איש לא ממש מתלהב ולא יוצא מגדרו.

צילום: פלאש 90

כותרות אתרי החדשות באינטרנט ממשיכות לעסוק במיליון ואחד נושאים, רק לא באפשרות להסדר עם הפלסטינים. שום כותרת ראשית, שום פרשנות, כלום. גם מהדורות החדשות בטלוויזיה לא ממש הקדישו לעניין מקום של כבוד בתחילת המהדורה. היו כמובן נושאים חשובים יותר. רק כמה פוליטיקאים מהאופוזיציה, וגם השרה ציפי לבני, הביעו תמיכה ביוזמה הערבית, אבל הרוב נשאר דומם. למה? מישהו מפחד? כל כך הורגלנו כאן לחיים הטובים בצל הקיפאון והקיבעון?

מישהו חושב שאנחנו עדיין משחקים כאן באמת או חובה. זוכרים, המשחק הזה עם הבקבוק ששיחקנו כשהיינו ילדים מתבגרים וניצלנו את סיבוב הבקבוק כדי לספק את סקרנותנו כשפחדנו לשאול או לבקש. רק כשיגיע הבקבוק אלינו והאמריקאים יאמרו חובה, רק אז נתחיל לעשות משהו. ועד אז נבחן כל הזמן אם הם דוברי אמת, אם כוונותיהם רציניות, אם יש לנו באמת פרטנר.

" מישהו חושב שאנחנו עדיין משחקים כאן באמת או חובה. זוכרים, המשחק הזה עם הבקבוק ששיחקנו כשהיינו ילדים מתבגרים וניצלנו את סיבוב הבקבוק כדי לספק את סקרנותנו כשפחדנו לשאול או לבקש. רק כשיגיע הבקבוק אלינו והאמריקאים יאמרו חובה, רק אז נתחיל לעשות משהו. ועד אז נבחן כל הזמן אם הם דוברי אמת, אם כוונותיהם רציניות, אם יש לנו באמת פרטנר " בצה"ל עסוקים בתרגילי "שופוני" בצפון וב"סיכולים ממוקדים" בדרום, בשעה שבוושינגטון הרחוקה מדברים פיוס. ראש הממשלה בנימין נתניהו ודאי ימצא את המילים הנכונות,  או שיאמר כי הוא מברך על היוזמה ויקרא שוב לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים ללא תנאים מוקדמים, או שימצא את המילים המתאימות להסביר מדוע היוזמה הערבית המוזרה הזאת מסוכנת כל כך לישראל. אמנם קצת פחות מהגרעין האיראני, אבל עדיין מאוד מאוד מסוכנת. אה, ושאין לנו פרטנר לשלום כבר אמרנו? זה גם אמת וגם חובה להגיד. שניים במחיר של אחד. בכל מצב התוצאה תהיה זהה.

בכלל, צריך לדעת איפה לומר את הדברים. הנה, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הופיע בכנס של ה"ג'רוזלם פוסט" בניו יורק וספג קריאות בוז כשהעז לומר דברים בזכות פתרון שתי מדינות לשני עמים – רעיון שגם ראש הממשלה שלנו הסכים לקבל בלית ברירה, כשהבקבוק היה בידי האמריקאים ואלה בחרו בחובה.

ומה האמת בשאלת האיום האיראני? לדברי אולמרט השבוע, ישראל מגזימה בהערכות שלה את התקדמות האיראנים בייצור הפצצה הגרעינית והוסיף כי איראן רחוקה מהקו האדום, כפי שצייר אותו נתניהו מעל דוכן העצרת הכללית של האו"ם. ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, שנאם אף הוא באותו כינוס, לא היה רחוק מדעתו של אולמרט והוא ממשיך להתנגד נחרצות לתקיפה ישראלית אפשרית באיראן.

אז אצל מי מצויה האמת? אצל השניים האלה שמבינים דבר אחד או שניים בנושא, או שמא אצל נתניהו, שרוקד סביב הקו האדום ומשנה את המרחק ממנו בהתאם? בהתאם למה – זאת שאלה אחרת שלי אין את התשובה עליה, אבל תמיד טוב שמרחף מעלינו איום כלשהו. זה מאחד את העם, זה משכיח את הצרות האחרות, הכול מתגמד אל מול הסכנה הממשית הבאה לכלותנו.

ועוד שתי הערות קטנות לסיום:

1. השבוע פורסם כי האבטלה בישראל ירדה לשפל והיא עומדת על 6.5 אחוזים, שהם בערך 230 אלף בלתי מועסקים. הישג שיא לכלכלה הישראלית. אבל שכחו לספר לנו מה קורה עם כל אותם עצמאיים שכמעט אינם עובדים ומה קורה עם אלה שכבר סיימו את תקופת קבלת דמי האבטלה ולא מצאו עבודה ושכחו לספר לנו על אלה שכלל לא רשומים בשום מקום ולא מדווחים. אז המספר הריאלי של הבלתי מועסקים הוא הרבה יותר גבוה, אבל למה להרוס את הסיפור עם העובדות?

 
התמכרות ידועה מראש. האח הגדול

2. החל בשבוע הבא שוב תשודר תוכנית הריאליטי "האח הגדול". כמו בעונות הקודמות, גם הפעם אני בטח אומר בהתחלה שאני לא מוכן לצפות בזבל הזה, ואחרי כמה תוכניות אתחיל רק להציץ ואז... בצ'יק צ'ק אהיה לצופה נאמן. השאלה שלי היא בתוך כמה תוכניות זה יקרה, או שאולי בכלל עדיף לוותר על הריטואל הזה ולצפות ישר מהתוכנית הראשונה.