הסוד הוא הזרימה

בית הכנסת התימני: מורי במשפחה מסורתית

גדלתי במשפחה מסורתית. התגוררנו סמוך לבית הרב הראשי של ראש העין, הרב דוד חג'בי זצ"ל. גם התפללנו בבית הכנסת שלו. אני זוכר בתור ילד את הבכי שלו בראש השנה וביום כיפור: בן אדם זקן, בן 90, היה בוכה כמו ילד קטן. הדרת הפנים שלו, הזקן – הכל הותיר בי חותם משמעותי שקיבל ביטוי רק כעבור שנים.

בזמנו, שאלו את אבא שלי למה הילדים שלו לא עולים לתורה כמו כל הילדים התימנים. ייאמר לזכותו שהוא היה מוכן. הביאו לנו "מורי" לבית במשך שלוש שנים, ואני ואחי היינו עולים לתורה, כמו כל הילדים. בילדות חווינו הרבה את טעם התורה, התפילה והשבת. זה נשאר אצלנו לאורך שנים.

הנסיעות עם עוזי חיטמן: סימני שאלה

בגיל 22, אחרי השחרור מצה"ל, ניגנתי עם עוזי חיטמן ז"ל בהופעות. עד אז לא חשבתי יותר מדי על תכלית החיים; פשוט ביליתי. היינו נוסעים בוואן אחד להופעות, כל הצוות. בנסיעות האלה עוזי תמיד אמר שאדם לא בא לעולם כדי לשתות, לאכול, לישון וחוזר חלילה. הוא בעיקר שאל שאלות. אביו היה יהודי דתי, חב"דניק, וכנראה' הוא היה שואל אותו את השאלות האלה. את השאלות האלה עוזי העביר אלינו. גם זה עורר בי סימני שאלה על משמעות החיים.

באותן שנים התעורר אצלי צימאון לחיפוש. התחלתי לקרוא על ההיסטוריה של עם ישראל והתחלתי לקרוא גם על האצ"ל, על הלח"י, על ההגנה ועל הבריטים.

סבתא חסרת אונים: ראיתי שיש סוף

אחד האירועים המכוננים שגרמו לי לשנות כיוון בחיים היה בתחילת תהליך ההתקרבות. אימא שלי קראה לי להגיע ולקחת את סבתא לבית החולים. התברר שחצי גוף שלה השתתק. טסתי מיד ברכב לראש העין, לבית סבתא, וראיתי אותה חצי משותקת, מסתכלת לי בעיניים ולא יכולה להגיד שום דבר. היא היתה כזו חסרת אונים. בעיניים שלי ראיתי שיש סוף לחיים, שיש דין, שיש דיין. לא רק נהנים ומבלים. זה זעזע אותי מאוד. כל ההסתכלות שלי על העולם קיבלה ממד אחר.

סוד ההספק: זרימה, תמימות ופשטות

בתוך 19 שנה הוצאתי 11 אלבומים. הסוד הוא הזרימה, נוסף על תמימות ופשטות. אני מקליט באולפן הביתי. כשאדם שואף לשלמות ומכל דבר הוא לא מרוצה, באמת יכול לקחת לו הרבה זמן עד שיהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. אין לזה סוף. כך הוא בעצם לא עושה הרבה. כשאדם מבין שאינו מושלם, הוא זורם יותר ולא מתחכם יותר מדי. בזמנו, באלבומים הקודמים, כל מיני ידידים ניסו לעצור אותי, אמרו שזה לא מספיק. ואולם, ידעתי שיש בשירים האלה דיבורים שעומדים ברומו של עולם. היצירה שלי בהחלט לא נעשית בשביל הרושם, הכסף וההצלחה. " כשאדם שואף לשלמות ומכל דבר הוא לא מרוצה, באמת יכול לקחת לו הרבה זמן עד שיהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. אין לזה סוף. כך הוא בעצם לא עושה הרבה. כשאדם מבין שאינו מושלם, הוא זורם יותר ולא מתחכם יותר מדי. בזמנו, באלבומים הקודמים, כל מיני ידידים ניסו לעצור אותי, אמרו שזה לא מספיק. ואולם, ידעתי שיש בשירים האלה דיבורים שעומדים ברומו של עולם. היצירה שלי בהחלט לא נעשית בשביל הרושם, הכסף וההצלחה "

אימא על ערש דווי: אתה חייב להמשיך

אימא שלי נפטרה בשנה האחרונה. בשבוע פטירתה, היא שכבה בעיניים עצומות בבית החולים, כמעט לא התלוננה. התחלתי לשיר לה שירים. היא פתחה את עיניה והתפעלה. "איזה יופי של שיר", "איזה שיר יפה". המשכתי לשיר לה בשקט ליד המיטה, והיא פתחה את עיניה ושאלה "אתה מופיע לפעמים בפני ציבור?". היא ידעה כמובן את התשובה, ובעצם רמזה שאעסוק בכך יותר. ככה המשכתי לשיר לה, ובהמשך היא פתחה את העיניים בהתפעלות ושאלה את אותה שאלה. החלטתי לחשוף בפניה את רחשי לבי באותה תקופה. אמרתי לה "אימא, אני מבוגר, הקול שלי כבר לא צלול כמו פעם". היא אמרה "לא, אתה חייב להמשיך. יש לך כזה כישרון".

האלבום החדש שלי, 'דיבור פשוט', שמקבל הרבה תגובות טובות, מתקבל אצל הרבה אנשים באופן חיובי. אני חושב שזה בזכות הצוואה של אימא. משהו נפתח מאז, וזה מרגיש לי כמו התחלה חדשה.