מדעי החיים

שם: מיה הלוי
גיל: 56 
מגורים: המושבה הגרמנית בירושלים
בתכלס: מנהלת מוזיאון המדע בירושלים
ציונות? "ציונות היא חברה ישראלית שוויונית עם אחריות חברתית וסביבתית" 

מיה הלוי, ילידת הרצליה, הגיעה לירושלים עם חברים רבים שסיימו כמוה את לימודי הארכיטקטורה בטכניון. בשנות השבעים היתה ירושלים עיר תוססת בתנופת בנייה אדירה, שהציעה אפשרויות רבות והאירה פנים למי שרצו להתיישב בה, אך היא לא שיערה שהמעבר לעיר יוביל אותה בסופו של דבר להקמת מוזיאון מדע.

לאחר שילדה את בנה הבכור החליטה לעשות הסבה מארכיטקטורה, ונפגשה עם פרופ' פיטר הילמן מהאוניברסיטה העברית, שהצליח לסחוף אותה להרפתקה של הקמת מוזיאון אינטראקטיבי למדע. "קסם לי הרעיון להקים משהו מהיסוד, משהו שאין לו מודל קיים, לתכנן קונספט פילוסופי ולהביאו לידי ביצוע", היא מספרת. "המטרה היתה להקים בית למדע. המהות מאחורי המוזיאון היא לקחת רעיונות, תופעות ותהליכים מדעיים מופשטים, להפוך אותם לקונקרטיים ולהסביר דרכם כיצד פועל העולם ובאילו דרכים ניתן להבין אותו. זהו אתגר אינטלקטואלי אבל גם יישומי. הוא לא נשאר מופשט".

פרופ' הילמן ראה  בפרויקט משימה חברתית חשובה.  "המדע יפה ומדהים, אבל המדענים אינם מצליחים להנחיל את היופי הזה לכלל החברה באמצעות המחקר. הכוונה כאן היא להעביר את הידע בצורה אינטראקטיבית, שתהפוך את הנושאים המדעיים לפשוטים ונהירים לכל. אני רואה במוזיאון בית שפתוח לציבור - התשלום שווה לכל נפש, ויש גם כרטיס משפחתי, כדי שלא להקשות על מי שרוצה לבקר במקום".

מיקרוקוסמוס של החברה

המוזיאון, שהוקם בתחילת שנות התשעים, מהווה גם אכסניה לשיח מדעי, שמיועד לחוקרים אך נגיש לקהל הרחב, ויש בו במה להצגת רעיונות ומחקרים שחלקם קשורים לעניינים חברתיים. "התוצאה היא שהציבור הופך שותף לדיאלוג המדעי ומשתתף גם בעשייה עצמה", אומרת הלוי.

בחגים באים מבקרים רבים למוזיאון - חרדים, חילונים, דתיים וערבים - מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. "לדעתי, יש למוזיאון תפקיד חברתי חשוב, כי אנחנו מחפשים את התכונות המשותפות בחברה הישראלית ולא את מה שמפריד. למדע ולטכנולוגיה יש יכולת ליצור מכנה משותף טוב בין האוכלוסיות השונות. במקום הזה אפשר ליצור תשתית של השכלה ושל ידע ובסיס לפיתוח החברה הישראלית כולה".

גם צוות המוזיאון מגיע ממגזרים שונים וממגוון תחומי עיסוק. "בעיניי זה נפלא לראות בחורה מוסלמית שעוטה רעלה מדריכה משפחה חרדית", אומרת הלוי. "נשיא מוזיאון המדע בפריז ביקר במוזיאון שלנו, ותהה מדוע אנחנו מרשים למדריכות ללבוש רעלות - הרי בשנים האחרונות לא מרשים אצלם להגיע למקומות מסוימים בלבוש דתי כמו רעלה. אני חושבת שזה מעיד על סובלנות ושובר סטריאוטיפים. אותה משפחה חרדית מתוודעת לבחורה שמסבירה להם על המוצגים בנעימות ובפשטות, ולא משנה אם יש לה רעלה או לא. זה מראה שיש כבוד לדת שלה, כמו לדתות אחרות באשר הן, וזה מאפשר יחס סובלני יותר לאחר".

הלוי טוענת שהסובלנות הופכת למצרך נדיר בירושלים: "זו עיר שיכולה להיות עיר פלורליסטית ובינלאומית, ששכבות של עבר והווה שזורות בה זו בזו, אך לצערי היא אינה מתפתחת בכיוון הזה. העיר שאמרו עליה שקיבלה תשעה קבין של יופי נוטה לכיוון ההפוך".

כששואלים אותה מהי ציונות עבורה, היא מדברת על חברה שוויונית ואחראית. את האידיאל הזה היא מנסה ליישם במוזיאון באמצעות המדע, בנגישות ובבהירות, ובעזרת יחס של כבוד לסקטורים השונים בחברה והתמודדות עם נושאים חברתיים.