רקוויאם לעיתונות הישראלית

יוסי עין-דור
10.10.12

כדי להיות עיתונאי צריך בראש ובראשונה להיות סקרן, מתעניין, בעל ידע כללי נרחב, אכפתי. היום קשה מאד למצוא את התכונות האלה, וזאת רק סיבה אחת למצבה העגום של העיתונות. יוסי עין-דור פסימי

עיתון "הארץ", יום שלישי השבוע, עמוד 3. הכתבה מדברת על פרק חדש בחייו הפוליטיים של נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, שנבחר לכהונה רביעית ברציפות. בכותרת המשנה נכתב: "נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, ניצח בבחירות וימשיך את המהפכה הסוציאליסטית שש שנים נוספות. אלה שהפעם תהיה לו אופוזיציה". תקראו שוב ונסו לגלות מה לא נכון במשפט הזה. מעיתון "הארץ" אני מצפה ליותר. כן, טעות כתיב נוראה. הם התכוונו ל"אלא" וכתבו "אלה" - שתי מילים בעלות מובן שונה לחלוטין. לכאורה, רק טעות כתיב, טעות אנוש, אלא שבטעות הזאת יש בה משהו המסמל את מצבה של העיתונות בארץ. טעות כזאת אסור שתקרה. לפני שמשהו עולה לדפוס אמורים לעבור עליו כמה וכמה זוגות עיניים בוחנות ומקצועיות. מקצועיות! כבר אין עיתונאים כאלה. אורי אבנרי (צילום: פלאש90)

 

"הארץ" הוא האליטה שבאליטה, העיתון שהציבור הרחב לא קורא, אבל נמצא על שולחנם של כל מקבלי ההחלטות והאנשים המשפיעים במדינה. גם "הארץ" הוא כבר לא מה שהיה, כמו העיתונות כולה.

 

נפלאות הפייסבוק קישרו אותי לאתר שמעלה כמעט מדי יום כתבות משבועון "העולם הזה", זיכרונו לברכה. ב"העולם הזה" בעריכת אורי אבנרי התחלתי את דרכי העיתונאית. אצלו טעות כמו זו של "הארץ" לא היתה יכולה לקרות. למה? כי האיש קפדן ומכבד את המילה הכתובה, את עבודתו כעיתונאי ואת תפקיד העיתונות בכלל; לא שופר של משרדי יחסי ציבור, פוליטיקאים ואנשי הון; לא כלי שרת של מישהו, אלא של הציבור בלבד. אבל עיתונאים כמו אורי אבנרי, על כל מגרעותיו וחסרונותיו, אין היום, גם לא הוותיקים שבהם.

 

מרבית העיתונאים היום כבר לא רואים את עצמם כמשרתי ציבור. היום כל אחד "עושה לביתו". בתי הספר לעיתונות, שבחלקם אני מלמד, אלה שאמורים להכשיר את הדור הבא ולהתוות את הדרך, עוסקים היום גם הם בקרב הישרדות. צריך לשאת חן בעיני הסטודנטים, צריך להקל איפה שרק אפשר, צריך להתחשב, צריך למלא כיתות. כדי להיות עיתונאי צריך בראש ובראשונה להיות סקרן, מתעניין, בעל ידע כללי נרחב, אכפתי. קשה מאוד למצוא את התכונות האלה בין מרבית הסטודנטים שנרשמים ללימודי עיתונות. הם רוצים את הזוהר; לא את העבודה הקשה. רוצים להיות "כתבי כורסא". הכיוון הוא תמיד הגשה, להיות יונית לוי. לזה מחנכים בשני העשורים האחרונים, אז זה מה שמקבלים. כשכל כתב נהייה פרשן ואז נהייה "טאלנט" ואז מגיש ואז "סלב", אין לו כבר זמן להיות עיתונאי. ריפורטר הוא התפקיד הבסיסי של עיתונאי. מי רוצה היום להיות ריפורטר?

 

יש אינספור סיבות למצבה העגום של העיתונות בישראל, ואין לי כוונה לנסות לפרוש את כולן בטור הזה. עבודת דוקטורט בנושא יכולה להיות רעיון לא רע בכלל. " אין שום סיבה שמישהו ממגישי הטלוויזיה ירוויח עשרות אלפי שקלים בחודש, בטח לא במצבה הנוכחי של התקשורת, כשמעל הכול מרחפת חרב הסגירה. למה מגיש חדשות צריך להשתכר 80 אלף שקל בחודש? "

 

רבים תולים את חוליי העיתונות הישראלית בחטא הקדמון של עמוס שוקן יצירת "חוזים אישיים" עם הקמת עיתון "חדשות", וכך החל בריסוק ההסכמים הקיבוציים ומעמד העיתונאים. לשוקן שמורה אולי זכות ראשונים, אך אלה שבאו אחריו עשו נזקים גדולים יותר לאין ערוך. לא שוקן הפך את העיתונאי ל"טאלנט"; זו היתה הטלוויזיה המסחרית, ערוץ 2.

 

איזו סיבה מוסרית וערכית יש לכך שעיתונאי, הבכיר שבבכירים, ישתכר יותר מראש ממשלה או שופט עליון? כן, זה שוק חופשי, ובעידן הטלוויזיה המסחרית, ההיצע והביקוש הם שקובעים. אבל כבר הוכח שאחוזי הצפייה אינם קשורים למגיש או למגישה. הצפייה בחדשות 2 ובחדשות 10 אינה נפגעה אפילו בעשירית האחוז כשיעקב איילון ומיקי חיימוביץ עזבו. גם כששלי יחימוביץ' עזבה את "פגוש את העיתונות", הצפייה לא נפגעה, והיא השתכרה יותר מחמישים אלף שקל בחודש (על פי עדותה שלה).

 

אין סיבה, גם היום, שמישהו ממגישי הטלוויזיה ירוויח עשרות אלפי שקלים בחודש, בטח לא במצבה הנוכחי של התקשורת, כשמעל הכול מרחפת חרב הסגירה. אין סיבה שפערי השכר בין העיתונאים מהשורה ובין הבכירים, או יותר נכון המפורסמים, יהיו של מאות אחוזים. איזו סיבה יש שמגיש חדשות ישתכר 80 אלף שקל בחודש? שום סיבה שבעולם. 35 אלף שקל בחודש זה רע? 30 אלף שקל בחודש זה רע?

 

פעם היה כאן שר אוצר שקראו לו יגאל הורוביץ. האיש אמר את מה שחשב בלי לעשות חשבון. הוא היה שר אוצר בממשלת בגין בתקופה שהאינפלציה במשק דהרה ואיבדה כיוון. "משוגעים, רדו מהגג", הוא אמר אז, ואילו היה היום בחיים, היה מן הסתם אומר את זה גם עכשיו.

 

העיתונות הישראלית היתה חולה עוד לפני הטלוויזיה המסחרית, אבל לקתה אז במחלות שניתן היה לרפא. היום העיתונות איבדה את דרכה לחלוטין ומתקשה לחזור ולהיות מה שהיא אמורה להיות. עיתונות צריכה לעבוד מתוך תחושה של שירות לציבור שחי במדינה דמוקרטית וחייב לקבל מידע אמין בזמן אמת כדי שיוכל לקבל החלטות על דרך חייו. עיתונאות צריכה להיות דרך חיים, מקצוע, ולא עיסוק זמני וקרש קפיצה לתפקיד נחשק ומתגמל יותר.מי רוצה היום להיות ריפורטר? (צילום: פלאש90)

 

אבל את התהליך הזה כנראה כבר לא ניתן לעצור, ומה שנראה בעתיד הלא רחוק הוא לא עיתונות, אלא אמצעים שונים להעברת תכנים – אלא אם כן נתעשת ונשנה כיוון. אבל לזה באמת קשה לי לצפות, וסליחה שאני סקפטי.

עוד בבית אבי חי