צוברת זיכרונות

דודו כהן

12.08.12

הצלחה בגיל צעיר, הקמת משפחה, אסון גדול, היעלמות – ולידה מחדש. דורית ראובני נזכרת

תשואות ראשונות: באוטובוס לתל אביב

אני בת קיבוץ שער עמקים, והדבר המשמעותי שאני זוכרת זה שכילדה אהבתי לשיר. אני גם זוכרת את שירת "מה נשתנה" בחדר האוכל הקיבוצי בפסח. אבל מה שעשה את השינוי הדרמטי בחיי היתה הנסיעה לדרום אמריקה, במסגרת שליחות של הוריי. היינו רוב הזמן בארגנטינה, וקיבלתי גיטרה בהשאלה כדי ללמוד לנגן ולשיר בספרדית עם מורה פרטי שהגיע אליי הביתה.

השליחות הזאת ארכה שלוש שנים, ולא חזרתי כמו שנסעתי. נסעתי ילדה בת תשע וחזרתי נערה בת 12 ששרה ומנגנת על גיטרה בספרדית. זה היה די אטרקטיבי שאני מנגנת ושרה, ובכל אירוע שהיתה הצדקה - יאללה, דורית מנגנת ושרה. ככל שהתבגרתי, הבינו אנשי הקיבוץ שראוי לשלוח אותי ללמוד מוזיקה באופן מקצועי. לכן, בגיל 15 כבר התחלתי ללמוד שירה קלאסית. בגיל 16 וחצי שמעתי שיש תוכנית רדיו ששמה "תשואות ראשונות". כתבתי מכתב ובו בקשה להתקבל לתוכנית. אחי הגדול לקח אותי באוטובוס לתל אביב, והמבחן נערך בצוותא. מנהל התחרות אמר: "דורית, את שרה יפה, אבל לכי ללמוד קודם שנה בתל אביב אצל המורה לולה שנצר - המורה המיתולוגית". אחרי שנה של לימודים חזרתי למבחן והתקבלתי. זה היה עידן טרום הטלוויזיה, בשנת 69', והאימפקט היה רחב מאוד.

להקות צבאיות: השירים המשמעותיים בחיי

שנה לאחר "תשואות ראשונות" התגייסתי, וכבר אז קיבלתי מכתבים מקציני החינוך של הפיקודים השונים שהציעו לי להצטרף אליהם ללהקות הצבאיות.

בשלב הראשון הקמתי צמד עם גיא יפה, ואז ציוותו אלינו את צביקה כרמל. כך הפכנו להיות שלישיית פיקוד מרכז. הקלטנו בין השאר את השירים "היום היום", "ציפור בגשם", "יש פרחים" ועוד. איצ'ה גולן, קצין החינוך, כבר נתן לי קרדיט כזמרת, ולכן העניק לי מתנה - להקליט ארבעה שירים. פתאום שמעתי את עצמי ברדיו כזמרת שאחרי עידן "תשואות ראשונות".

בהמשך החליטו לגבש צוותי הווי שונים ללהקת פיקוד המרכז. העבודה נעשתה עם יאיר רוזנבלום ומוני אמריליו, וגם שם קיבלתי את השירים המשמעותיים של חיי - "מסביב למדורה", "האיש מן הבקעה" ועוד.

שירתי בצבא שלוש שנים, כי רחבעם זאבי, אלוף הפיקוד דאז, לא כל כך נתן לי להשתחרר. איך זה קרה? כשהולכים ללהקה צבאית חותמים על ארבעה חודשי קבע נוספים. אחר כך החתימו אותי כזמרת בקבע לעוד חצי שנה, ואז זאבי השאיר אותי בצו 8 לעוד חצי שנה. אני זוכרת שבסוף הרגשתי שדי, אני לא מסוגלת יותר, והוא אמר לי "בזכות הצו 8, אני נותן לך זמן לאסוף שירים לתקליט הראשון שלך כזמרת אזרחי". בהמשך היו חמישה חודשים נוספים של מילואים בעקבות מלחמת יום כיפור. היינו בכל מקום שאפשר. זו היתה תקופה קשה מאוד מבחינתי.

" כשאתה מתגלה בגיל צעיר, אתה צריך להוכיח את עצמך לאורך כל השנים. בכל פעם שהייתי מקדישה את חיי למשפחתי ולילדיי, גם נעלמתי מבחינה תקשורתית. מובן שזה לא היטיב במיוחד עם הקריירה. "

קריירת סולו: הכול בד בבד עם הקמת המשפחה

עם השחרור העליתי את המופע "שירת רחל", שבמסגרתו נפגשתי עם חנן יובל ועם דני כץ. חנן התחיל להלחין את כל שיריו בד בבד עם המופע. כשהסתיימה התוכנית הזאת, התחתנתי עם יענקל'ה מנדל, שאותו הכרתי בלהקת פיקוד מרכז. הוא היה "הקומיקאי" ואני הייתי "הזמרת הרצינית". התחתנו בשנת 75', אחרי שלוש שנים וחצי של חברות.

כשהסתיימה התקופה של "שירת רחל" עשיתי הפקה עם דודו זכאי - "לקום בשש בבוקר". בתוכנית הזאת הריתי עם בני הבכור טל, שהיום הוא בן 34. במקביל הקלטתי והוצאתי תקליטים. לכל תוכנית היה תקליט.

בתחנה הזאת של חיי האישיים והמקצועיים תמיד שרתי, אבל בד בבד גם יצרתי משפחה. בעיניי, יש לנושא המשפחתי חשיבות עליונה. בכל פעם כשילדתי, הקדשתי את הזמן לילדים.

בהמשך עשיתי מופעים שונים, וחוץ מזה, לא הקלטתי הרבה. אחרי הרבה שנים שבהן לא הקלטתי חומר מקורי, החלטתי ב-87' לחבור לאילן וירצברג. הוא שינה את חיי המוזיקליים, כי פתאום, אחרי הרבה שירי שנות ה-60 ושירי ארץ ישראל הישנה והטובה, הוא הביא לי חומרים של שמעון גלבץ, יונה וולך וכו'. זה היה תקליט משמעותי, כי הוא יצא אחרי שתיקה תקשורתית ארוכה. בשלב הזה נוצר מומנטום לקריירה שלי, אבל אז הוא נקטע במפתיע.

האסון המשפחתי: זה תקע לנו את החיים

בשנת 88' נהרגה אמי בתאונת דרכים, במהלך טיול שורשים שהיא עשתה עם אבי ביוגוסלביה. לאחר האסון הריתי עם בני השלישי אסי, ב-89'. בעקבות האסון היה בי רצון לעזוב את כל הנושא המקצועי ולהביא ילד נוסף.

אחרי האסון חזרתי לשיר - אני זמרת של הופעות - אבל כבר לא הקלטתי אלבום מקורי נוסף, למרות שזה היה בתכנון. זה פשוט תקע לנו את החיים, אבל מנגד, הניב חיים חדשים.

בשנת 93' השתתפתי בקדם אירוויזיון, עם השיר "בית בקצה הקשת", וגם הוצאתי אלבום הנושא אותו שם. נוסף על כך הופעתי עם דודו פישר במופע חזנות, וב-96' הוצאתי אלבום אוסף, "היום היום"; בשנת 2000 החלטתי להקליט דיסק לדינו לכבוד יום ההולדת ה-85 של אבי ולזכר אמי. זה אחד הדיסקים היותר חשובים בחיי. לא חשבתי שאני יכולה להתמודד עם הרומנסות האלה, אבל זה הצליח מאוד. מאז אני יכולה לעשות ערבים שלמים של לדינו ולשלב את שיריי עם הלדינו. זה משהו מיוחד שלא היה מובן מאליו.

העשור האחרון: הופעות והדרכה קולית

אני נמצאת בדיוק 40 שנה אחרי ש"היום היום" נבחר לשיר השנה ברדיו. לא פשוט לסחוב על הכתפיים הצלחה כזו, כי כשאתה מתגלה בגיל צעיר, אתה צריך להוכיח את עצמך לאורך כל השנים. בכל פעם שהייתי מקדישה את חיי למשפחתי ולילדיי - גם נעלמתי מבחינה תקשורתית. מובן שזה לא היטיב במיוחד עם הקריירה.

אני באמת לא יודעת להסביר למה לא היה לי פרויקט ספציפי בעשור האחרון. אני רק יודעת שבשנת 96', אחרי רצח רבין, החלטתי להתמקד בנושא ההדרכה הקולית. יכול להיות שזה מילא אותי. למעשה, זה ממלא אותי עד היום. הייתי מורה בסטודיו של יורם לוינשטיין, והיום אני מורה בבית הספר הדרך לאמנויות הבמה. הסיבה העיקרית שאני לא מקליטה אלבומים כל הזמן נובעת מכך שהמימון בא מביתנו. זה לא שיש חברת תקליטים שמפיקה את תקליטיי. אנחנו עובדים קשה, וכשיש אפשרות, אנחנו מממנים. לכן, דברים כאלה לוקחים זמן.חשיבות עליונה לנושא המשפחתי. ראובני עם בן זוגה יעקב מנדל ועם בתה מור

בעשור החולף הקלטתי סינגלים פה ושם, אבל לא הקלטתי אלבום שלם. לכן, הקלטת אלבום ההופעה החדש שלי באה מתוך רצון הקהל לחוות את ההופעה. היו שואלים אותי מדי פעם "יש לך אלבום הופעה?", ותמיד עניתי בשלילה. עכשיו הגשמתי רצון של הופעה חיה עכשווית, גם בשל רצון הקהל. באלבום יש 20 שירים, כולל שני שירים חדשים. בני הצעיר אסי מלחין ומעבד, ואני שרה שניים משיריו. החיבור הזה, איך לא, נפלא בעיניי.