על רגל אחת

לפני כמה שבועות הלכנו, יאיר ואני, לקונצרט של התזמורת הסימפונית של אוסטין, וישבנו ליד אדם עם רגל תותבת. התגובה הטבעית של ילד במקרה כזה היא לנעוץ עיניים ולהתחיל לשאול שאלות. התגובה הטבעית של מבוגר במקרה כזה היא להתעלם "בנימוס" מהשוני, ולהסיט את המבט.

 למרבה החלחלה, יאיר בחר באפשרות הראשונה, קפץ ואמר "היי! אפשר לשאול כמה שאלות על הרגל שלך?"

 נחרדתי לרגע, אבל עד מהרה העמידו אותי במקומי. התפתחה שיחה מדהימה עם האיש שישב לידנו. התחלפתי במקומות עם יאיר כדי שאוכל לשאול את השאלות בעצמי, ובמהלך הערב נודע לנו מה קרה, איך הוא התמודד עם זה, מה היה הכי קשה, מה הטכנולוגיה שמאחורי הרגל התותבת ואילו שינויים חלו בטכנולוגיה עם הזמן.

זקיפות הקומה וחוש ההומור של דייויד, ידידנו החדש, היו מדהימים. הוא סיפר לנו שחבורת ילדים הגיעה אליו פעם בריצה ושאלה מה קרה לרגלו השנייה. כעבור רגע, ילדה אחת אמרה "כולם לעמוד על רגל אחת!" ואכן, כל ילדי החבורה נעמדו על רגל אחת והתחילו לנתר, ודייויד יחד איתם.

לעתים קרובות, ילדים לא יודעים איך הם "אמורים להתנהג", אבל גם רוב המבוגרים לא יודעים איך להתנהג ואיך להרגיש בנוח במצבים כאלה.

המפגש הזה נתן לי השראה לכנס פורום מודעות לבעלי מוגבלויות באוסטין באוקטובר הקרוב. האירוע יספק פורום שאפשר ללמוד בו על הבדלים במקום להתעלם מהם, ויש כמה דברים שהייתי רוצה להשיג:

 • לתת לבעלי מוגבלויות במה ולאפשר להם לספר את סיפוריהם

• להנהיג דיון שקול ומכבד, ולשפר כישורי שיחה

• ליצור הזדמנות ללמידה, למבוגרים וגם לילדים ולהורים

• לגבש את הקהילה שלנו ולהתמקד בחוויה המשותפת שלנו כתושבי אוסטין

העבודה כמארגנת הראשית, ורתימת עמותות וארגונים ממשלתיים לאירוע, גזלו מזמני הרבה יותר משחשבתי, אבל אני מקווה שבסופו של דבר, זה ישתלם!