מאת ואלרי אלוורטון-דיקסון
"אלוהים לא קורא לנו להצליח. אלוהים קורא לנו להאמין." פרת'יה הול
את דברי חוכמה אלה למדתי מידידתי המלומדת פרת'יה הול, מטיפה אפרו-אמריקאית/מורה/פעילה למען זכויות אזרח. היא הייתה קודמתי בקורס לאתיקה נוצרית בסמינריון התיאולוגי "יונייטד" בדייטון, אוהיו. נפלה בחלקי זכות גדולה לבלות בחברתה לקראת סוף חייה ב-2002, כשעברתי לאזור בוסטון כדי ללמד בביה"ס התיאולוגי "אנדובר ניוטון". גם כאן, הגעתי במקביל לעזיבתה.
תפילת "יש לי חלום" של פרת'יה הול היא שנתנה את ההשראה לנאום "יש לי חלום" של ד"ר מרטין לות'ר קינג ג'וניור. פרת'יה הול השתייכה לדור שהסיר חלק ניכר מההתנגדות הקונספטואלית לרעיון שאישה שחורה יכולה להיות מלומדת, ובכך הקל עליי מאוד את דרכי. חוויותיה כפורצת-דרך לימדו אותה שדרך הקידמה היא ארוכה וקשה, ושיהיה עלינו לנהל את אותם הקרבות שוב ושוב. היא הזכירה לי תמיד שחובתנו היא להמשיך הלאה, לשמור על נאמנות באהבה ובעבודה, גם אם באותו רגע נראה שההצלחה רחוקה מאיתנו. המטרה היא צדק, וזה כולל גם צדק כלכלי וחברתי.
אמונה היא מחויבות איתנה, יציבה, נחושה, נאמנה ומצפונית לסטנדרט, אידיאל או מטרה. אנו, המאמינים, נוטים להאמין שאלוהים - כוח עליון, אהבה שמיימית - קורא לנו לעסוק בעבודה מסוימת. השאלה, בעיני רבים מאיתנו, היא אם "קריאה" זו נובעת מכוח חיצוני, או שמא היא ביטויו של משהו פנימי, תשוקה עמוקה, נעלמת גם היא. אותו ציווי שמיימי, המוטל על חיינו, עשוי להיות שילוב של השניים.
למרבה הפליאה, אני חושבת על תבונתה של פרת'יה הול כשאני צופה בהתמודדותם של הרפובליקנים על המועמדות לנשיאות. גם יו"ר בית הנבחרים לשעבר, ניוט גינגריץ', וגם מושל טקסס, ריק פרי, תקפו את המושל לשעבר מיט רומני סביב פעילותו בחברת ההשקעות הפרטית "ביין קפיטל". לפי אתר החברה:
"חברת 'ביין קפיטל', שהוקמה ב-1984, היא אחת מבתי ההשקעות הפרטיים המובילים בעולם, והיא מנהלת נכסים בשווי כולל של כ-60 מיליארד דולר... מיום היווסדנו, היתרון התחרותי שלנו מבוסס על גישה של ריבוי עובדים וערך מוסף להשקעות, שבזכותה הצלחנו לספק למשקיעינו תשואה מהמובילות בתחום."
לטענת סרט תיעודי השייך ל"Winning Our Future", עמותה התומכת בגינגריץ', חברת "ביין" השיגה תשואה למשקיעיה באמצעות הפקת ערך מחברות חלשות, פיטור העובדים ומכירת השרידים הנותרים. בני אדם סבלו, ומשקיעים הפיקו תשואות נאות. גינגריץ' קורא לזה "קפיטליזם של פרוטקציות"; פרי קרא לזה "קפיטליזם של טרף נבלות".
תחקירנים למיניהם הצביעו על עיוותים רבים בסרט התיעודי הקצר "המלך של ביין", וגם פרי וגינגריץ' השקיעו בחברות כדוגמת "ביין קפיטל". אך הדיון סביב "ביין" הוביל לדיון נרחב יותר בנושא מוסריותו של קפיטליזם בו המשקיעים מרוויחים בין אם עסק מצליח ובין אם הוא נכשל. המשקיעים מרוויחים בעוד בני אדם רגילים מאבדים את מטה לחמם, סובלים מקיצוצים במשכורותיהם או מאבדים תנאים סוציאליים.
המושל פרי פתח את מסע הבחירות בהצהרות על אמונה, וזכה לתמיכתם הנלהבת של הנוצרים השמרניים. בקיץ 2011 הוא נתן את חסותו ל"התגובה", יום של צום ותפילה שבמסגרתו נערכה גם עצרת באיצטדיון. כמה טעויות בתחילת הדרך, וביצועים לא-מרשימים בעימותים, השאירו לו סיכוי קלוש בלבד לזכות במועמדות.
אך הוא העניק לנו מושג שיכול לסייע לנו לחשוב על הצד האפל של הקפיטליזם ולדבר עליו: "קפיטליזם של טרף נבלות". הממסד הרפובליקני זעק חמס, ופרי מיתן את אמירותיו. אמרו עליו שהביקורת שלו היא מתקפה על הקפיטליזם עצמו. גם גינגריץ' ספג ביקורת לאחר שהעלה תהיות סביב חברות המרוויחות מרכישות ממונפות.
לדעתי, שני המועמדים הועילו לארה"ב בכך שהעלו את הנושא. כאשר חברות שתכליתן היחידה היא להשיא תשואות למשקיעים עושות זאת על גבם של אלה שלא משקיעים, שלא יכולים להרשות לעצמם להשקיע, מדובר בחלוקת הון בלתי-צודקת. לעתים קרובות מדי, חייהם של אנשים בשר ודם, עם חששות, תקוות וחלומות אמיתיים, הולכים לאיבוד בסטטיסטיקה הקרה. בסרט התיעודי "המלך של ביין", תעמולתי או לא תעמולתי, אנו רואים ושומעים אנשים אמיתיים שנפגעו כתוצאה מ"קפיטליזם של טרף נבלות".
זאת ועוד, הדיון חשף את הפילוג במפלגה הרפובליקנית; בין אלה השואבים הון מלמטה למעלה, לבין האנשים הרגילים, העובדים, שרק משכורת או שתיים מפרידות בינם לבין קו העוני, ובכל זאת מצביעים לרפובליקנים. השאלה שהאנשים האלה צריכים להציב לרפובליקנים היא: "מה עשיתם למעני בזמן האחרון?"
שאלת המפתח של הצדק הכלכלי והחברתי היא זו: כיצד מוטה המדיניות לטובת אותם עשירים המרוויחים בזכות ההון שלהם? כיצד תורמת מדיניות המיסים והרגולציה להפרשי ההכנסה המרעילים את המדינה?
הרפובליקנים יקיימו עימות ביום מרטין לות'ר קינג. אולי הם יכבדו את זכרו של קינג בדיון נמרץ על יתרונותיו וסכנותיו של הקפיטליזם, גם אם הוא מבוסס על "טרף נבלות".
אולי כשהמושל פרי שמע, או חש, את הקריאה להתמודד, הוא לא נקרא להצליח בהתמודדות על המועמדות מטעם המפלגה הרפובליקנית, אלא לומר אמת על ניצולם של אנשים רגילים בידי הקפיטליזם שססמתו "תאוות בצע היא דבר טוב".
בסיכומו של דבר, כדאי שפרי וגינגריץ', וגם אנחנו, נדע לאיזה עיקרון מוסרי, לאיזה אידיאל נעלה, נהיה נאמנים, גם אם לא נצליח.
http://www.tikkun.org/tikkundaily/2012/01/13/the-call-to-be-faithful
