האם נכשל הנביא ירמיה?

בצעירותי, כשהתעמקתי בכתבי הנביאים, הנביא ירמיה הלהיב אותי במיוחד. הוריי לא שמחו שהחלטתי להיות רב. הם אמרו שמתאים לי יותר להיות נביא, ושאי אפשר לשלב חזון נבואי עמוק עם חיים של רב קהילתי, כי הקהילה תפטר כל רב שיקרא תיגר על החיים הנוחים שלה. הם אפילו הזהירו אותי שאנשים תמיד מתקוממים נגד "ההטפות" ו"הגישה המתעמתת" של הנביאים בכלל, וירמיה בפרט. אך טענתם המרכזית הייתה: "מה הטעם להיות נביא? הרי כל הנביאים נכשלו. הם זכו לבוז בימי חייהם, והמסרים שלהם לא הגיעו ליעדם. אם אתה רוצה להשפיע, מייקל, לך תהיה עורך דין. יום אחד עוד תהיה הסנטור היהודי הראשון מהמדינה שלנו. לא רב, ובטח לא נביא!" הוריי היו אנשים אוהבים ונהדרים, והם אמרו מה שאמרו מתוך אהבה ומתוך חשש שאבזבז את חיי. אבל לא יכולתי לשמוע בקולם. בגיל 12 כבר הלכתי בדרכו של אברהם יהושע השל, שספרו על הנביאים היה ועודנו אחד הספרים החשובים ביותר להתפתחותי האינטלקטואלית והרוחנית. אחרי שקראתי את ספרו על ירמיה, ביקשתי ממרדכי שרייבר שיכתוב ל"תיקון" מאמר על השאלה החשובה הבאה: "האם נכשל הנביא ירמיה?"

 

אני מקווה שקראתם אותו! כך הוא מתחיל:

 להעריך מחדש את ירמיה

 מבין כל נביאי התנ"ך, ירמיה הוא זה שמספר לנו הכי הרבה אודות עצמו ואודות הנבואה שלו. כשאנו פוגשים בו לראשונה הוא בחור צעיר, ואנו מתחקים אחר חייו, הקריירה שלו כנביא ומחשבותיו, עד לגיל מבוגר. כל המעוניין להבין לעומק את נביאי התנ"ך ונבואותיהם צריך להתעמק בספר ירמיה, והוא העומד במרכז ספרי האחרון, "האיש שהכיר את אלוהים: לפענח את ירמיה". ההיסטוריה, במובן מסוים, ציירה אותו ככישלון. הוא לא הצליח לשכנע את הסובבים אותו שלא למרוד בבבל; הוא לא הצליח להציל את ירושלים מחורבן; והוא זכור בעיקר כנביא הצער המתאבל על החורבן. באנגלית, נגזרת משמו המילה Jeremiad שמשמעותה "קינה מרה". בדומה לאיוב, ירמיה מקלל את יום לידתו. כנביא הנוזף בכל מי שמסרב להקשיב לו, הוא נושא על גבו עול נורא. נעשים כמה ניסיונות להתנקש בחייו. הוא נידון למוות, ונחלץ בקושי מהוצאה להורג. הוא נחשב לבוגד בעיני המלך ויועציו, בעיני הכוהנים, בעיני נביאים בעיני עצמם ובעיני פשוטי העם. הוא יכול למנות את חבריו על אצבעות יד אחת. מלבד סופרו הנאמן, ברוך בן נריה, יש לו רק חבר קבוע אחד: אלוהים. לאף נביא אחר בתנ"ך אין קשר אינטימי ונלהב כל כך עם האל, ובזכותו הוא שורד. חיי ירמיה הם דוגמה מושלמת לחייהם של נביאים באופן כללי, בתנ"ך ומחוצה לו. נביא, מעצם הגדרתו, הוא אדם אשר מקדים את זמנו. ככזה, הנביא אף פעם אינו מובן כהלכה ע"י הסובבים אותו, והוא הופך מטרה לרדיפה וללעג. בני האדם הם עבדים להרגליהם; הם חוששים משינויים ופוחדים מפני הלא-נודע. מטרתו של הנביא היא לשנות את הרגליהם ולעורר את הצד הטוב שבהם. במקביל, הנביא אינו מפחד מפני הלא-נודע, מפני שהוא ניחן באינטואיציה שעוזרת לו לחדור אל הלא-נודע ולראות אל מעבר להווה - לא כמגלה עתידות, אלא כבעל חזון המסוגל להפריד בין אמת לבין שקר.

 

את המשך המאמר אפשר לקרוא באתר המגזין "תיקון" (פירסמנו אותו באזור "חוכמת הרוח" במדור "חזון פוליטי וחוכמת הרוח", באמצע דף הבית שלנו.)

 

המאמר המקורי: http://www.tikkun.org/tikkundaily/2011/08/05/was-the-prophet-jeremiah-a-failure/#more-24314

עוד בבית אבי חי